מערת האלמוגים - אילת

על המערה

מערת האלמוגים, או כפי שהיא מוכרת בקרב צוללים "המערות", איננה מערה יבשתית אלא אתר תת-ימי בשונית האלמוגים של החוף הדרומי של אילת, באזור חוף המגדלור ומול מועדון הצלילה "סנובה". מאחר שאין בישראל כמעט מערות ים, האתר נחשב ייחודי גם בעיני מערנים: ה"מערות" הן מעברים צרים וחללים קטנים בתוך גוף השונית עצמו, ולא מערות קרסטיות שנוצרו בהמסת סלע גיר.

האתר בנוי מבלטי אלמוגים עגולים הפזורים על קרקעית חולית. ראשי הבלטים מגיעים כמעט עד פני המים, והקרקעית החולית שביניהם נמצאת בעומק של כ-4 עד 6 מטרים. לאחר מספר בלטים מגיעים לבלט אלמוגים גדול במיוחד, שבו נמצאות המערות: מעברים צרים החוצים את הבלט לרוחבו. לפי התיאור הוותיק של מועדון המערות, היו בשונית שלוש מערות. שתי החיצוניות צרות מכדי לעבור בהן, והאמצעית, באורך של כ-7 עד 8 מטרים, היא בעצם מנהרה קצרה עם פתח בכל צד. לפני כמה שנים נסגרו המעברים ברשתות ובסורגי ברזל, כדי לשקם את הנזק לאלמוגים ולמנוע פגיעה נוספת. כיום מתבוננים במערות מבחוץ ומקיפים את הבלט.

הסיבה העיקרית לבקר כאן היא עושר החיים בשונית. להקות של עשרות גרזינונים חיות במערות דרך קבע. בשעות היום הן מסתתרות בצל החללים, ובלילה יוצאות לצוד יחד עם דגי לילה אחרים. סביב הבלטים רואים להקות פזיות ים סוף, כרומיות, דפדוף הפסים, תנינונים וחלילנים האורבים לטרף, ובין האלמוגים חיים דגי חשמנון. זכרי החשמנון דוגרים את הביצים בפיהם עד לבקיעה, באביב ובקיץ. באתר יש גם אלמוגי טורבנית גדולים (המכונים "אלמוג כרוב" או "חסה"), ואחד מהם, בקצה שביל הכניסה, משמש סימן דרך נוח ליציאה מהמים.

שונית האלמוגים של מפרץ אילת היא הצפונית בעולם, והיא השונית היחידה בישראל. לאורך החוף הדרומי של העיר הוכרזה בשנת 2009 שמורת טבע ימית, "שמורת ים האלמוגים", שנועדה להגן על השוניות הסמוכות לחוף. מצפון לאזור נמצאות שמורת חוף האלמוגים והמצפה התת-ימי.

איך מגיעים

נוסעים מאילת דרומה בכביש 90 (דרך מצרים), לכיוון מעבר הגבול בטאבה, עד מועדון הצלילה "סנובה", מעט לפני חוף הנסיכה. האתר נמצא בצד הים של הכביש, מול המועדון. מקומות החניה מעטים, וחלק מהאזור מסומן כאזור גרירה. אפשר לחנות בחניות העפר שבצד הדרך, וצוללים מגיעים בדרך כלל בהסעה של מועדון צלילה. יש להיזהר מאוד בחציית הכביש.

נכנסים למים רק בשביל הכניסה המסומן במצופים צהובים, במקום שבו מוצב שלט ירוק של רשות הטבע והגנים. שם מגיעים למים בלי לדרוך על אלמוגים. מהכניסה שוחים או צוללים צפונה, כ-100 מטרים לאורך השונית, עד הבלט הגדול שבו נמצאות המערות. הכניסה לאתר חופשית ואין בו מציל. האתר רדוד ומתאים גם למשנרקלים וגם לצוללים מתחילים, ובית ספר שדה אילת של החברה להגנת הטבע מקיים בו לעיתים סיורי שנירקול מודרכים. המעברים במערות עצמן סגורים, ואין לנסות להיכנס אליהם.

מה להכין לביקור

• מסכה ושנורקל לשנירקול. לצלילה צריך ציוד צלילה ותעודת צולל, או ליווי של מועדון צלילה מוסמך.
• נעלי מים או סנפירים עם נעל, לכניסה וליציאה בקטע החוף.
• חליפה דקה או חולצת לייקרה נגד שמש וגירויים, ומים לשתייה על החוף, שבו כמעט אין צל.
• פנס צלילה לצלילת לילה, שבה אפשר לראות את הגרזינונים יוצאים מהמערות לשחר לטרף.
• מקום בחניה: כדאי להגיע מוקדם, כי המקומות מעטים.
• זמן: שעה עד שעתיים מספיקות לשנירקול ולמנוחה על החוף.
• ילדים: מתאים לילדים ששוחים היטב, בהשגחה צמודה, כי אין מציל.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס למערות או לנסות לעקוף את הרשתות והסורגים. החללים צרים, וכל מגע פוגע באלמוגים ועלול לגרום לפציעה.
• אין לגעת באלמוגים, לעמוד עליהם או לדרוך עליהם. נכנסים ויוצאים רק בשבילים המסומנים במצופים. האזור הוא שמורת טבע ימית, ופגיעה באלמוגים ובבעלי חיים אסורה.
• שומרים על ציפה ואיזון כדי לא לבעוט באלמוגים בסנפירים, במיוחד ליד ראשי הבלטים הרדודים.
• זהירות מבעלי חיים ארסיים: זהרונים, דג אבן וטריגונים. לא נוגעים בשום דבר ומסתכלים לפני שמניחים רגל על הקרקעית.
• הזרם באתר נוטה בדרך כלל דרומה. אסור לחצות החוצה את קו העמודים האדומים-לבנים.
• אין מציל בחוף. לא שוחים לבד, ומשנרקלים לא מתרחקים מהשונית.
• צלילת לילה במפרץ אילת מחייבת דיווח מוקדם לחיל הים, לפי הנהלים.
• חוצים את כביש 90 בזהירות. זהו כביש ראשי עם תנועה ערה.
• החוף חשוף לשמש חזקה במשך רוב השנה. שותים הרבה ומשתמשים בהגנה מהשמש, ועדיף קרם שאינו מזיק לאלמוגים.