מערת הגיהנום

על המערה

מערת הגיהנום היא מערכת קבורה חצובה בסלע הקירטון הרך של גבעת בית שערים, בגן הלאומי בית שערים שבשולי קריית טבעון. זו אינה מערה טבעית אלא קטקומבה – מערת קברים יהודית מהתקופה הרומית, אחת מעשרות מערות הקבורה של בית הקברות הקדום, שהוכרז ב-2015 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בית הקברות הפך למקום קבורה מבוקש לאחר שרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, נקבר בו בראשית המאה ה-3 לספירה, ויהודים מארץ ישראל ומהתפוצות ביקשו להיקבר בקרבתו.

המערה שייכת למתחם מערות המנורה, קבוצת מערות קבורה למרגלות המדרון המערבי של הגבעה. את שמה הערבי, מע'ארת ג'הנם ("מערת הגיהנום"), נשאה עוד לפני החפירות הארכאולוגיות. בסוף 1872 חנו במקום אנשי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית, וקלוד קונדר תיאר מערכת קברים בשם זה בגבעה שעליה עמד אז הכפר שייח' אבריק: אולם מרכזי שממנו נפתחים פתחים לחדרי קבורה, ובהם כוכים ושקעי קבורה שנחצבו בצורה לא סדירה.

למערה מקום מיוחד בתולדות המחקר של בית שערים. בשנת 1936 נכנס אליה אלכסנדר זייד, השומר שהתיישב בסמוך לגבעה, ודרך פרצה בקיר הגיע ממנה למערה השכנה – מערה מספר 1, המכונה מערת הפרש. זייד הזעיק למקום את יצחק בן-צבי (לימים נשיאה השני של מדינת ישראל) ואת הארכאולוג בנימין מזר. מזר הציע לזהות את המקום עם בית שערים הנזכרת בספרות חז"ל, והחפירות החלו עוד באותה שנה ונמשכו עד 1940. כך הייתה מערת הגיהנום לנקודת הפתיחה של חשיפת אחד מאתרי הקבורה החשובים בארץ.

על קירות המערה חרוטים שני ציורים של ספינות סוחר, שנחשבים עדות לקשר של יהודי התקופה לים ולשיט. לצדם יש עיטורים גאומטריים שנחצבו בתוך מסגרות מלבניות. ממצא יוצא דופן נוסף שייך לתקופה מאוחרת בהרבה: בחפירות שנערכו במערה ב-1956 נמצאה קינה בערבית בת 11 שורות, שנכתבה על הקיר בצבע שחור ונושאת תאריך המקביל לשנת 900 או 902 לספירה. את הקינה חיברה משוררת שלא הייתה מוכרת קודם לכן, אום אל-קאסם, ששמה משולב בראשי השורות (אקרוסטיכון). החוקר משה שרון הציע שהכתובת מסמנת את ראשית יחסו של המקום כמקום קדוש – מקאם שייח' אבריק – ושהמקום שימש לקבורה גם בתקופה המוסלמית הקדומה. הכתובת עצמה נעלמה מאז ואינה נראית כיום.

מתחת למערת הגיהנום נמצאת מערה מספר 2, הסגורה למבקרים כי הכתובות המעטות שהיו על קירותיה נמחקו עם השנים. בסביבה הקרובה נמצאות מערות נוספות של המתחם: מערת הפרש, מערת הלוחם ומנורתו (3), מערת ארון הקודש (4) ומערת המאוזוליאום (11), וכן מאגר מים קדום ששימש בתקופת המנדט כסליק של ארגון ההגנה, ובו מוצג כיום מיצג על סיפור המנורה. מערת רבי יהודה הנשיא ומערת הארונות, המערות המרכזיות של הגן, נמצאות מעט צפונה-מזרחה.

איך מגיעים

המערה נמצאת בתוך גן לאומי בית שערים של רשות הטבע והגנים, והכניסה לגן בתשלום. מכביש 70 ממשיכים בצומת יקנעם לכביש 722 עד צומת השומרים, ושם פונים אל הגן הלאומי. חונים ליד מרכז השירות למטייל, ובתיאום מראש אפשר לחנות גם ליד מערות המנורה.

חשוב לדעת: אין כניסה עצמאית למתחם מערות המנורה. המתחם נפתח לציבור ב-2009, לאחר עבודות שימור, ובשל רגישות המערות ומטעמי בטיחות הביקור בו נעשה רק בליווי מדריך של רשות הטבע והגנים, בהרשמה מראש. בסיור המקובל מגיעים מהשביל העליון, עוברים במערת המאוזוליאום, במערת ארון הקודש ובמערת הלוחם ומנורתו, ממשיכים למערת הגיהנום ולמערת הפרש ומסיימים במאגר המים. אל חצר הכניסה של מערת הגיהנום יורדים במדרגות עץ. מועדי הסיורים, המחירים ושעות הפתיחה משתנים – בדקו אותם באתר רשות הטבע והגנים או בטלפון של הגן לפני ההגעה.

מה להכין לביקור

• הרשמה מראש לסיור המודרך במערות המנורה וכרטיס כניסה לגן הלאומי (או מינוי של רשות הטבע והגנים).
• נעליים סגורות ונוחות: יש מדרגות, אבנים מפוזרות בחצר הכניסה ורצפת סלע לא אחידה.
• פנס קטן, כדי להבחין בחריתות הספינות ובעיטורים בפינות מוצלות.
• מים, כובע והגנה מפני השמש – חצרות המערות והשבילים ביניהן חשופים.
• זמן: כשעתיים-שלוש לגן כולו, כולל הסיור במערות המנורה וביקור במערות המרכזיות.
• מתאים למשפחות עם ילדים, בהשגחה צמודה ליד המדרגות והקברים החצובים.
• עונה מומלצת: אביב וסתיו. אחרי גשם הסלע והמדרגות עלולים להיות חלקלקים.

אזהרות ובטיחות

• זהו אתר קבורה ואתר ארכאולוגי מוגן, חלק מאתר מורשת עולמית: אין לגעת בחריתות ובעיטורים, לחרוט, לטפס על הקירות או להזיז אבנים.
• נכנסים רק עם המדריך ורק לחללים הפתוחים לביקור; אין להיכנס לבד לפתחים, לפרצות או לאולמות סגורים כמו מערה מספר 2.
• שימו לב לראש בפתחים ובמעברים הנמוכים, ולרגליים ליד שוקות וכוכי קבורה פתוחים.
• בחצר הכניסה יש גושי אבן וסלע מפורק – אל תעלו עליהם.
• אסור להבעיר אש או להדליק נרות במערות; שמרו על שקט ועל כבוד המקום.
• בקיץ שתו הרבה ותכננו את הביקור לשעות הבוקר.