מערת הולדת יוחנן המטביל

על המערה

מערת הולדת יוחנן המטביל היא מערה קטנה בסלע, השוכנת בתוך כנסיית יוחנן בהרים (כנסיית יוחנן המטביל) בלב הכפר עין כרם, כיום שכונה בדרום-מערב ירושלים. הכנסייה שייכת למסדר הפרנציסקני (משמורת ארץ הקודש), והמערה היא המקום הקדוש ביותר בה: לפי המסורת הנוצרית כאן עמד ביתם של זכריה הכהן ואשתו אלישבע, וכאן נולד בנם יוחנן, מבשרו של ישו. הכינוי "בהרים" נועד להבדיל אותה ממנזר יוחנן במדבר הסמוך.

חשוב להבחין בין המסורת לבין הממצא הארכאולוגי. הברית החדשה (הבשורה על-פי לוקאס) מספרת שהמשפחה גרה ב"עיר ביהודה" ואינה נוקבת בשם עין כרם. הקשר בין הכפר לבין אלישבע מופיע במקורות נוצריים מימי הביניים המוקדמים, ובשנת 1106 תיאר הצליין הרוסי, האב דניאל, בכנסיית "בית זכריה" שבכפר "מערה קטנה שבה נולד יוחנן המבשר", בצד שמאל של הכנסייה - תיאור שמתאים למערה המוצגת כיום. אין ראיה ארכאולוגית לכך שיוחנן נולד דווקא במערה זו, ולכן זהו זיהוי מסורתי ולא עובדה מוכחת.

הארכאולוגיה מספרת סיפור משלה. בחפירות שערכו הפרנציסקנים בשנים 1941-1942 מערבית לכנסייה ולמנזר נמצאו חדרים חצובים בסלע, קברים, גתות ושתי קפלות ביזנטיות עם רצפות פסיפס. בחדר החצוב הדרומי נמצאו כלי חרס מהמאה ה-1 לפנה"ס ועד שנת 70 לספירה, כלומר מימי הבית השני. בשנת 2004 זיהתה החוקרת תמר הירדני מיד בן-צבי, בין יסודות הכנסייה, מקווה טהרה מימי הבית השני שבעבר נחשב לבור מים - עדות ליישוב יהודי במקום באותה תקופה. נמצאו באתר גם שברי פסלים רומיים, ובהם פסלון של ונוס (אפרודיטה). קפלת המרטירים מערבית לכנסייה, שנתגלתה ב-1885, מתוארכת למאה ה-5 לספירה ובפסיפס שלה כתובת יוונית לזכר "עדי האל".

הכנסייה הנוכחית היא ביסודה מבנה צלבני מהמאות ה-11 וה-12, שנבנה על שרידים ביזנטיים: בזיליקה בעלת שלושה אגפים ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. לאחר תקופת הצלבנים ננטש המקום, ובמשך תקופות ארוכות שימשו הכנסייה והמערה אורווה. הפרנציסקנים רכשו את האתר ב-1621, גורשו ממנו כמה פעמים, ושבו אליו דרך קבע רק בשלהי המאה ה-17. השיקום הגדול נעשה במחצית השנייה של המאה ה-19 במימון בית המלוכה הספרדי, ומכאן אריחי הקרמיקה הכחולים-לבנים המכסים את הקירות.

המערה עצמה נמצאת בקצה האגף הצפוני (השמאלי), משמאל למזבח הראשי, ויורדים אליה במדרגות שיש קצרות. מעל קשת הכניסה רצה הכתובת הלטינית "Benedictus Dominus Deus Israel" - פתיחת שירת זכריה (בנדיקטוס), ועל שמה מכונה המקום גם "מערת הבנדיקטוס". תקרת המערה היא סלע חשוף, ואילו הקירות מחופים לוחות שיש עם תבליטים המתארים את חיי יוחנן: לידתו, הביקור של מרים אצל אלישבע, הטבלת ישו ועריפת ראשו. ברצפה, מתחת למזבח, משובץ עיגול שיש בצורת שמש ובמרכזו הכתובת הלטינית "Hic Praecursor Domini natus est" ("כאן נולד מבשר האדון"). בסמוך, בחצר הכנסייה, קבועים לוחות קרמיקה ועליהם שירת זכריה בשפות רבות.

איך מגיעים

הכנסייה נמצאת במרכז עין כרם, במעלה הגבעה בצפון הכפר, במרחק הליכה קצר מרחוב עין כרם - הרחוב הראשי של השכונה, שבו עוברים גם קווי אוטובוס עירוניים. בעין כרם יש מעט חניה ציבורית והיא מתמלאת מהר, במיוחד בסופי שבוע, ולכן כדאי להגיע מוקדם או בתחבורה ציבורית ולהמשיך ברגל. מהרחוב עולים בסמטאות קצרות אל שער המתחם, ומשם דרך החצר אל הכנסייה. המערה נמצאת בתוך המבנה, ואין צורך בשום ציוד מיוחד כדי להגיע אליה.

זהו מקום תפילה פעיל ולא אתר טבע: הביקור מתאפשר רק בשעות הפתיחה של הכנסייה, שבדרך כלל כוללות שעות בוקר ושעות אחר הצהריים עם הפסקת צהריים באמצע, ושונות בין הקיץ לחורף. המקום סגור ביום הכיפורים, ובזמן תפילות וטקסים הגישה למערה עשויה להיות מוגבלת. השעות משתנות, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר משמורת ארץ הקודש (custodia.org) לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע: כתפיים וברכיים מכוסות, כמקובל בכנסיות.
• תכנון לפי שעות הפתיחה, תוך התחשבות בהפסקת הצהריים - אין טעם להגיע בצהריים.
• כ-30 עד 45 דקות לכנסייה, למערה ולחצר; אפשר לשלב בסיור רגלי בעין כרם (מעיין מרים, כנסיית הביקור).
• נעליים נוחות להליכה בסמטאות המשופעות והמדורגות של הכפר.
• אין צורך בפנס, קסדה או ציוד מערות - המערה מוארת ונגישה מתוך הכנסייה.
• בקבוק מים, במיוחד בקיץ, לטיפוס בעליות של עין כרם.
• מתאים לכל הגילים, אך עם ילדים כדאי להקפיד על שקט והתנהגות מכבדת.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות היורדות אל המערה ורצפת השיש עלולות להיות חלקלקות - ירידה איטית ואחיזה במעקה.
• המערה קטנה וצפופה בשעות עומס של קבוצות צליינים; כדאי להמתין בסבלנות ולא להידחק.
• זהו מקום קדוש ופעיל: יש לשמור על שקט, לא להפריע לתפילות, ולכבד הוראות של נזירים ושל השומרים.
• אין לגעת בתבליטים, בציורים ובפריטי הפולחן, ואין להדליק נרות או אש מחוץ למקומות המיועדים לכך.
• הסמטאות והמדרגות המובילות לכנסייה תלולות - יש להיזהר במיוחד בימי גשם.