מערת הבגידה

על המערה

מערת גת שמנים, המוכרת בעברית בעיקר בשם מערת הבגידה, היא מערה טבעית בסלע הגיר שלמרגלות הר הזיתים, בשולי נחל קדרון ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים. היא שוכנת בצמוד מדרום לקבר מרים, כמאה מטרים צפונית לכנסיית כל העמים ולגן עצי הזית של גת שמנים, ונמצאת בחזקת המסדר הפרנציסקני (משמורת ארץ הקודש). זו מערה לא גדולה: צורתה בלתי סדירה, קרובה למשושה, אורכה המרבי כ-18–19 מטרים, רוחבה כ-10–11 מטרים, וגובה התקרה מגיע לכ-3.5 מטרים בלבד. את התקרה בצדה הדרומי תומכים עמודי סלע שהושארו בחציבה, ובתקרה נפער פתח שדרכו חדר בעבר אור יום.

מה אומרת הארכאולוגיה. חשוב להבחין בין הסיפור הדתי לבין הממצא. בחפירות שערך הארכאולוג הפרנציסקני וירג'יליו קורבו בין אוקטובר 1956 למרץ 1957 התברר שלפני שהפכה לאתר פולחן שימשה המערה מתקן חקלאי: בית בד לייצור שמן זית, ולצדו בור מים. שרידי בית הבד מזוהים בשקע המזרחי של המערה, היכן שעומד כיום המזבח, וחור בדופן הסלע מוסבר כמקום עיגונה של קורת הבד, הקורה שבעזרתה נסחטו הזיתים הכתושים. החוקרים מתארכים את השימוש החקלאי לשלהי ימי הבית השני, וזה מתיישב היטב עם השם עצמו: "גת שמנים" פירושו מקום שבו סוחטים שמן. בית בד כזה פעל בעיקר בסתיו ובחורף, בעונת מסיק הזיתים, ובשאר ימות השנה שימשה המערה כנראה לאחסון.

המסורת הנוצרית. לפי המסורת הנוצרית, שתחילתה בתקופה הביזנטית, כאן המתינו שמונה מתלמידי ישו בלילה שלאחר הסעודה האחרונה, בזמן שישו התפלל בגן הסמוך, וכאן הסגיר אותו יהודה איש קריות בנשיקה. מן המאה ה-14 התפתחה בקרב עולי רגל מן המערב מסורת אחרת, שלפיה במערה עבר ישו את "ליל היגון", ולכן היא מכונה גם "מערת היגון". כיום מקובלת שוב המסורת המוקדמת, ובמערה מציינים את הבגידה והמאסר. יש לזכור שאלה מסורות דתיות: המחקר המודרני אינו יכול לקבוע בוודאות היכן בדיוק שכנה גת שמנים של הבשורות. החוקרת ג'ואן טיילור, למשל, הציעה שדווקא המערה, ולא הגן שליד כנסיית כל העמים, היא המקום שאליו כוונו הבשורות.

מבית בד לקפלה ולמקום קבורה. כבר במאה ה-4 לספירה הפכה המערה לקפלה, ורצפתה כוסתה בפסיפס לבן. בעיקר בין המאה ה-5 למאה ה-8 נחצבו ברצפה 42 קברים שהרסו חלק ניכר מהפסיפס, וקבורה נמשכה גם בתקופה הצלבנית. בתקופה הצלבנית רוצפה המערה מחדש ותקרתה עוטרה בציורי קיר של כוכבים, שחלקם נראים עד היום. נמצאו בה גם קטעי כתובות ביוונית ושרידי גרפיטי. הפרנציסקנים קיבלו את המערה לחזקתם במאה ה-14 (המקורות נוקבים ב-1361 או ב-1392). הכניסה המקורית הייתה מצפון; מאוחר יותר נפתחה כניסה בצד הצפון-מערבי, ולאחר שיטפונות ב-1655 נפתח הפתח הנוכחי סמוך לקודם.

מה רואים בפנים. המערה פועלת היום כקפלה קתולית. במזבח הראשי, בשקע המזרחי שבו עמד בית הבד, מוצג ציור של ישו בין תלמידיו, ותחתיו פסלי ברונזה של תלמידים ישנים. במזבחות הצדדיים ציורים של עליית מרים ושל נשיקת יהודה. כדאי להרים את הראש ולחפש את שרידי ציורי הכוכבים בתקרה, ולהתבונן בסלע הטבעי של המערה. ממש בסמוך נמצאים קבר מרים, כנסיית כל העמים וגן הזיתים של גת שמנים, כך שקל לשלב את כולם בביקור אחד.

איך מגיעים

המערה נמצאת ליד דרך יריחו, למרגלות הר הזיתים ובתחתית נחל קדרון, ממזרח לחומות העיר העתיקה. הכניסה אליה עוברת דרך החצר המונמכת שלפני קבר מרים: מן החצר יוצא מעבר צר ומוקף חומות שמוביל ימינה עד לפתח המערה, שמעליו כתוב בלטינית GROTTA GETHSEMANI. הדרך הנוחה היא ברגל מן העיר העתיקה או בתחבורה ציבורית לאזור; החניה ברחובות שסביב צפופה ומוגבלת מאוד.

זהו אתר דתי פעיל ולא שמורת טבע או גן לאומי. המערה פתוחה למבקרים בשעות קבועות בבוקר ואחר הצהריים, עם הפסקה בצהריים, ובחלק מימי השבוע היא נסגרת מוקדם בגלל טקסים בכנסייה הסמוכה. מתקיימות בה תפילות ומיסות לקבוצות צליינים, ובזמן טקס הביקור מוגבל. השעות משתנות, ולכן כדאי לבדוק באתר משמורת ארץ הקודש לפני היציאה. מומלץ גם לבדוק את המצב הביטחוני העדכני באזור לפני הביקור.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים, כמקובל באתרים דתיים.
• אין צורך בפנס, בציוד מערות או בציוד מיוחד: המערה מוארת ורצפתה מרוצפת.
• לבדוק מראש את שעות הפתיחה ולהגיע בבוקר או אחר הצהריים, לא בהפסקת הצהריים.
• להקדיש למערה עצמה כרבע שעה, ולשלב בביקור את קבר מרים, כנסיית כל העמים וגן הזיתים הסמוכים.
• נעליים נוחות להליכה בעליות ובירידות של הר הזיתים ונחל קדרון.
• בקיץ: מים וכובע להליכה בשמש בדרך אל האתר.
• האתר מתאים לכל הגילים, אבל עם ילדים חשוב להקפיד על שקט, כי זה מקום תפילה.

אזהרות ובטיחות

• זהו מקום תפילה פעיל: לשמור על שקט, לא להפריע לטקסים, ולהישמע להוראות הנזירים והשומרים, כולל בעניין צילום.
• לא לגעת בציורי הקיר ובשרידי הכתובות, לא לטפס על המזבחות ולא להדליק אש או נרות שלא במקומות המיועדים.
• הדרך אל המערה כוללת מדרגות ומעברים צרים; בשעות עומס של קבוצות צליינים יש להיזהר בצפיפות.
• דרך יריחו היא כביש סואן: זהירות בחציית הכביש ובהליכה לאורכו.
• לבדוק את המצב הביטחוני באזור לפני היציאה ולהתעדכן בהנחיות הרשויות.