מכרות הנחושת העתיקים בנחל עמרם

על המערה

בנחל עמרם, כעשרה קילומטרים מצפון לאילת, שוכן אחד ממרכזי כריית הנחושת החשובים של עמק הערבה בעת העתיקה. לפי החוקרים שסקרו את האזור, הוא היה בעבר המרכז השלישי בגודלו לכרייה ולהפקה של נחושת בערבה, אחרי פונון שבירדן ובקעת תמנע. אין כאן מערה טבעית אחת אלא עשרות מכרות שנחצבו בידי אדם: מחילות כרייה אופקיות, פירים אנכיים ומערכות של מנהרות בכמה מפלסים, שנחצבו באבן החול הלבנה הנושאת תרכיזים ירקרקים של מינרלי נחושת. הגאולוגיה המגוונת של האזור, שעוצבה בהשפעת השבר הסורי-אפריקני, חשפה כאן את שכבות אבן החול העשירות בנחושת.

את המכרות הקדומים גילו לראשונה חיילי צה"ל בשנת 1949, זמן קצר אחרי כיבוש אילת במלחמת העצמאות. שנה לאחר מכן ביקר כאן הארכיאולוג נלסון גליק ותיאר שני מכרות עם פירים ומחילות ומחנה כורים גדול. בשנות השישים סקר את האזור בנו רותנברג, ובשנת 1989 נסקרו כמה מכרות בפירוט על ידי החוקר ויליס. בשנים 2011–2013 נערך בנחל עמרם מחקר רב-תחומי בהובלת אוזי אבנר וחנן גינת ממרכז מדע ים המלח והערבה, ובמסגרתו מיפה בועז לנגפורד מהמרכז לחקר המערות בישראל את פנים המכרות. המחקר כלל גם סקר גאולוגי, רדאר חודר קרקע, סריקות לייזר תלת-ממדיות של ערמות השפכים, בדיקות כימיות ותיארוך בפחמן 14, והוסיף מכרות רבים שלא היו ידועים קודם לכן.

תקופות הכרייה העיקריות שזוהו הן שלוש: סוף תקופת הברונזה המאוחרת ותקופת הברזל, התקופה הנבטית-רומית-ביזנטית (בערך המאות א'–ה' לספירה) והתקופה האסלאמית הקדומה (בערך המאות ז'–י"א לספירה). ייתכן שכבר בתקופה הכלקוליתית הגיעה מכאן עפרת נחושת לכפרי התעשייה הקדומים שנחפרו בתחומי עקבה של היום, תל מגאס ותל חוג'יירת אל-ע'וזלאן, אך מכרה מאותה תקופה עדיין לא זוהה בנחל עמרם בוודאות.

מכרות הר אמיר. במורדות המצוקיים של הר אמיר, מדרום לנחל, נמצאים המכרות הקדומים ביותר שזוהו בשטח, מסוף תקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל. בסקר החדש נמנו בהם 78 מחילות כרייה אופקיות או מקבצים של מחילות, ו-62 פירים צרים שנחצבו באזמל, ובדופנותיהם שני טורים של שקעים ששימשו כמדרגות. רותנברג פירש את הפירים בתחילה כבורות מים, אך בהמשך התברר שהפירים והמחילות הם מערכת מכרות אחת: בתחתית פירים פתוחים מתפצלות מחילות כרייה שעוקבות אחרי השכבה הירקרקה הנושאת את הנחושת. רוב הפירים מכוסים היום בחול, וניתן להבחין רק בשפתם. בשטח המישורי שבין המכרות שרידי מחנה כורים גדול, ובו כ-160 בקתות מגורים, ולצידו מאות שקעים רדודים המכונים "צלחות", שמתחתם כנראה מסתתרים פירי כרייה.

מכרות ראש נחל עמרם. אזור הכרייה הגדול ביותר נמצא בראש הנחל, סמוך לעמודי עמרם, ותוארך ברובו לתקופות המאוחרות. נרשמו בו 29 כניסות אופקיות למנהרות כרייה רחבות ושבעה פירים רחבים, משני צדיו של רכס תלול, ו-16 מהמכרות מופו מבפנים. בקירות המנהרות נחצבו גומחות קטנות לנרות שמן, לפעמים ממש ליד הפתח. המכרה הגדול ביותר משתרע על פני שלושה מפלסים, ואורכן הכולל של מחילותיו כ-1,100 מטר. במחילה עמוקה בו נמצא מעין "מטבח" של הכורים: נר שמן נבטי מאוחר מהמאה הד' לספירה, כלי חרס מהתקופה האסלאמית הקדומה, שרידי אריג, חבלים וסלים, עצמות בעלי חיים שהוריקו מספיגת מלחי נחושת, וגלעינים וקליפות של תמרים, זיתים, רימונים ושקדים. כמה מכרות נוספים מהתקופות המאוחרות נמצאים ליד גבעת יוכבד.

הממצאים והתאריכים מראים שהמכרות פעלו לסירוגין לפחות מהמאה הא' ועד המאה הי"א לספירה. לפי החוקרים, הנבטים החלו לכרות כאן כנראה במאה הא' לספירה, שיטפון עז חסם בהמשך חלק מהמכרות, והם נוקו והכרייה חודשה. באמצע המאה הז' לספירה, בתקופת בית אומיה, חודשה הכרייה בקנה מידה גדול ונמשכה עד המאה הי"א. ערמות שפכי החול שהוציאו הכורים מכסות עד היום את המדרונות ואת הוואדיות שמתחת למכרות.

המכרות נמצאים בשמורת טבע הרי אילת, באחד הנופים הצבעוניים של האזור: עמודי עמרם, עמודי אבן חול ורודה בגובה כ-15 מטר שנוצרו מבלייה לאורך סדקים במצוק. השם הערבי של הנחל, ואדי עמראני, פירושו "הנחל עם המבנים", כנראה על שם שרידי המבנים הקשורים לכריית הנחושת.

איך מגיעים

מכביש 90 פונים מערבה כ-9 ק"מ מדרום לבאר אורה, לדרך עפר המסומנת בסימון שביל כחול. ממשיכים בה כ-6.5 ק"מ עד חניון נחל עמרם. מהחניון יוצא שביל קצר המסומן בשחור, כחצי קילומטר והליכה של 5–10 דקות, אל עמודי עמרם. מכרות ראש נחל עמרם נמצאים במדרונות שסביב העמודים ומדרום להם, ומכרות הר אמיר במורדות ההר מדרום לנחל. ליד גבעת יוכבד יש חניון לילה של רשות הטבע והגנים. כביש הגישה הוא דרך עפר, ולכן כדאי לברר את מצבה לפני הנסיעה, במיוחד אחרי שיטפונות.

האתר נמצא בשמורת טבע פתוחה, ולא נגבים בו דמי כניסה. אין במקום הסדר ביקור פנימי מוסדר במכרות. חלק גדול מפתחי המכרות חסומים היום בחול ובסחף, ואת רובם אפשר לראות רק מבחוץ. כניסה לעומק המכרות, ובמיוחד למכרות רב-מפלסיים ולפירים, מתאימה רק למערות מנוסים עם ציוד מתאים, ובהתאם לכללי השמורה ורשות העתיקות. לפני היציאה כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים אם יש הגבלות עדכניות.

מה להכין לביקור

• הרבה מים: לפחות 3–4 ליטר לאדם ליום טיול, ויותר בימים חמים. אין מקור מים בשטח.
• פנס ראש עם סוללות רזרביות, אם מתכננים להציץ לפתחי המכרות.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה. אבן החול מתפוררת ושפכי המכרות רכים וחלקלקים.
• כובע, קרם הגנה ובגדים ארוכים ונושמים. השטח חשוף כמעט לגמרי לשמש.
• מפת סימון שבילים או אפליקציית ניווט, כי הגישה למכרות עצמם אינה מסומנת.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. בקיץ החום בהרי אילת קיצוני.
• זמן: ההליכה לעמודי עמרם קצרה, אבל כדאי להקדיש שעה עד שעתיים לשיטוט בסביבה ולתצפית על פתחי המכרות.
• מתאים למשפחות כטיול קצר לעמודים ולתצפית על המכרות מבחוץ. לא מתאים להכניס ילדים לתוך המכרות.

אזהרות ובטיחות

• אל תיכנסו לפירים ולמכרות רב-מפלסיים בלי ציוד וניסיון במערות. בחלק מהמכרות יש פירים פנימיים ומעברים בין מפלסים.
• אבן החול רכה ומתפוררת. יש סכנת התמוטטות של תקרות ודפנות ונפילת אבנים, ואסור לטפס על העמודים ועל המצוקים.
• שיטפונות: שיטפונות חדרו למכרות שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, ואחד מהם תועד ב-2012. אל תטיילו בנחל ואל תיכנסו למכרות כשיש תחזית לגשם באזור או במעלה האגן.
• פירים מכוסים בחול: חלק מהפירים בהר אמיר מוסתרים בחול. הקפידו ללכת בזהירות ליד שקעים ושפות של פירים.
• חום ומכת חום: הימנעו מהליכה בשעות החמות, ושתו הרבה.
• זהו אתר עתיקות בשמורת טבע: אסור לאסוף חרסים, סיגים, אבני נחושת או כל ממצא, אסור לחפור ולחרוט בסלע, ואסור להבעיר אש בתוך המכרות.
• הודיעו למישהו על מסלול הטיול, כי בחלק מהאזור אין קליטה סלולרית רציפה.