מעיינות הסטף

על המערה

מעיינות הסטף – עין סטף ועין ביכורה – נובעים על המדרון המזרחי של הר איתן בהרי ירושלים, כעשרה קילומטרים מערבית לירושלים, בתוך אתר הסטף של קרן קיימת לישראל. אלה אינן מערות קרסטיות "קלאסיות" אלא מערכות מים עתיקות: שני מעיינות שכבה, שהמים בהם מחלחלים דרך שכבות גיר נקבוביות ונעצרים על גבי שכבה אטומה שמתחתן. כדי להגיע אל השכבה נושאת המים ולהגביר את הספיקה, חצבו תושבי המקום בעבר נקבות (מנהרות מים) אל תוך ההר, ומהן זורמים המים אל בריכות אגירה ומשם בתעלות אל ערוגות השלחין.

עין סטף (בערבית עין אל-בלד, "מעיין הכפר") היה המעיין המרכזי של הכפר סטף. המים נובעים בתוך מערה, וממנה יוצאת נקבה בנויה וחצובה, צרה ונמוכה, שאורכה כ-10 עד 15 מטרים. אפשר להיכנס אליה מפתח המערה ולהתקדם – בחלקים מסוימים בכפיפה או בזחילה, עם הרגליים במים – עד לבריכה הקטנה שבקצה, ומשם ממשיכים המים אל בריכת אגירה גדולה יותר.

עין ביכורה (בערבית עין א-שרקיה, "המעיין המזרחי") הוא המעיין התחתון מבין השניים, ונמצא כ-120 מטרים צפונית-מזרחית לעין סטף. מאחורי בריכת אגירה גדולה המוקפת חומת אבן נפתח פתח מקומר, ומדרגות מובילות אל נקבה חצובה בסלע שבה אפשר ללכת בקומה זקופה. בקצה הנקבה נמצא חלל נמוך-תקרה שממנו נובעים המים. בתוך הנקבות אפשר לראות מים מחלחלים מן הקירות, וגם נטיפים וזקיפים קטנים שהשקיעו מי המעיין. עין ביכורה היה סגור למבקרים יותר מארבע שנים, ונפתח מחדש בינואר 2023.

האתר כולו הוא מעין מוזיאון חי של חקלאות ההר. ההתיישבות במקום החלה לפני כ-6,000 שנה, בתקופה הכלקוליתית, ומדרגות החקלאות (טראסות) שעל המדרון מעידות על עיבוד הקרקע לאורך אלפי שנים. בסמוך למעיינות נמצאים שרידי הכפר הערבי סטף, שתושביו עזבו במלחמת העצמאות (1948). מאז שנות השמונים של המאה העשרים משקמת קק"ל את המדרגות, חשפה את המעיינות, את התעלות ואת בריכות האגירה, ומפעילה חלקות "בוסתנוף" שבהן מגדלים ירקות ופירות בחקלאות שלחין המושקית ממי המעיינות.

איך מגיעים

אתר הסטף נמצא לצד כביש 395, וקק"ל מנחה להגיע אליו מהכיכר שמדרום למבשרת ציון, בצומת כבישים 3965 ו-395. באתר כמה חניונים: החניון העליון – הגדול, הנגיש גם לאוטובוסים, ובו שירותים, מי שתייה, שולחנות פיקניק ומרכז מבקרים; חניה תיכונה קטנה יותר לרכבים פרטיים, קרובה יותר למעיינות; וחניה תחתונה סמוך לנחל שורק, שהגישה אליה מכביש 386. החניה והכניסה לאתר ללא תשלום, והאתר פתוח כל ימות השבוע.

מהחניון העליון יורד שביל המסומן בירוק אל עין סטף – כקילומטר וחצי של ירידה תלולה יחסית (הפרש גובה של כ-200 מטרים), שאותה צריך לטפס בחזרה. מעין סטף ממשיכים בשביל קצר המסומן בצהוב ("שביל השלחין") אל עין ביכורה הסמוך. אפשר לשלב במסלול גם שבילים אחרים באתר, כמו "שביל הבעל" המסומן בכחול. סימון השבילים עשוי להשתנות, ולכן כדאי להיעזר במפות הטיולים המוצבות באתר.

הכניסה לנקבות חופשית ואינה מצריכה הדרכה, אך מדי פעם מעיין או נקבה נסגרים לשיפוץ או מטעמי בטיחות (כפי שקרה בעין ביכורה במשך כמה שנים עד 2023). לפני הביקור מומלץ לבדוק באתר קק"ל את המצב העדכני ואת שעות הפעילות של מרכז המבקרים.

מה להכין לביקור

• פנס לכל משתתף (עדיף פנס ראש) – הנקבות חשוכות לחלוטין ואין בהן תאורה.
• נעלי מים או סנדלים סגורים עם סוליה טובה – בנקבת עין סטף הולכים וזוחלים בתוך המים, והרצפה חלקה.
• בגדים שלא אכפת לכם שיירטבו ויתלכלכו, ובגדים להחלפה ומגבת להמשך הדרך.
• נעלי הליכה לשביל עצמו – הירידה מהחניון העליון והעלייה חזרה תלולות ואבניות.
• מים לשתייה וכובע לקטעים החשופים.
• זמן: כשעתיים-שלוש לסיבוב מהחניון העליון אל שני המעיינות וחזרה, כולל כניסה לנקבות.
• מתאים למשפחות עם ילדים, בהשגחה צמודה. נקבת עין ביכורה נוחה יותר (הליכה זקופה); נקבת עין סטף צרה ונמוכה, ועלולה להיות לא נעימה למי שחושש ממקומות צפופים.
• עונה: האתר יפה כל השנה; באביב פורחים השקדיות והכליל, ובקיץ המים הקרירים מרעננים במיוחד – אך אז גם עומס המבקרים רב, בייחוד בחגים ובסופי שבוע.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות והרצפה בנקבות ובשולי הבריכות רטובות ולעתים מכוסות אצות – יש לנוע לאט ובזהירות.
• הבריכות הגדולות עמוקות ודפנותיהן תלולות, ואין בהן מציל – אין להשאיר ילדים ללא השגחה בקרבתן.
• בנקבת עין סטף התקרה נמוכה – היזהרו מחבטות ראש, והיכנסו בזה אחר זה, בלי דחיפות.
• מי המעיינות אינם מטופלים – לא לשתות מהם.
• לא לגעת בנטיפים ובזקיפים ולא לשבור אותם – הם נוצרים במשך שנים רבות.
• שמרו על הקירות, התעלות והמדרגות העתיקות: לא לטפס עליהן, לא להזיז אבנים ולא לחסום תעלות.
• החלקות בבוסתנים מעובדות בידי מגדלים – לא לקטוף ולא להיכנס אליהן.
• לא להבעיר אש מחוץ למקומות המוסדרים, ולקחת את כל האשפה חזרה.