מערת אום אל-עמד

על המערה

מערת אום אל-עמד, המכונה גם מערת הנדבכים, היא מערת קבורה יהודית חצובה בסלע מימי הבית השני, מן המאה הראשונה לפנה"ס. היא שוכנת במדרון הצפוני של פארק נחל צופים בירושלים, בין שכונות רמות אשכול, גבעת המבתר ורמת שלמה. השם הערבי פירושו "אֵם העמודים", על שם שני העמודים שעמדו פעם בחזית הקבר. זו אינה מערה טבעית אלא קבר מונומנטלי שנחצב בידי אדם, והוא נחשב לאחד מקברי הבית השני המעניינים ביותר מבחינה אדריכלית בסביבות ירושלים.

לפני המערה נחצבה חצר רחבה, ודפנות החצר והמבוא סותתו כך שייראו כקיר בנוי מאבני גזית בעלות שוליים מסותתים ובליטה שטוחה במרכזן. זהו חיקוי בסלע החי של סגנון הבנייה שהנהיג הורדוס במפעלי הבנייה הגדולים שלו, כמו חומות הר הבית ומבנה מערת המכפלה בחברון. כמו באבנים ההורדיאניות, גם כאן השוליים העליונים של כל "אבן" רחבים מעט מהתחתונים. בזכות הפרט הזה, ובזכות העיטור הקלאסי שבחזית, מתארכים החוקרים את חציבת הקבר לימי שלטונו של הורדוס.

החזית עוצבה כחזית של מבנה מפואר: בין שני קירות בולטים ניצבו שני עמודים שנחצבו בסלע, ומעליהם נמשך אפריז בסגנון דורי שבו מתחלפים טריגליפים ומטופות מעוטרות בוורדות (רוזטות), ומעליו כרכוב. העמודים עצמם כבר אינם קיימים, ומרוב העיטור נותר מעט; בצד הימני של האפריז עדיין אפשר לזהות ורדה אחת ואת הטריגליפים שלצדה. פתח הכניסה הנוכחי עשוי בצורת קשת, ויש הסבורים שזו תוספת מאוחרת, שכן הוא חותך את דגם אבני הגזית ואינו מתחשב בו.

מעבר לפתח נמצא אולם קבורה ובמרכזו בור עמידה, כלומר שקע בריצפה שאפשר לעמוד בו, ומסביבו אצטבות. בדפנות האולם נחצבו כוכי קבורה, ודרך הכוך המרכזי שמול הכניסה עוברים לחדר קבורה פנימי נוסף, גם הוא עם כוכים. מספר הכוכים המדויק משתנה בין התיאורים השונים. לפי חלק מהמקורות, בתקופה הביזנטית הוסב החלק הקדמי של המערה לבית תפילה נוצרי. במדרון שמעל המערה חצוב בור מים, ובסביבה נראים סימני חציבה נוספים.

הארכאולוג נחמן אביגד, שחקר את המערה בשנות ה-40 של המאה ה-20, ציין שאין עוד קבר כזה במרחב ירושלים. הקבר הקרוב לו ביותר בסגנונו הוא קבר דיר א-דרב שבשומרון, שנראה כאילו עוצב בהשראתו. המערה תועדה כבר בסקרים של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ובחלקם נקראה בשמות אחרים, למשל "אום אל-ענב", כנראה בגלל טעות שמיעה. מעולם לא נערכה במקום חפירה ארכאולוגית מסודרת, ולכן חלקה התחתון של החזית עדיין קבור באדמה. הקבר עומד לבדו ואינו חלק מבית קברות. ייתכן שנחצב בתחום אחוזה חקלאית שבעליה רצו מערת קבורה משפחתית משלהם.

איך מגיעים

המערה נמצאת בפארק נחל צופים, פארק עירוני מיוער באורך של כ-2.5 ק"מ. הוא משתרע בין כביש 1 (דרך יגאל ידין) בצפון לרחוב ששת הימים בדרום. בערוץ הנחל עובר שביל אופניים סלול, ובאמצעו נמצא "חניון הגשר", חניון הפיקניק המרכזי של הפארק. המערה שוכנת ממזרח לחניון ובמעלה המדרון הצפוני.

אפשר להיכנס לפארק מכמה כיוונים:

• מרמות אשכול: מגן החמישה-עשר שממזרח לרחוב רמת הגולן יורדים בשביל המיוער צפונה. אחרי כ-250 מ' מגיעים לשביל האופניים, מול חניון הגשר. אפשר לחנות ליד אולפנת צביה, שמאחוריה יורד שביל רגלי לפארק.
• מגבעת המבתר: לפני כיכר עומר ברחוב ששת הימים, סמוך לתחנת הרכבת הקלה גבעת המבתר, יורדת צפונה דרך סלולה. אחרי כ-300 מ' היא מגיעה למחסום, ואפשר לחנות לידו.
• מרמת שלמה: שביל להולכי רגל יורד מרחוב הרב רפאל ברוך טולדנו ועובר מתחת לכביש 1 אל הפארק.

מחניון הגשר עולים כ-100 מ' מזרחה בשביל האופניים, ואז פונים צפונה לשביל ברור. אחרי כ-150 מ' בין העצים מגיעים לחצר שלפני המערה. ההליכה קצרה וקלה, אבל יש בה קטעים במדרון. מדובר בפארק עירוני פתוח שאפשר לבקר בו בלי כרטיס כניסה. המערה עצמה אינה מוסדרת ואין בה שילוט, תאורה או השגחה. לפני היציאה כדאי לבדוק מול פארק ירושלים או עיריית ירושלים אם חלו שינויים בגישה.

מה להכין לביקור

• פנס או פנס ראש: חדרי הקבורה הפנימיים חשוכים, ובלי תאורה אי אפשר לראות את הכוכים ואת המעבר לחדר הפנימי.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה: רצפת המערה והחצר מכוסות אבנים וגושי סלע שנפלו.
• מים: לפי עלון הפארק, בחניונים אין מי שתייה ואין שירותים. כדאי להביא הכול מהבית.
• זמן: הביקור במערה עצמה אורך כחצי שעה. אפשר לשלב אותו בטיול רגלי או ברכיבה לאורך נחל צופים ובביקור במחצבה העתיקה שבמורד הנחל, כ-400 מ' מערבית לחניון הגשר.
• עונה: הפארק נעים במיוחד בחורף ובאביב, כשהמדרונות פורחים. בקיץ עדיף להגיע בשעות הבוקר.
• ילדים: הגישה קצרה ומתאימה למשפחות, ובחניון הגשר יש מתקני שעשועים ושולחנות פיקניק. עם זאת, ילדים צריכים השגחה צמודה בתוך המערה ובקרבת בורות פתוחים.
• מצלמה: כדאי לצלם את סיתות אבני הגזית ואת הוורדה ששרדה באפריז, בצד הימני של החזית.

אזהרות ובטיחות

• באזור המערה יש בורות חצובים ופתחי קבורה פתוחים, ובהם בור המים שבמדרון שמעל המערה. הולכים בזהירות, במיוחד עם ילדים ובשעות החשכה.
• רצפת המערה לא אחידה ויש עליה אבנים רופפות ופסולת. הכוכים צרים, ולא כדאי להיכנס לתוכם או לטפס בהם.
• זהו אתר קבורה עתיק ואתר עתיקות מוגן. אסור לחפור, להזיז אבנים, לרסס או לפגוע בסיתות ובעיטורים, ויש לשמור על כבוד המקום.
• בפארק חי עדר צבאים שאין לו מוצא, כי הפארק מוקף כבישים. כלבים מוחזקים ברצועה בלבד.
• שביל האופניים תלול ועוברים בו רוכבים. הולכי רגל צריכים לשים לב לרוכבים בירידות.
• אין להבעיר אש בתוך המערה או בחורש סביבה, ויש לקחת את כל האשפה חזרה.