מערת האלאונה (כנסיית אבינו שבשמים)

על המערה

במרומי הר הזיתים, בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים, מסתתרת מתחת לשרידי כנסייה עתיקה מערה קטנה שהעניקה לאתר כולו את חשיבותו: מערת האלאונה, המוכרת גם כמערת כנסיית אבינו שבשמים. זו מערה בסלע, שעובדה בידי אדם ושימשה במשך דורות קריפטה, כלומר חלל פולחן תת-קרקעי, מתחת לבימת הכנסייה שנבנתה מעליה. היא שוכנת בתוך מתחם קתולי שבו פועל מנזר של נזירות כרמליתיות, והקרקע שעליה הוא עומד מנוהלת בידי צרפת כחלק מ"הנחלה הלאומית הצרפתית" בארץ הקודש.

המסורת. לפי המסורת הנוצרית, במערה זו נהג ישו לשבת עם תלמידיו וללמד אותם. ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה, בן המאה ה-4, כתב שהקיסר קונסטנטינוס הקים כנסייה מעל מערה בהר הזיתים, שנקשרה למקום שבו גילה ישו לתלמידיו את סודותיו. בתקופה הצלבנית התגבשה סביב המקום מסורת ממוקדת יותר, שלפיה כאן לימד ישו את תלמידיו את התפילה "אבינו שבשמים" (בלטינית Pater Noster), ומכאן שמה של הכנסייה המודרנית. חשוב לזכור שאלה מסורות דתיות: אין ממצא ארכאולוגי שיכול לאשר או להפריך אירוע כזה, והקשר בין המערה לתפילה המסוימת הזו מתועד לראשונה רק בימי הביניים.

מה אומרת הארכאולוגיה. המערה קשורה למערכת קבורה קדומה יותר. ממערב לה נמצאת מערת קבורה יהודית מימי הבית השני, מן הטיפוס של קברי כוכים (תאי קבורה ארוכים וצרים החצובים בדופן), והמערה חותכת בחלקה אל תוך הקבר הזה. מעל המערה הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה-4 לספירה, ביוזמת קונסטנטינוס ואמו הלנה, בסיליקה גדולה, אחת הכנסיות הראשונות שנבנו בירושלים, בתקופה שבה נבנו גם כנסיית הקבר וכנסיית המולד בבית לחם. כבר בשנת 333 לספירה הזכיר אותה הצליין מבורדו, ובסוף המאה ה-4 כינתה אותה הצליינית אגריה "אלאונה", מן המילה היוונית לעץ זית. לפי השחזור של הארכאולוג הדומיניקני לואי-הוג ונסן, חזית הכנסייה פנתה מערבה, אל העיר, ומשני צדי הבימה ירדו גרמי מדרגות אל הקריפטה, כך שקהל צליינים יכול היה לרדת אליה מצד אחד ולצאת מהצד השני. הקריפטה הייתה חלל באורך של כ-7 מטרים וברוחב של כ-4.5 מטרים, ובקצהו המזרחי אפסיס (גומחה מעוגלת) בקוטר של כ-3 מטרים. בחפירות נמצאו בה שברים של לוחות סורג ועמודונים מן הריהוט הכנסייתי.

חורבן וגילוי מחדש. הכנסייה נהרסה בפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה. בתקופה הצלבנית נבנתה במקום כנסייה צנועה יותר (1152), במימון שתרמו אצילים מדנמרק, והיא נהרסה כנראה בתקופת כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין ב-1187. במאה ה-19 רכשה את המקום הנסיכה הצרפתייה אורליה דה בוסי, נסיכת לה טור ד'אוברן, שהקימה בו מנזר וכנסייה. שרידי הבסיליקה הקדומה והמערה שמתחתיה נחשפו בחפירות הדומיניקנים בשנים 1910–1911, ובעת גילויה התברר שהמערה קרסה בחלקה. בשנים שלאחר מכן החלו לבנות מעליה כנסייה חדשה בדמות הבסיליקה הקדומה, אך העבודות נעצרו ב-1927 בשל מחסור בכספים, ומאז היא עומדת בלי גג. באותה שנה שוחזרה גם המערה לשימוש כמקום תפילה.

מה רואים היום. מן החצר הפתוחה של הכנסייה הבלתי גמורה עולים במדרגות רחבות אל הבימה, ומתחתיה נמצאים פתחי המערה, בצדה המזרחי ובצדה המערבי. בפנים רואים סלע טבעי, תקרה נמוכה וגושי סלע מן החלק שקרס, ולצדם פינת תפילה קטנה ששוחזרה בצפון המערה. מבקרים רבים נוהגים לתחוב פתקים בסדקי הסלע. מאחור, לכיוון מערב, נמשך החלק הקשור לקבר הכוכים, שנשאר במצב הריסות. על קירות הקלויסטר והכנסייה קבועים לוחות קרמיקה ובהם תפילת "אבינו שבשמים" ביותר ממאה שפות וניבים, וזה המראה המפורסם ביותר של האתר. בקרבת מקום נמצאים קפלת העלייה ותצפית הר הזיתים, כך שקל לשלב את המערה בסיור רגלי בהר.

איך מגיעים

המתחם נמצא בראש הר הזיתים, ברחוב ראבעה אל-עדוויה בשכונת א-טור, מדרום לקפלת העלייה ולא הרחק ממלון שבע הקשתות ומתצפית הר הזיתים. אפשר להגיע ברכב פרטי או במונית, אבל הרחובות בראש ההר צרים והחנייה מוגבלת, במיוחד בשעות שבהן מגיעים אוטובוסים של קבוצות צליינים. בתחבורה ציבורית יש קווי אוטובוס מזרח-ירושלמיים מתחנת סולטן סולימאן (ליד שער שכם) אל א-טור והר הזיתים. רבים מגיעים ברגל מהעיר העתיקה, בעלייה תלולה במעלה ההר, או מתחילים בראש ההר ויורדים ממנו ברגל אל גת שמנים.

המערה נמצאת בתוך מתחם הכנסייה, ואין אליה גישה נפרדת. הכניסה למתחם כרוכה בדמי כניסה סמליים, והוא סגור בימי ראשון ובחלק מהחגים הנוצריים. שעות הפתיחה משתנות מעת לעת, ובתקופות מסוימות הופעלו שעות מצומצמות, ולכן כדאי לבדוק את המצב העדכני מול הכנסייה או מול מרכז המידע הנוצרי בירושלים לפני שיוצאים. מן החצר יורדים אל המערה במדרגות, ואין צורך בציוד מיוחד.

מה להכין לביקור

• בדיקה מוקדמת של שעות הפתיחה, שמשתנות לעיתים קרובות; המתחם סגור בימי ראשון.
• מזומן קטן לדמי הכניסה.
• לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים, כמקובל בכנסיות ובמנזרים פעילים.
• נעליים נוחות עם סוליה טובה: יש מדרגות אבן ורצפת סלע לא אחידה.
• פנס קטן או פנס הטלפון יעזרו להתבונן בפרטי הסלע, אף שהמערה מוארת.
• כחצי שעה עד שעה לביקור במערה, בשרידי הבסיליקה ובקלויסטר עם לוחות התפילה.
• מים וכובע אם מגיעים ברגל בקיץ: העלייה מהעיר העתיקה תלולה וחשופה לשמש.
• האתר מתאים גם למשפחות עם ילדים: המערה קטנה וקצרה, אבל זה מקום תפילה שבו מצופה שקט.
• כדאי לשלב בסיור אחד את קפלת העלייה, תצפית הר הזיתים ובירידה את גת שמנים.

אזהרות ובטיחות

• התקרה במערה נמוכה וחלק ממנה קרס בעבר: שימו לב לראש, אל תטפסו על גושי הסלע ואל תיכנסו לאזורים מגודרים או לחלק האחורי שנותר בהריסות.
• מדרגות האבן היורדות אל המערה עלולות להיות חלקלקות, במיוחד אחרי גשם. השגיחו על ילדים קטנים.
• זהו אתר ארכאולוגי ומקום פולחן פעיל: אין לגעת בשרידים, לחרוט על הסלע או להוציא אבנים, ויש לשמור על שקט ולכבד מתפללים.
• יש להישמע להוראות הצוות ולשלטים במקום, גם בנוגע לצילום.
• המתחם נמצא במזרח ירושלים, באזור שבו המצב הביטחוני עשוי להשתנות. כדאי להתעדכן לפני היציאה ולפעול לפי הנחיות הרשויות.
• בקיץ, עלייה ברגל מהעיר העתיקה בשעות החמות עלולה לגרום להתייבשות. שתו מים והעדיפו את שעות הבוקר.