מערת איילון

נ.צ. 646470 / 193327

מערת איילון התגלתה בשנת 2006 לאחר שדחפור ממחצבת מפעל נשר חשף את הפתח אליה. היא נחקרה על ידי צוות המרכז לחקר מערות של האוניברסיטה העברית במהלך עבודת הגמר של ישראל נעמן, סטודנט לגאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עם סיומו של הסקר הראשוני הודיע צוות החוקרים על גילויה של המערה במסיבת עיתונאים, בה הודיעו על הימצאותם של 8 מינים של בעלי-חיים אשר 7 מהם לא היו ידועים לפני כן למדע, דבר אשר הוביל להתעניינות בינלאומית במערה. המערה נמצאת בתוך אזור מחצבת מפעל נשר ברמלה והכניסה אליה אסורה כדי להמשיך ולשמר את מערכות החיים הקיימות בה. המערה מורכבת ממחילות טבעיות באורך של 2500 מ' העשויות סלעי גיר, נתון אשר הופך אותה למערה השלישית בגודלה בישראל (אחרי מערת מלח"ם בהר סדום ומערת חריטון סמוך לתקוע). עם גילויה וההבנה לגבי חשיבותה למדע, הכריז מפעל המלט נשר כי יגביל את פעולותיו בשטח הקרוב למערה על מנת לאפשר את המשך המחקר בה, אשר מהווה דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל: גאולוגיה, גאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה. מסיבה זו מעורבים במחקר מערת איילון חוקרים מתחומי מדע רבים. מערת איילון מגיעה לעומק של 100 מטר מתחת לפני הקרקע, בגובה 43 מטר מעל פני הים ו-27 מטר מעל מפלס מי התהום הנוכחי. מחילותיה נוצרו בעקבות סדקים בקרקע הקירטונית ומובילות בסופן עד לאולם גדול בגובה 30 מ' ובקוטר 40 מ'. בתוך אולם זה נמצאת בריכה תת-קרקעית של מי-תהום המהווה חלק מאקוויפר ירקון-תנינים. טמפרטורת המים בבריכה (29°) וריכוז הסולפיד הגבוה שבהם, השונים ממאפייני האקוויפר, מעידים על נביעה ממקור עמוק. באולם, בדומה לחלקים נוספים במערה, קיימת לחות של קרוב ל-100% והיעדר כמעט מוחלט של אור יום. שכבת הקירטון שמעל למערה מנעה חלחול של מים וחומרי מזון מפני השטח אל תוך המערה, והיא הייתה מנותקת מהעולם החיצוני עד שנחשפה. המערה היא מערכת אקולוגית ייחודית והיא המקום היחיד בישראל שנמצאו בו בעלי חיים יבשתיים החיים במערות בלבד ולא יוצאים אל מחוצה להן. המערה הייתה מערכת סגורה ומנותקת במשך מיליוני שנים ויש בה יצורים חיים אנדמיים שהתפתחו במשך תקופה ארוכה בנפרד מהסביבה החיצונית. מתוך שמונה מיני חסרי חוליות שנתגלו במערת איילון, ארבעה חיו ביבשה, אחד מהם נכחד עוד לפני שהתגלתה המערה על-ידי האדם (נמצאו רק שלדים) ואילו האחרים נכחדו בשנים האחרונות בשל התדרדרות מצבה האקולוגי של המערה. ארבעת המינים הנוספים הם סרטנים, שניים מהם מקורם במינים הגדלים במים מלוחים ושניים מהם מקורם במיני מים מתוקים או מים מליחים. המינים שנתגלו במערה הם מינים חסרי עיניים וחסרי פיגמנט (מלבד דמויי העקרב בעל פיגמנט).

במים

1. שני מיני Copepoda - סרטנים קטנטנים קטנים מ-1 מ"מ

2. Tethysbaena - סרטן מונודלה באורך של 2 מ"מ אשר ייחודם בכך שהם נושאים את ביצי הרבייה בצידי הגוף ולא צמוד לבטן או לגב כמו שאר הסרטנים. מניחים שמקורם הוא בים תטיס.

3. Typhlocaris Ayyaloni - טורף העל במערכת האוכל את הסרטנים הקטנים יותר בבריכה. הוא ארוך בטן, בעל אורך של 5 ס"מ, בעל עשר רגליים (דקה-פודה), ושלושה זוגות מחושים (הנחוצים לתפקוד בחושך מוחלט). שני זוגות הרגליים הקדמיות הם עם צבתות, העוזרות לסרטן לחוש כל תנודה במים. הוא חסר פיגמנט וחסר עיניים.

ביבשה (כולם כבר נכחדו)

1. Collembola - מין חרק פרימיטיבי חסר כנפיים. יצור קטן בגודל מ-0.5 מ"מ עד 1.0 מ"מ. במקור נקרא "קפצזנביים" כי הזנב שלהם הוא רגל שבעזרתה הם חובטים ברצפה על מנת לקפוץ ולברוח מסכנה.

2. Pseudoscorpionida - מין מסדרת דמויי עקרב ממערכת העכבישאים הטורף את "קפזנביים".

3. Scorpion-like creature - לא נמצאו פרטים חיים אלא רק שלדים. מדובר במין חדש, ללא עיניים אבל עם שערות ומסרקות, שאינו ידוע ואינו מתאים למשפחה קיימת. אבר החישה נמצא על הבטן. חש תנודות בקרקע. כל שלדי העקרבים שנמצאו במערה היו על גב סלעים, חלקם מפורקים וחלקם על הגב במפלס ההתמוטטות. מניחים כי הם היו בחיים עד שחלה עליה במפלס המים החיצוני בחורף 1991 - 1992.

מינים בספק

1. Archaeognatha - לפי חוסר העיניים ואורך מחושיו גם הוא שייך לאוכלוסיית המערה. הולך על פני המים. אוכל שרידי חומר אורגני שאחרים לא משתמשים בו. כנראה סוג חדש למשפחה קיימת. ייתכן שהוא מין פולש.

2. Oligochaeta - תולעים טבעתיות, ייתכן שמקורם אינו במערה.

המערה נמצאת כבר שנים בשלבי הכרזה כשמורת טבע, אך בשל איטיותה של הבירוקרטיה המערכת האקולוגית שבמערה נמצאת כבר בסכנה קיומית עקב המשך החציבה בקרבת המערה, שאיבה אינטנסיבית של מי תהום ותכניות פיתוח עתידיות בקרבת המערה.

הנחיות נוספות

• המערה אסורה לכניסה ונמצאת בשטח מחצבת נשר, ליד רמלה

• המערה סגורה לציבור!

• פתח המערה סגור בדלת ברזל, מנעול ומערכת אזעקה.

• במערה 100% לחות ואיזורים בהם הנשימה קשה