בריכת הסטרותיון

על המערה

בריכת הסטרותיון היא מאגר מים תת-קרקעי גדול, חצוב בסלע, בצפון העיר העתיקה של ירושלים, סמוך לפינה הצפון-מערבית של הר הבית. אין זו מערה טבעית אלא מתקן מים מעשה ידי אדם: בריכה מלבנית שנחצבה בתחתית מצוק הסלע שעליו עמדה מצודת אנטוניה, ומעליה קמרונות אבן שהפכו אותה לחלל סגור ואפל. כיום רוב הבריכה נמצאת במרתף מנזר האחיות ציון (אקה הומו) שבוויה דולורוזה, וחלקה הקטן נמצא בקצה הצפוני של מנהרות הכותל.

השם "סטרותיון" מופיע אצל יוסף בן מתתיהו, בתיאור המצור של טיטוס על מצודת אנטוניה בשנת 70 לספירה, ומשמעותו ביוונית "ציפור קטנה" - דרור או עפרוני. ההסבר המקובל הוא שהבריכה הייתה קטנה יחסית לבריכות הציבוריות הגדולות של העיר.

מידות ומבנה: הבריכה מוארכת, בכיוון צפון-מערב לדרום-מזרח, ומידותיה כ-52-53 מטר אורך וכ-14-15 מטר רוחב (המקורות נבדלים מעט). עומקה גדל מכ-4.5 מטר בצפון לכ-6 מטר בדרום. לאורך הקירות הארוכים נחצבו מדרגות, והקירות טויחו בטיח אטום למים. במקור הייתה הבריכה פתוחה לשמים ואספה מי נגר.

תיארוך: לפי הדעה המקובלת נבנתה הבריכה בימי הורדוס, בסוף המאה ה-1 לפנה"ס, במסגרת בניית מצודת אנטוניה ושיפוץ הר הבית. מטבעות סלווקיים וחשמונאיים שנמצאו בבריכה ודמיון הטיח לטיח של מתקני מים חשמונאיים מעלים אפשרות שראשיתה מוקדמת יותר. מאוחר יותר, ככל הנראה במאה ה-2 לספירה בימי הקיסר אדריאנוס, כוסתה הבריכה בשני קמרונות חבית מקבילים הנשענים על קיר מרכזי מנוקב בקשתות, ומעליהם נסללה רחבה מרוצפת לוחות אבן. בשל החלוקה לשני קמרונות היא מכונה לעיתים גם "הבריכות התאומות". הרחבה המרוצפת, שחלקה נראה כיום במנזר, זוהתה בעבר בטעות כ"ליתוסטרוטוס" מימי ישו.

גילוי ומחקר: הבריכה המקורה התגלתה מחדש בשנות ה-60 של המאה ה-19, בעת חפירת היסודות למנזר האחיות ציון. החוקר הבריטי צ'רלס וורן תיעד אותה בשנים 1867-1870, ואף שט בה על רפסודה מאולתרת. וורן מצא שמהבריכה יוצאת תעלה חצובה דרומה, לעבר הכותל המערבי - אמת מים מוקדמת, המיוחסת לחשמונאים, שהזינה בור מים מתחת להר הבית ונחסמה בבנייה ההרודיאנית. בעקבות הגילוי נבנה קיר אבנים שחוצה את הבריכה: כשני שלישים ממנה נותרו בתחום המנזר, וכשליש מחוצה לו. בין שני החלקים אין כיום מעבר.

מה רואים: מצד מנהרות הכותל, בסוף המסלול ולאחר ההליכה באמת המים החשמונאית, מגיעים אל חלק הבריכה שבדרך כלל מלא מים, ועוברים מעליו על גשר הולכי רגל. מצד המנזר רואים את האולם המקומר הגבוה, את קירות הסלע החצובים ואת קיר ההפרדה, ומעליהם את ריצוף האבן הרומי. לפי ויקיפדיה העברית, החלק שבמנזר ריק ממים מאז שיפוצים שנערכו בו ב-2006.

איך מגיעים

אל הבריכה יש שתי דרכים נפרדות, ואי אפשר לעבור ביניהן מתחת לאדמה:

• דרך מנהרות הכותל: הבריכה היא התחנה האחרונה בסיור מנהרות הכותל, שיוצא מרחבת הכותל המערבי. הסיור מודרך בלבד, בתשלום ובהזמנה מראש דרך הקרן למורשת הכותל המערבי. היציאה מהמנהרה היא לוויה דולורוזה, ברובע המוסלמי, ולא בחזרה לרחבת הכותל. על הסיור כולו יש דף נפרד באתר זה.
• דרך מנזר האחיות ציון (אקה הומו): המנזר נמצא בוויה דולורוזה 41, ליד קשת אקה הומו, ברובע המוסלמי של העיר העתיקה. הכניסה לשרידים הארכאולוגיים שבמרתף, ובהם הבריכה והריצוף הרומי, כרוכה בתשלום.

אל העיר העתיקה מומלץ להגיע בתחבורה ציבורית או ברגל, משום שהחניה באזור מוגבלת. שעות הפתיחה, המחירים ותנאי ההזמנה משתנים - יש לבדוק באתר הקרן למורשת הכותל המערבי ובאתר המנזר לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• הזמנה מראש לסיור מנהרות הכותל (מי שמאחר לא יורשה להיכנס). מומלץ להגיע לרחבת הכותל כחצי שעה לפני מועד הסיור.
• כרטיס כניסה למנזר, אם רוצים לראות את החלק הגדול של הבריכה.
• לבוש צנוע: הסיור יוצא מרחבת הכותל, והמנזר הוא מקום תפילה.
• נעליים סגורות ונוחות עם סוליה טובה - הדרך במנהרות כוללת מדרגות ומעברים צרים ולא אחידים.
• אין צורך בפנס או בציוד מערות: המסלולים מוארים ומוסדרים.
• כדאי לתכנן את החזרה מהיציאה בוויה דולורוזה, שנמצאת רחוק מנקודת ההתחלה.
• מתאים לילדים. מנהרות הכותל אינן נגישות לכיסאות גלגלים, ולמבקרים עם מוגבלות יש לתאם מראש.
• האתר מקורה ומוצל, ולכן מתאים לביקור בכל עונה, גם בימי חום או גשם.

אזהרות ובטיחות

• מי שסובל מקלאוסטרופוביה צריך לדעת שבחלקים מסוימים של מנהרות הכותל ושל אמת המים החשמונאית המעבר צר.
• הרצפה והמדרגות עלולות להיות רטובות וחלקלקות בקרבת המים - הולכים לאט ואוחזים במעקה.
• אסור לרדת אל הבריכה או לגעת במים. נשארים על הגשר ובמעברים המסומנים בלבד.
• זהו אתר ארכאולוגי מוגן: אין לגעת בטיח העתיק, לחרוט או לטפס על קירות.
• היציאה מהמנהרות מובילה לרובע המוסלמי. כדאי להתעדכן במצב הביטחוני ובהנחיות המפעילים ביום הביקור.