מערת המוזיאון (בית שערים)

על המערה

מערת המוזיאון, שמספרה בבית הקברות של בית שערים הוא 28, שונה משאר המערות בגן הלאומי: היא לא נחצבה כמערת קבורה. במקורה הייתה זו בור מים גדול שנחצב בסלע הגיר הרך של הגבעה. כיום משמשת המערה כמוזיאון של האתר, ובה מוצגים ממצאים מבית הקברות. היא נמצאת במתחם המרכזי של הגן, סמוך למרכז המבקרים ולא הרחק ממערת רבי יהודה הנשיא וממערת הארונות.

בשלב מאוחר בתולדות המקום הוסב בור המים לבית מלאכה לייצור זכוכית. העדות הבולטת לכך מונחת עד היום במרכז רצפת המערה: גוש זכוכית ענק שאורכו כ-3.4 מטרים, רוחבו כ-2 מטרים ועוביו כ-45 סנטימטרים. לפי רשות הטבע והגנים משקלו 8.8 טונות, ובמקורות רבים הוא מעוגל לכ-9 טונות. במבט ראשון הוא נראה כמו משטח אבן אפרפר ואטום, ורק בבדיקה מתברר שמדובר בזכוכית.

הגוש נחשף ב-1956, כשדחפור עבד במקום. משקלו הרב מנע את הזזתו, ובתחילה איש לא זיהה אותו כזכוכית. רק בשנות ה-60 בדקו אותו חוקרי זכוכית, ובהם משלחת של מוזיאון הזכוכית בקורנינג שבארצות הברית, וקבעו שזהו גוש זכוכית אחד. הוא נוצר בתוך אגן שנבנה מאבני גיר. באגן הותכה כמות גדולה של חומרי גלם בחום של כ-1,050 מעלות צלזיוס, במשך כמה ימים. לפי השיטה שהייתה נהוגה אז, גוש כזה היה אמור להתקרר, להישבר לחתיכות ולהישלח לבתי מלאכה, ושם היו מתיכים את החתיכות מחדש ומייצרים מהן כלי זכוכית. הגוש הזה לא נשבר ולא נוצל, כנראה משום שהזכוכית יצאה פגומה, ולכן נשאר במקומו.

מועד ייצורו של הגוש שנוי במחלוקת. השלט שליד הגוש מתארך אותו למאות ה-4 עד ה-6 לספירה. מחקר שפרסמו איאן פרסטון ויעל גורין-רוזן ב-1999 הציע מועד מאוחר יותר: המאה ה-9 לספירה, בתקופה העבאסית. לפי המחקר, הגוש מייצג ניסוי מראשית תעשיית הזכוכית המוסלמית הקדומה, בתקופה שבה החלו הזגגים להחליף את הנטרון המינרלי באפר צמחים. לפי אחד התיאורים, בדפנות המערה נחצבו גם כוכים, ואפשר שהפועלים השתמשו בהם כדי להתרחק מהחום העז של ההתכה.

סביב גוש הזכוכית ערוכה תצוגה של ממצאים מבית הקברות. מוצגים בה ארונות קבורה מעופרת, שברי ארונות אבן, דלתות אבן של מערות קבורה, כלי חרס וכלי זכוכית, מטבעות ודגם של המאוזוליאום (אתר מס' 11). חלק מהממצאים הגיעו מהמאוזוליאום עצמו, ובהם שברי אבן מעוטרים בדמויות של בעלי חיים והעתק של כתובת יוסטוס. כתובת יוסטוס היא כתובת ביוונית שנמצאה ב-1939, ומוזכר בה השם "ביסרה". הכתובת חיזקה את זיהוי המקום כבית שערים. בצד המערה יש חלל נוסף עם ספסלים, המשמש להדרכת קבוצות. בית הקברות של בית שערים הוכרז ב-2015 אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

איך מגיעים

מערת המוזיאון נמצאת בתוך גן לאומי בית שערים של רשות הטבע והגנים, סמוך לקריית טבעון. לפי רשות הטבע והגנים, נוסעים בכביש 722 מצומת יקנעם עד צומת השומרים, ושם פונים בפנייה הראשונה שמאלה אל הגן הלאומי. הנסיעה ממרכז קריית טבעון אורכת כעשר דקות. בגן יש חניה, שירותים ומי שתייה.

מהחניון הולכים בשבילי המתחם המרכזי של הגן. המערה נמצאת ליד מרכז המבקרים, על השביל התחתון, באזור שבו נמצאות גם מערת רבי יהודה הנשיא ומערת הארונות. אל הפתח יורדים במדרגות אבן ונכנסים דרך דלת זכוכית. הכניסה לגן בתשלום, והמוזיאון כלול בכרטיס הכניסה. שעות הפתיחה שונות בקיץ, בחורף ובערבי חג, והכניסה לגן נסגרת שעה לפני שעת הסגירה. לפני הביקור כדאי לבדוק את השעות והמחירים העדכניים באתר רשות הטבע והגנים.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי או מינוי של רשות הטבע והגנים.
• נעליים נוחות: בדרך לפתח ובין המערות בגן יש מדרגות ושבילי אבן.
• שכבת לבוש קלה: במערה החצובה קריר יותר מבחוץ, גם בקיץ.
• פנס: המוזיאון מואר, אבל חלק מהמערות האחרות בגן אינן מוארות, וכדאי שיהיה פנס בסיור כולו.
• זמן: לביקור במוזיאון מספיקה כחצי שעה. לסיור בגן כולו כדאי להקדיש שעתיים עד שלוש.
• הביקור מתאים למשפחות עם ילדים, וילדים מתעניינים במיוחד בגוש הזכוכית הענק. מי שמתקשה בהליכה צריך לקחת בחשבון את המדרגות שבכניסה.
• מים, כובע וקרם הגנה להליכה בשבילי הגן הפתוחים שבין המערות.

אזהרות ובטיחות

• זהו אתר ארכאולוגי ואתר מורשת עולמית: אסור לגעת בממצאים המוצגים, לעלות על גוש הזכוכית או לחרוט על קירות המערה.
• מדרגות הכניסה ורצפת המערה עשויות אבן ועלולות להיות חלקלקות, במיוחד אחרי גשם. רדו לאט ותחזיקו במעקה.
• בחלקים מהתצוגה התאורה עמומה. השגיחו על ילדים ושימו לב לשינויי מפלס ולמסגרות התצוגה שעל הרצפה.
• שמרו על כללי הגן הלאומי: אסור להבעיר אש, ואין להשאיר פסולת. הלכו רק בשבילים המסומנים.