טכניקת החבל הבודד (באנגלית: Single-Rope Technique או בקיצור SRT) היא אוסף של שיטות המשמשות לגלישה וטיפוס על אותו חבל בודד. בטכניקת החבל הבודד משתמשים בתחומים שונים כגון: מערנות, טיפוס, קניונינג, עבודה בגובה וטיפוס על עצים.
מעט היסטוריה
בשנות ה-30 של המאה ה-20 תחום המערנות החל להפוך לפופולארי מאוד בצרפת. מועדוני מערות שונים בצרפת התחילו לצאת לגילוי מערות אנכיות (כאלה שהגישה אליהן אפשרית רק באמצעות גלישה על חבל) בהרי האלפים והפכו את הדבר לתחום ספורטיבי חדש. במהלך מלחמת העולם השניה יצאה קבוצה של חוקרים, ביניהם פרננד פצל (Petzl), אל מערת Dent de Crolles בצרפת אשר היתה בזמנו המערה העמוקה ביותר שנחקרה עד אז (658 מ' עומק). המחסור בציוד מקצועי בשל המלחמה אילצה את הקבוצה לפתח ציוד ייחודי משלהם, דבר אשר הוביל לפריצת דרך טכנית בתחום. השימוש הראשון במכשירי טיפוס מכאניים ומיתר מסוג פרוסיק במערה נעשתה באותה מערה בשנת 1934. המערן Bill Cuddington, הידוע בכינויו "ביל האנכי", פיתח טכניקות SRT מורכבות בארה"ב בשנות ה-50. במקביל, שני מטפסים אלפיניים משוויץ, Juesi ו-Marti, חברו יחדיו בשנת 1958 כדי לפתח את מכשיר הטיפוס המסחרי הראשון לשימוש בחבל בודד. הם העניקו לו שם אשר חיבר את האותיות הראשונות של שמות משפחתם וכך נולד ה-Jumar. בשנת 1968 ביקש Bruno Dressler מחברו Petzl אשר עסק כמכונאי מתכת לפתח מכשיר טיפוס מיוחד המבוסס על ה-Jumar אך ממוקד ספיציפית לעולם המערות. הפיתוח הוליד את המכשיר הידוע כיום כ-Petzl Croll.
גלישה במערות
גלישה במערות נעשית בדרך כלל באמצעות מכשיר חיכוך בשם Stop עם ידית המשמשת כבלם, או מכשיר אחר בשם Rack. הגלישה נעשית באמצעות חבל בעובי שנע בין 8 ל-11 מ"מ. בניגוד לסנפלינג רגיל, במערנות גולשים עם רתמות מיוחדות המכונות 'רתמות מערנות'. ההבדל העיקרי בין רתמה רגילה לרתמת מערנות הוא שהחלק הקדמי שלה פתוח ומחובר באמצעות טבעת "חצי-סהר" עליה מחברים את מכשיר החיכוך, ה-Croll ו-2-3 זנבות פרה (Cow Tails) המשמשות כתופסנים רגעיים לאיבטוח בתחנות עגינה במהלך הגלישה והטיפוס.
התניידות בתוך המערה
הכלל הראשי בטכניקת החבל הבודד הוא שהחבל לא צריך להתחכך בסלע. לשם כך יוצרים תחנות 'עגינה' שונות ותחנות 'שינוי כיוון' המיועדות להרחקת החבל מקירות המערה. במידה ולא מתאפשרת מניעת מגע בין החבל לסלע יוצרים תחנה אשר משאירה את החבל רפוי על הסלע ובכך נמנע חיכוך העלול לפגוע בחבל. תחנת עגינה בנויה בדרך כלל מ-Spit, סוג של דיבל מתכת המחורר את הסלע ונתפס בתוכו בחוזקה, אליו מבריגים 'אוזן' מתכת שאליה מחברים את טבעת העגינה. בחירת המקום הטוב ביותר לתקיעת Spit והדרך הנכונה לתקוע אותו בסלע דורשת ידע מקצועי מתקדם והכשרה מתאימה. תחנת שינוי כיוון משמשת לצורך שינוי כיוון הגלישה בתוך מערה ועשויה בצורה פשוטה יותר, בדרך כלל מרצועה וטבעת אשר מושכת את החבל אל הכיוון החדש הרצוי לגלישה ובכך מרחיקה את החבל מקירות המערה. באיזורים מסוכנים בהם קיימת דרדרת סלעים או קרקע לא יציבה, יוצרים סוג של 'מעקה' באמצעות החבל הנקרא Traverse. ה-Traverse משמש להליכה אופקית בטוחה כאשר המערן מתאבטח באמצעות זנבות הפרה או מכשיר החיכוך שלו אל החבל האופקי ובכך נמנעת נפילתו כשהוא עובר מאיזור אחד לאיזור אחר של המערה. מועדון המערות הישראלי מעביר קורס SRT מקצועי לכל מי שמעוניין להיכנס לתחום. אם אתם אוהבים לטייל ורוצים להכיר גם את 'העולם שמתחת' - הקורס הזה יעניק לכם את הידע הנדרש כדי להתחיל לטייל במקומות חדשים שטרם ביקרתם בהם!
בעקבות פיתוח ה-Croll החליט Petzl להקים חברה לייצור מכשירים מכאניים המיועדים למערות וכך הוקמה חברת Petzl אשר ייצרה ציוד עבור מערנים, ומטפסים. בשנות ה-60 פיתח מועדון המערות של אלבאמה, ארה"ב, את מכשיר ה-Rack אשר שימש כמכשיר חיכוך לגלישות ארוכות בתוך מערות.
טיפוס במערות
לצורך טיפוס במערות בטכניקת החבל הבודד עושים שימוש במכשירים המכונים "אל-חזור". מכשירים אלה עולים על החבל בקלות באמצעות הרמה של היד או הגוף אולם ננעלים אוטומאטית ברגע שמתקיים כוח המושך לכיוון מטה. כמו כן, מכשירים אלה ניתנים להסרה בקלות מהחבל ללא צורך בהסרתם מהגולש עצמו. טכניקות טיפוס אחרות כמו פרוסיקים, באכמן וקלמהייסט אינן בשימוש בעולם המערות כיוון שהן איטיות מאוד (ובכך המטפס מאבד הרבה אנרגיה, דבר החשוב מאוד במערות) ובמקביל הן מסוכנות מאוד כיוון שהן מחליקות על חבל המלוכלך בבוץ או קרח, דבר שהינו שכיח במערות.