מערות הארבל ומצודת הארבל

על המערה

מצוק הארבל, המתנשא מעל בקעת גינוסר והחוף הצפון־מערבי של הכנרת, הוא אחד מאתרי המערות המרשימים בגליל. הצוק בנוי סלעי גיר ודולומיט קשים מתקופת האאוקן, ובפניו נפערו מאות מערות טבעיות שנוצרו בתהליכי המסה (קרסט) – לפי רשות הטבע והגנים כ-350 מערות. פסגת הארבל מתנשאת לגובה של כ-181 מטר מעל פני הים, כ-380–390 מטר מעל מפלס הכנרת, והמצוק עצמו הוא תוצר של השבר הסורי־אפריקני ושל שברי המשנה החוצים את הגליל התחתון.

חלק מהמערות, המקובצות במפלסים זו מעל זו ומוגנות בכתף סלע, הורחבו בחציבה והוכשרו למגורים. בתוכן ניכרים סימני חציבה וטיח, בורות מים מטויחים שאליהם הובלו מי נגר במתקני הטיה, מקוואות טהרה ומדרגות חצובות. הגישה אליהן הייתה מלכתחילה קשה, ומשום כך הן שימשו לאורך הדורות "מקלטי מצוקים" – מקום מפלט לתושבי הסביבה בעתות מלחמה. בשנת 1992 ערך המרכז לחקר מערות (מלח"ם) סקר במערות המצוק עבור רשות הטבע והגנים, ובמסגרתו נסקרו כ-50 מערות ומופו כ-36 מהן.

המערות מופיעות בכמה אירועים היסטוריים מתועדים:

• התקופה החשמונאית: ספר חשמונאים א' מספר על המצביא הסלווקי בכחידס, שכבש את ארבל בדרכו לירושלים בשנת 161 לפנה"ס, ויוסף בן מתתיהו מוסיף שתפס את מי שנמלטו אל המערות.
• מלחמת הורדוס במורדי הגליל (כ-38 לפנה"ס): לפי יוסף בן מתתיהו התבצרו תומכי אנטיגונוס החשמונאי במערות הארבל. אנשי הורדוס שולשלו מראש הצוק בתיבות קשורות בחבלים אל פתחי המערות, הרגו את מי שלכדו והטילו אש על המתבצרים. יוסף בן מתתיהו מספר גם על זקן שהמית את אשתו ואת שבעת בניו, השליכם אל התהום וקפץ אחריהם, ולא נכנע להורדוס.
• המרד הגדול (66 לספירה): יוסף בן מתתיהו, שהיה מפקד הגליל בתחילת המרד, מספר שביצר את המערות שליד ימת גינוסר. מהממצאים עולה שגם מערות הר ניתאי, המצוק שמעבר לנחל ארבל, הוכשרו אז כמקלטים.
• מצודת המערות (המאה ה-17): בראשית המאה ה-17 הוקם בתוך מערכת מערות במצוק מבצר צבאי, המכונה "קלעת אבן מען" ומיוחס ככל הנראה לעלי בק, בנו של האמיר הדרוזי פח'ר א-דין השני לבית מען. המבצר שלט על בקעת ארבל ועל הדרכים שעברו בה. הנוסע העות'מאני אווליה צ'לבי תיאר את המצודה ואת המצור שהטיל עליה צבא שליט דמשק.

המצודה בנויה בכמה מפלסים המחוברים במדרגות, וקירותיה העצומים בנויים נדבכים של אבני בזלת שחורות ואבני גיר לבנות – שילוב בולט שניתן לזהות ממרחק. במערות שבתחום המבצר נמצאו גם שרידים קדומים יותר מהתקופה הרומית, ובהם מטבעות, מתקני מים ומקוואות. המצודה הייתה סגורה כשנה וחצי לעבודות שימור וייצוב: חוזקו אבנים, הוזרקו חומרי חיזוק לקירות ונקדחו קידוחים עמוקים לתוך הסלע. היא נפתחה מחדש למבקרים ביולי 2022.

המערות נמצאות בתחום גן לאומי ושמורת טבע ארבל, הכולל גם את מצוק הר ניתאי, חלקים מנחל ארבל ואת שרידי בית הכנסת העתיק של הכפר התלמודי ארבל. במצוקים מקננים בז אדום ועקב עיטי, בחורף נראה בהם לעיתים הכותלי, ובסדקי הסלע חי שבלול זעיר, סגורית הארבל, שאינו מוכר בשום מקום אחר בעולם. במערות עצמן מסתתרים בשעות היום עטלפים.

איך מגיעים

הכניסה לגן הלאומי ארבל נמצאת ליד מושב ארבל, ממערב לטבריה. מכביש 77 (טבריה–צומת גולני) פונים בצומת כפר חטים לכביש 7717, וממנו ממשיכים לפי השילוט אל גן לאומי ארבל, בדרך העוקפת את מושב ארבל, עד רחבת החניה והמבואה. זהו גן לאומי בתשלום (בעלי מינוי של רשות הטבע והגנים נכנסים ללא תשלום), ושעות הפעילות משתנות לפי עונה – יש לבדוק אותן באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה.

המסלול אל המבצר והמערות הוא מסלול מעגלי של כשלוש שעות, הכולל ירידה תלולה ועלייה תלולה, ומתאים למיטיבי לכת בלבד. הרשות ממליצה ללכת בו רק בכיוון המתואר:

• מהמבואה הולכים בשביל המסומן שחור אל מצפור החרוב שבראש המצוק.
• ממשיכים מזרחה ויורדים במצוק בעזרת ידיות אחיזה ודריכה הקבועות בסלע.
• במפגש עם השביל המסומן אדום ממשיכים לאורך רגלי המצוק, לפי שלטי ההכוונה אל מבצר המערות.
• לפי השילוט עולים בשביל תלול, המצויד במאחזי יד, מעקות וסולמות, אל המצודה ואל המערות.
• בסיום חוזרים לשביל האדום ועולים בו לראש המצוק ובחזרה לחניה.

מי שאינו מעוניין בירידה במצוק יכול להסתפק בשביל הקצר אל מצפור החרוב (כחצי שעה הלוך ושוב, מונגש חלקית) או בשביל המונגש אל מצפור הר ניתאי, הצופה על הר ניתאי, נחל ארבל ושרידי כפר המערות. מסלולים נוספים יורדים מהמצוק אל חניון גדוד העבודה שליד כביש 90 או אל עין ארבל וואדי חמאם, ומחייבים רכב מאסף.

מה להכין לביקור

• לפחות שלושה ליטרים מים לאדם – אין להסתמך על מקורות מים בשטח, והמסלול חשוף לשמש.
• נעלי הליכה עם סוליה אחיזתית וכובע; כפפות דקות יכולות להקל על האחיזה בידיות המתכת, שמתחממות בשמש.
• תיק גב שמשאיר את שתי הידיים פנויות לירידה במצוק.
• פנס קטן או פנס ראש, למי שרוצה להציץ לחללים החשוכים של המערות.
• כרטיס כניסה או מינוי של רשות הטבע והגנים, ומפת סימון שבילים עדכנית (הגליל התחתון, העמקים והגלבוע).
• תכנון זמן: לצאת למסלול המעגלי מוקדם, כך שיישארו לפחות שלוש שעות עד שעת הסגירה – אסור לשהות בגן בשעות החשכה.
• עונה מומלצת: הסתיו, החורף בימים יבשים והאביב. בקיץ החום כבד, ומומלץ לצאת בשעות הבוקר המוקדמות.
• ילדים: המסלול אל המבצר מתאים רק לילדים גדולים ומנוסים בהליכה, בליווי צמוד; למשפחות עם ילדים קטנים עדיף שביל המצפור.

אזהרות ובטיחות

• סכנת נפילה ממצוק גבוה: אין להתקרב לשפת המצוק, ובקטעי הידיות יש להתקדם לאט, אדם אחר אדם, כשתמיד שלוש נקודות מגע בסלע.
• בימי גשם וכשהמסלול רטוב הסלע חלק מאוד, וההליכה במסלולים למיטיבי לכת אסורה.
• סכנת דרדור אבנים: אין לזרוק או להזיז אבנים, ויש להיזהר כשמטיילים אחרים נמצאים מעליכם או מתחתיכם.
• מכת חום: בקיץ המסלול חם וחשוף. בשנת 2002 נפטר לוחם צעיר ממכת חום סמוך לפסגת הארבל במהלך אימון ניווט – יש לשתות הרבה ולהימנע מהליכה בשעות החמות.
• התנועה מותרת בשבילים המסומנים ובשעות הפעילות בלבד. גלישת מצוקים וטיפוס אסורים, ואין לטפס על קירות המבצר ועל העתיקות.
• המערות והמצודה הם אתר ארכאולוגי מוגן: אין לחפור, לאסוף ממצאים, לכתוב על הקירות או להבעיר אש.
• במערות שוהים עטלפים – אין להיכנס לחללים שאינם חלק מהמסלול, להאיר עליהם או להפריע להם.
• כלבים מותרים קשורים ברצועה ועד לתצפיות בלבד, כלומר לא במסלול הירידה אל המערות.