מערת הנביאים

על המערה

מערת הנביאים, המוכרת גם בשם קברי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, היא מערכת קבורה מלאכותית שנחצבה בסלע הגיר במעלה המדרון המערבי של הר הזיתים, מעל בית הקברות היהודי וסמוך לדרך היורדת מראש ההר אל גת שמנים. זו אינה מערה טבעית אלא מערכת חללים שנחצבה בידי אדם, וצורתה המעגלית יוצאת דופן בין מערות הקבורה של ירושלים.

מדרגות חצובות בסלע מובילות אל אולם מרכזי עגול, שקוטרו כשבעה מטרים ובתקרתו פתח שדרכו חודר אור. בדפנות האולם חצובות גומחות. מהאולם יוצאים שלושה מסדרונות רדיאליים, ושני מסדרונות היקפיים דמויי קשת, זה בתוך זה, מחברים ביניהם. בדפנות המסדרון החיצוני ובשאר המסדרונות חצובים עשרות כוכי קבורה. לפי תיק האתר של רשות העתיקות יש בה כ-36 כוכים, אף שמקורות אחרים נוקבים במספרים שונים במעט. בקצה המסדרון המרכזי חצובים עוד שני חדרונים. המעברים צרים יחסית, ולכן המקום מרגיש כמו מבוך תת-קרקעי קטן.

במערה נמצאו כתובות ביוונית. אחת מהן אומרת, בתרגום חופשי, "כאן שוכב אנאמוס מפלמירה... אין אדם בן אלמוות". הכתובות מעידות על קבורה בתקופה הביזנטית. הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו, שחקר את המקום במאה ה-19, הציע שהמערה שימשה לקבורת עולי רגל נוצרים שהגיעו לירושלים ומתו בה, במאות ה-4 וה-5 לספירה.

מסורת מול מחקר. לפי המסורת נקברו כאן שלושת הנביאים האחרונים של המקרא, חגי, זכריה ומלאכי, שפעלו בראשית ימי הבית השני, במאות ה-6 וה-5 לפנה"ס. המסורת היהודית על המקום מתועדת רק מסוף ימי הביניים. עולי הרגל הראשונים שתיארו אותו, ובהם רבי עובדיה מברטנורא ומשולם מוולטרה במאה ה-15, ייחסו את המערה לחגי בלבד, ורק בהמשך צורפו אליו מלאכי וזכריה. גם נוצרים זיהו כאן את "קברי הנביאים" שנזכרים בברית החדשה.

המחקר הארכאולוגי אינו תומך במסורת. גם התיארוך המוקדם ביותר שהוצע למערה מאוחר מימי הנביאים בכמה מאות שנים. החוקרים חלוקים בשאלה מתי נחצבה. יש המייחסים את חציבתה לתקופת הבית השני, במאה ה-1 לפנה"ס. מחקר חדש יותר של גדעון אבני ובועז זיסו מחזק דווקא את עמדתו של קלרמון-גנו, שלפיה המערכת כולה ביזנטית, ומעלה אפילו את האפשרות שבמקורה לא נועדה לקבורה כלל. השאלה עדיין פתוחה.

גם בעת החדשה עברו על המקום טלטלות. בשנת 1882 רכש את השטח הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין, והקהילה היהודית בירושלים, שנהגה להתפלל במערה, נאבקה בעסקה במשך שנים. בסופו של דבר קבעו השלטונות העות'מאניים שהמקום יישאר בידי הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית. הכנסייה התחייבה שהמקום יהיה פתוח לתפילה לבני כל הדתות ושלא יוצבו בו סמלים נוצריים, אבל עמדה בהתחייבות רק בחלקה, ובמערה תלויות כיום גם איקונות. האתר עדיין שייך לכנסייה הרוסית, ומשפחה מקומית שגרה במקום שומרת עליו.

איך מגיעים

המערה נמצאת בחלקו העליון של הר הזיתים, בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים, מעט מדרום לכביש המוביל למלון שבע הקשתות וקרוב לתצפית הידועה על העיר העתיקה. הכניסה היא דרך שער של מתחם קטן ומגודר, בצד הדרך התלולה שיורדת מראש ההר אל גת שמנים ועוברת בין קברי בית הקברות היהודי. קשה למצוא חניה באזור, ורבים מגיעים במסגרת סיור רגלי בהר הזיתים, למשל בירידה מהתצפית שבראש ההר לכיוון עמק קדרון.

האתר אינו גן לאומי, והכנסייה הרוסית היא שמפעילה אותו. המבקרים מסיירים בו בעצמם, אחרי שהשומר מכניס אותם. לפי מקורות מהשנים האחרונות, המקום פתוח רק בחלק מימות השבוע, בשעות הבוקר והצהריים, וגובים בו דמי כניסה סמליים. שעות הפתיחה משתנות, ולכן כדאי לברר אותן לפני שמגיעים.

מה להכין לביקור

• פנס ראש או פנס יד: בחלק מהמערה יש תאורת חשמל, אבל במסדרונות ובכוכים התאורה חלשה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה, בשביל המדרגות החצובות והרצפה הלא אחידה.
• לבוש צנוע: זהו מקום קדוש ליהודים ולנוצרים, ומתפללים מגיעים אליו.
• מעט כסף מזומן לדמי הכניסה.
• זמן: הביקור במערה עצמה קצר, בדרך כלל חצי שעה עד שעה, וקל לשלב אותו בסיור רגלי ארוך יותר בהר הזיתים.
• מים וכובע להליכה בחוץ: הדרך במדרון חשופה לשמש, ובקיץ חם בה מאוד.
• ילדים: אפשר להגיע עם ילדים, בהשגחה צמודה בגלל המדרגות התלולות והמעברים החשוכים.
• בדיקה מראש: כדאי לברר לפני היציאה את שעות הפתיחה ואת המצב הביטחוני העדכני באזור.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות היורדות אל המערה תלולות ועלולות להיות חלקלקות. יש לרדת לאט ולהיעזר במעקה.
• בחלק מהמעברים הצרים התקרה נמוכה, אז שימו לב לראש. גם הרצפה אינה אחידה.
• במערה מדליקים נרות. יש להתרחק מהלהבות ולא להשאיר נר דולק בלי השגחה.
• זהו אתר עתיקות וגם מקום קבורה ותפילה: אין לגעת בכתובות, לחרוט על הקירות או להיכנס לכוכים. שמרו על שקט ועל כבוד המתפללים.
• הר הזיתים וסביבתו הם אזור רגיש מבחינה ביטחונית. מומלץ לבקר בשעות היום, רצוי בקבוצה, ולהתעדכן לפני היציאה.
• הדרך במדרון צרה, וגם כלי רכב נוסעים בה. יש ללכת בשולי הדרך ובזהירות.