מערת אבינדב

על המערה

מערת אבינדב היא מערה טבעית הפעורה במצוק נמוך בדרום-מזרח רכס הגלבוע, סמוך לקיבוץ מירב, בשטח שמורת גלבוע מזרחי. זו מערה קרסטית שנוצרה בסלע הגיר הקשה של ההר, ולפי תיאור השמורה היא התפתחה מתחת לפני מי התהום, כלומר מערה פראטית: מים שמילאו בעבר את סדקי הסלע המיסו אותו לאט, ורק אחרי שמפלס מי התהום ירד התרוקן החלל ונחשף במצוק.

המערה מחולקת לשני חלקים. החלק החיצוני מואר באור יום, ואפשר לסייר בו בלי פנס. מתחת לסלע בולט מגיעים לפתח מזרחי הפונה אל המצוקים, ומשם מדף סלע צר מוביל אל פתח דרומי. משני הפתחים נשקף נוף רחב, אבל ההגעה אליהם דורשת זהירות ויכולת טיפוס בסיסית. החלק הפנימי נפתח אחרי זחילה קצרה, והוא אולם גדול וחשוך שאין להיכנס אליו בלי תאורה.

המערה והנחל שלמרגלותיה נקראים על שם אבינדב, בנו של שאול המלך, שלפי ספר שמואל נפל יחד עם אביו ועם אחיו יהונתן ומלכישוע בקרב נגד הפלשתים בגלבוע. גם הר אבינדב, שעליו יושב היום קיבוץ מירב, ומצפור אבינדב הסמוך נושאים את שמו.

הגלבוע בנוי בעיקר מסלעי גיר, קירטון וצור, ובאזור המערה ובהמשך השביל אפשר להבחין בנומוליטים, מאובנים קטנים דמויי מטבע האופייניים לסלעי התקופה האאוקנית. השמורה, שהוכרזה בשנת 2005, היא ברובה בתה עשבונית חשופה. במתלול אבינדב, רצועה של מצוקים נמוכים באורך של כקילומטר, שרד כתם של צומח ים-תיכוני עם שיחי אלת המסטיק. בשטחים הפתוחים חיים צבאים, ובעונת הפריחה (פברואר עד אפריל) פורחים בה כלך מצוי ופרחי בר נוספים.

איך מגיעים

הגישה היא מכביש 667, הכביש העולה מבקעת בית שאן (מאזור שדי תרומות) אל ראש הגלבוע. בראש העלייה, כ-200 מטר לפני הפנייה לכביש הגישה של מירב ומלכישוע, פונים אל השער האחורי של קיבוץ מירב, ושם אפשר לחנות. חלופה נוספת היא חניון אבינדב שעל כביש 667 בין מירב למעלה גלבוע, שבו יש שולחנות פיקניק.

מנקודת ההתחלה חוצים בזהירות את הכביש ונכנסים לשביל המסומן בשחור (שביל 3540, החופף בחלקו לשביל עמק המעיינות). כבר מההתחלה רואים את פתח המערה במצוק. אחרי כקילומטר של הליכה מתונה מעל הערוץ העליון של נחל אבינדב, סימון של שני פסים לבנים ללא צבע ביניהם מפנה מהשביל הראשי במורד, ואחרי כמאה מטר מגיעים אל פתח המערה, שנמצא במצוק מתחת לשביל.

אפשר לחזור באותה דרך, או להמשיך במסלול הקווי לאורך מתלול אבינדב ונחל צביה עד עין מודע שבבקעת בית שאן (כ-6 ק"מ, 3 עד 5 שעות, למיטיבי לכת בלבד, עם ירידה מצטברת של כ-470 מטר ומעבר במפלים יבשים בעזרת דרגיות). במסלול הקווי צריך להשאיר רכב בנקודת הסיום מראש.

הכניסה לשמורה חופשית ואין בה שירותים למטיילים. חלק ניכר משטח השמורה משמש גם כשטח אש של צה"ל, והכניסה לשטח אש מחייבת תיאום מראש, ולכן כדאי לבדוק את המצב העדכני לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף, וגם פנס רזרבי. בלי תאורה אי אפשר להיכנס לאולם הפנימי.
• בגדים ארוכים (מכנסיים ושרוולים) שמכסים את הגוף, בגלל החשש מקרציות במערה וגם בשביל הזחילה.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה, לשביל הטרשים ולמדפי הסלע.
• מים בשפע, כובע והגנה מהשמש. השטח חשוף כמעט לגמרי ויש בו מעט מאוד צל.
• עונה מומלצת: מאמצע אוקטובר עד אמצע אפריל, בימים לא חמים. באביב הנוף ירוק ופורח.
• זמן: ההליכה מהשער האחורי של מירב אל המערה קצרה (כקילומטר לכל כיוון). למסלול המלא עד עין מודע יש לתכנן 3 עד 5 שעות ולארגן רכב בנקודת הסיום.
• לילדים: ההליכה אל המערה קלה יחסית, אבל הגישה לפתחים שמעל המצוק והזחילה לאולם הפנימי מתאימות רק למבוגרים מנוסים.

אזהרות ובטיחות

• קדחת המערות: במערה, ובמיוחד בחלקה הפנימי, יש חשש לקרציות שמעבירות את המחלה. לבשו בגדים ארוכים, ואם בתוך שבועיים-שלושה אחרי הביקור מופיע חום גבוה, פנו מיד לרופא וספרו שביקרתם במערה. מדריך המסלול באתר "טבע ונוף" מדגיש שאין לראות בתיאור המלצה להיכנס למערה.
• סכנת נפילה: הפתח המזרחי והפתח הדרומי נמצאים מעל מצוקים, והמעבר ביניהם הוא על מדף סלע צר. אל תתקרבו לשפה בלי ניסיון ובלי יציבות.
• אל תיכנסו לאולם החשוך לבד ואל תסתמכו על תאורת הטלפון בלבד.
• הסלע חלקלק מאוד בימי גשם ויום-יומיים אחריהם. אל תצאו למסלול במזג אוויר רטוב.
• שטח חשוף וחם: הימנעו מביקור בקיץ ובימים חמים.
• בשמורה חיים נחשים, ובהם צפע ארץ-ישראלי ושרף עין גדי (צפעון שחור), שהגלבוע הוא גבול תפוצתו הצפוני. הסתכלו היכן אתם מניחים ידיים ורגליים.
• זו שמורת טבע: אין להבעיר אש, לקטוף צמחים, להשאיר פסולת או לפגוע בסלע ובבעלי החיים. כבדו את הוראות הכניסה לשטחי האש.