מערת הנזירים במנזר הרוסי

על המערה

מערת הנזירים נמצאת במורדות "ההר הרוסי" – גבעה בולטת בלב גוש עציון, בגובה של כ-954 מטר מעל פני הים, הידועה גם בשמות גבעת המנזר, המשלט הרוסי ודיר שַׁעְר. במקורה זו מערת קבורה עתיקה חצובה בסלע, עם כוכי קבורה. מתוך המערה מסתעפת ניקבה חצובה ארוכה – לפי המקורות אורכה כמה עשרות מטרים (בוויקיפדיה העברית מוזכרת מנהרה תת-קרקעית באורך של כ-40 מטר במדרון הגבעה) – ומצדיה יוצאות מחילות קצרות ששימשו כתאי נזירים. הניקבה גבוהה דיה כדי ללכת בה בקומה זקופה, וההליכה בה נוחה יחסית, אך היא חשוכה לגמרי.

הגבעה נרכשה בשנת 1903 בידי הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית, שביקשה להקים בה בית הארחה לצליינים רוסים שעשו את דרכם מירושלים ובית לחם לחברון. ב-1904 החלה בנייתם של מנזר ומתחם הארחה על חורבות כנסייה ביזנטית, והעבודות הסתיימו ב-1913–1914. הנזיר לאזאר, שניהל את המקום, הרחיב את מערכת המערות כדי להתקין בה כנסיות ותאי מגורים לנזירים – ומכאן שמה של המערה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלצו הנתינים הרוסים לעזוב, והמנזר נעזב. בתקופה הירדנית, לאחר 1948, הוסבה המחילה לבונקר קטן ששירת את המחנה הצבאי הסמוך.

הגבעה עצמה עשירה בעתיקות: נמצאו בה שרידי מקוואות, מערות קבורה, כנסייה ביזנטית עם רצפת פסיפס וכתובת הקדשה ביוונית, שרידי בית בד ואבן מיל רומית המציינת את המיל ה-13 בדרך מירושלים לחברון. לפי שלט האתר, הממצאים במקום משתרעים מימי בית ראשון (המאה ה-8 לפנה"ס) ועד ימי הביניים, ובמדרון המערבי של הגבעה, לצד הדרך העתיקה, נמצאת מערת קבורה מפוארת מהתקופה החשמונאית.

למקום גם מורשת קרב חשובה: במלחמת העצמאות היה המנזר הרוסי אחד המשלטים המרכזיים בהגנה על גוש עציון הנצור, וחלש על כביש ירושלים–חברון. ב-4 במאי 1948 נערך עליו קרב קשה, וב-12 במאי נכבש בידי הלגיון הערבי; בקרב נפלו לוחמים רבים, ובהם מפקד הגוש משה זילברשמידט ("מוש") ומפקד המשלט צבי בן יוסף. לאחר המלחמה הרסו הירדנים את המנזר עד היסוד והקימו במקום בסיס צבאי, שהפך לימים למחנה עציון. כיום ניצבים בראש הגבעה אתר הנצחה, סככת צל ולוח תצפית, ומהם נשקף נוף רחב של עמק ברכה, אפרת ואלון שבות.

איך מגיעים

הגישה היא מכביש הגישה למחנה עציון (חטמ"ר עציון), בין צומת גוש עציון לכניסה המערבית לאלון שבות. כ-870 מטר ממערב לצומת גוש עציון פונים דרומה לכביש צדדי, נוסעים כ-340 מטר, ולפני שער הבסיס הצבאי פונים שמאלה בעקבות שלט הכוונה חום. לאחר כ-220 מטר מגיעים לרחבת חנייה – נקודת המוצא של הסיור. הגישה מתאימה לכל רכב.

מהחנייה הולכים כ-100 מטר דרומה עד שלט הכוונה נוסף, ועולים בשביל קצר אל סככת הצל שבפסגה. משם פונים אל סלע ההנצחה, יורדים מעט במדרגות ופונים שמאלה; לאחר כ-100 מטר נראה פתח המערה בצד השביל. כל הסיבוב, כולל החזרה לרכב, אורכו כחצי קילומטר, והוא עובר בין כרמי גפנים מעובדים.

האתר אינו גן לאומי והכניסה אליו חופשית, בשעות היום. הוא נמצא מעבר לקו הירוק, צמוד לבסיס צבאי פעיל – כדאי לבדוק את המצב הביטחוני ואת עדכוני המועצה האזורית גוש עציון לפני היציאה, ולהישמע להוראות כוחות הביטחון במקום.

מה להכין לביקור

• פנס תקין לכל משתתף (עדיף פנס ראש) וסוללות רזרביות – הניקבה חשוכה לגמרי.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה; רצפת המערה אינה אחידה ויש בה אבנים.
• מים, כובע והגנה מהשמש – רוב המסלול חשוף, מלבד סככת הצל בפסגה.
• זמן: כשעה מספיקה לסיור בגבעה, בתצפית ובמערה.
• האתר מתאים למשפחות ולילדים, בהשגחה צמודה בתוך המערה; הוא אינו נגיש לכיסאות גלגלים.
• עונה: אפשר לבקר בכל ימות השנה. בסוף הקיץ מבשילים הענבים והתאנים בסביבה – זכרו שהכרמים אינם שלכם.
• טלפון טעון; בשעת חירום אפשר להתקשר למוקד הביטחון האזורי בטלפון 1208.

אזהרות ובטיחות

• אין להיכנס לניקבה בלי תאורה; הישארו יחד ואל תיכנסו למחילות הצדדיות לבד.
• התקרה במקומות מסוימים נמוכה ומחוספסת – היזהרו מחבטות ראש.
• האתר צמוד לבסיס צבאי: אין להתקרב לגדר הבסיס או לצלם מתקנים צבאיים, ויש לפעול לפי הנחיות הביטחון.
• זהו אתר ארכאולוגי ואתר הנצחה: אין לחפור, לאסוף ממצאים או לפגוע בשרידים ובאנדרטה, ויש לשמור על כבוד המקום.
• אין לקטוף פירות או לפגוע ביבול בכרמים שלאורך השביל.
• אין להבעיר אש במערה או בחורש שסביבה.