מערת אבה

על המערה

מערת אבה, המכונה גם מערת אבה הכהן, היא מערת קבורה יהודית חצובה בסלע מתקופת הבית השני, בשכונת גבעת המבתר שבצפון ירושלים. המערה נתגלתה במקרה ב-9 באוקטובר 1970, במהלך עבודות בגינת בית פרטי בשכונה, והיא נמצאת עד היום בחצר הבית. אין זו מערה טבעית או קרסטית אלא מערכת קבורה קטנה שנחצבה בידי אדם.

המערה כוללת שני חדרי קבורה חצובים, המחוברים זה לזה בפתח קטן, ולחדר הפנימי יש גם פתח חיצוני צר וארוך. בחדר הראשון נמצא כוך קטן ובו גלוסקמה מהודרת המעוטרת בפיתוחי פרחים עדינים, הנחשבת לאחת המפוארות שנמצאו במערות הקבורה של ירושלים. בחדר הפנימי נמצאה על הקיר כתובת חצובה וצבועה בגודל של כ-65 על 85 ס"מ, בשפה הארמית אך בכתב עברי קדום, דבר נדיר מאוד בכתובות מתקופת הבית השני.

בכתובת מציג עצמו אדם בשם אבה, בנו של הכהן אלעזר בן אהרון הגדול, ומתאר את עצמו כ"מעונה ונרדף" שנולד בירושלים, גלה לבבל, העלה משם את "מתתיה בן יהודה" וקבר אותו במערה שקנה בשטר. הכתובת המקורית נוסרה מהקיר, והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים, לצד הגלוסקמה המעוטרת.

מה ידוע בוודאות: זוהי מערת קבורה מימי הבית השני, ובה כתובת ארמית בכתב עברי קדום המזכירה את אבה ואת מתתיה בן יהודה. בגלוסקמה המעוטרת נמצאו עצמות של יותר מאדם אחד, וכן מסמרי ברזל. על הגלוסקמה עצמה לא נמצאה כתובת המזהה את הנקברים בה.

מה שנוי במחלוקת: זמן קצר אחרי הגילוי הציע ההיסטוריון יהושע מאיר גרינץ ש"מתתיה בן יהודה" הוא מתתיהו אנטיגונוס השני, אחרון מלכי החשמונאים, שהוצא להורג בידי הרומאים בשנת 37 לפנה"ס, ושאבה היה כהן נאמן שהביא את עצמותיו לקבורה בסתר. ההשערה התחזקה כשחוקר העצמות ניקו האס דיווח על שלד של גבר צעיר עם סימני עריפה. ואולם הדו"ח המדעי שפרסמה מאוחר יותר פטרישה סמית' ייחס את הגולגולת הערופה ככל הנראה לאישה, וממצא זה מחליש מאוד את הזיהוי. חוקרים כמו יוסף נוה, אליעזר שמשון רוזנטל ושאול ליברמן הציעו פירושים אחרים לזהותו של אבה, ולפי ההיסטוריון אריה כשר רוב החוקרים אינם מקבלים את השערת גרינץ. מנגד, יואל אליצור פרסם בשנת 2013 מאמר שחיזק אותה מחדש. עוד נקודות שמעוררות ספק: בכתובת אין תואר מלך, ואביו של אנטיגונוס ידוע במקורות בשם אריסטובולוס. לכן נכון לומר שזו השערה מעניינת ולא עובדה מוכחת.

ב-1982 גילה בעל הבית, בגומחה שמתחת למקום הכתובת בחדר הפנימי, גלוסקמה שנייה, פשוטה יותר, ובה עצמות. גלוסקמה זו לא נחקרה באופן מדעי מלא, ויש המשייכים אותה לאבה עצמו. בשנת 2001 הוחזרו העצמות מהגלוסקמה המעוטרת לקבורה במערה בטקס דתי. המקום מתוחזק בידי משפחת דילהרוזה, בעלי הבית.

איך מגיעים

המערה נמצאת בשכונת גבעת המבתר בצפון ירושלים, בין רחוב ששת הימים לרחוב מדבר סיני. השכונה נגישה בתחבורה ציבורית עירונית, וחניה אפשרית ברחובות השכונה בהתאם להסדרי החניה של העירייה.

חשוב לדעת: המערה נמצאת בשטח פרטי, בחצר של בית מגורים, ואינה אתר פתוח לקהל. אין להיכנס לחצר בלי תיאום. בעלי הבית מארחים מבקרים וקבוצות בתיאום מראש, ופרטי הקשר מופיעים באתר האינטרנט של המערה. את הכתובת המקורית ואת הגלוסקמה המעוטרת אפשר לראות בתצוגה הארכאולוגית של מוזיאון ישראל, בשעות הפתיחה ובכרטיס כניסה למוזיאון. לפני כל ביקור כדאי לבדוק את המידע העדכני ישירות מול בעלי המקום או המוזיאון.

מה להכין לביקור

• תיאום מראש עם בעלי הבית: בלי תיאום אין ביקור.
• פנס קטן או פנס ראש: חדרי הקבורה קטנים וחשוכים.
• נעליים סגורות ונוחות: הכניסה והרצפה חצובות בסלע.
• זמן: הביקור במערה עצמה קצר. כדאי לשלב אותו עם ביקור במוזיאון ישראל כדי לראות את הכתובת המקורית.
• קריאה מוקדמת על החשמונאים ועל מתתיהו אנטיגונוס תהפוך את הביקור למשמעותי בהרבה.
• מתאים לילדים גדולים שמתעניינים בהיסטוריה. מי שסובל מקלסטרופוביה צריך לדעת שהחדרים צרים.
• לבוש צנוע ויחס מכבד: זהו מקום קבורה, ועצמות הוחזרו אליו לקבורה מחודשת.

אזהרות ובטיחות

• זהו רכוש פרטי: אין להיכנס לחצר או למערה ללא אישור בעלי הבית.
• הפתחים בין החדרים נמוכים וצרים: שימו לב לראש ולצעדים.
• אין לגעת בגלוסקמה, בגומחות או בקירות החצובים, ואין לחרוט או לסמן דבר. זהו אתר עתיקות.
• מדובר במקום קבורה: שמרו על שקט ועל כבוד המקום, ופעלו לפי הנחיות המארחים.
• אין להדליק אש או נרות בתוך המערה, אלא בהנחיית בעלי המקום.