מערת הנטיפים החדשה בצור הדסה

על המערה

מערת הנטיפים החדשה של צור הדסה היא מערה קרסטית טבעית שהתגלתה במקרה בספטמבר 2014, במהלך עבודות פריצת דרכים להרחבת היישוב צור הדסה שבהרי ירושלים, כ-12 ק"מ דרומית-מערבית לירושלים. את המערה גילה ליאור כהן, ששימש אז פקח תשתיות של רשות הטבע והגנים במחוז מרכז וליווה את פרויקט הבנייה. בדופן של אחד הכבישים שנפרצו הבחין בערמת סלעים ובראשה חור קטן; כשהציץ פנימה התברר שמאחוריו נפתח חלל גדול, ובתוכו נטיפים, זקיפים ומשקעי מערות מסוגים שונים. לפי הדיווחים בתקשורת מאותם ימים, הפתח נחשף לאחר שסלע גדול באתר פוצץ בעבודות העפר.

כהן הזעיק את המרכז לחקר מערות (מלח"ם) של האוניברסיטה העברית, בראשות פרופ' עמוס פרומקין, וחוקרי המרכז סקרו ומיפו את המערה יחד עם אנשי רשות הטבע והגנים. בהודעה הרשמית של הרשות מספטמבר 2014 היא תוארה כ"מערת נטיפים ענקית", ובדיווחים ראשוניים בעיתונות צוין אורך של כ-200 מטר לפי המדידות הראשונות. נתון זה לא פורסם בסקר מסודר, ולכן יש להתייחס אליו כהערכה ראשונית בלבד.

לדברי בועז לנגפורד, חוקר במרכז לחקר מערות, מדובר במערת אולם המחולקת לכמה חדרים על ידי זקיפים, נטיפים ומשקעי מערות אחרים. תהליך השקעת המשקעים דומיננטי במערה, ויש בה צורות מגוונות, ובהן תופעה שאינה נפוצה בארץ: משקעים שגדלים בניגוד לכוח המשיכה, הצידה או בצורת ספירלה (הליקטיטים). כהן תיאר גם "אוזני פיל" – יריעות משקע דקות המשתלשלות מהתקרה. המערה התפתחה בסלעי הגיר של הרי יהודה, אזור עשיר בתופעות קרסט, ומערות נטיפים כאלה נוצרות כשמי גשם המחלחלים דרך הסלע ממיסים את הגיר ומשקיעים אותו מחדש בחלל.

מעבר ליופייה, למערה יש ערך מדעי: הנטיפים "מקליטים" ברציפות את ההרכב הכימי של מי הגשם שחלחלו אליהם, ומאפשרים לחוקרים לשחזר את תדירות הגשמים ועוצמתם לפני אלפי שנים. בעקבות הגילוי שונה תכנון השכונה: בתיאום בין רשות הטבע והגנים, היזם, הקבלן, הוועדה המחוזית, רשות מקרקעי ישראל ותושבי צור הדסה הוחלט שלא לבנות מעל המערה, והשטח שמעליה הושאר פתוח וירוק, כדי שמי הנגר ימשיכו לחלחל פנימה והנטיפים ימשיכו לגדול. בביקור מאוחר יותר דיווח כהן כי טפטוף המים במערה נמשך.

יש להבחין בין מערה זו לבין מערת נטיפים אחרת ביישוב, שהתגלתה כעשור קודם לכן בעת קידוחי יסודות לווילה פרטית – ומכאן הכינוי "החדשה".

איך מגיעים

המערה אינה פתוחה לציבור. רשות הטבע והגנים הודיעה כבר עם גילויה כי הכניסה אליה מסוכנת ואסורה, ומשום כך מיקומה המדויק לא פורסם – וגם בעמוד זה אינו מצוין. בדיווחים מ-2014 הוזכרה אפשרות לפתוח את המערה למבקרים, אך לא מצאנו כל מקור לכך שהדבר אכן נעשה. בפועל מדובר באתר טבע מוגן שנשמר בתוך שטח פתוח בשכונה, ואין אליו מסלול ביקור.

מי שרוצה לראות נטיפים וזקיפים דומים מוזמן לבקר בשמורת טבע מערת הנטיפים (מערת אבשלום) ליד בית שמש, הסמוכה יחסית לצור הדסה ופתוחה לקהל בתשלום – כך ממליצה גם רשות הטבע והגנים. יש לבדוק באתר הרשות את שעות הפתיחה לפני הביקור.

מה להכין לביקור

• אין ביקור במערה עצמה: הכניסה אליה אסורה, ואין לחפש את הפתח או לנסות להיכנס.
• לחובבי מערות: ביקור במערת הנטיפים (אבשלום) הסמוכה הוא הדרך הבטוחה והחוקית לראות תצורות דומות – כדאי להזמין מראש ולבדוק שעות פתיחה.
• מי שמגיע לטייל בסביבת צור הדסה (שמורת סנסן, הר כיתרון ונחל שורק) – מים, כובע ונעלי הליכה נוחות.
• אם נתקלתם בפתח מערה לא מוכר באתר בנייה או בשטח פתוח – דווחו למוקד רשות הטבע והגנים (3639*) או למרכז לחקר מערות, ואל תיכנסו.

אזהרות ובטיחות

• הכניסה למערה מסוכנת ואסורה לפי הודעת רשות הטבע והגנים.
• נטיפים וזקיפים הם ערך טבע מוגן בחוק – אסור לגעת בהם, לשבור או לאסוף אותם. גם מגע קל של כף יד משאיר שומנים שעוצרים את צמיחתם.
• פתחים שנחשפו בעבודות עפר ופיצוצים עלולים להיות לא יציבים, עם סלעים רופפים וסכנת נפילה.
• אין להדליק נרות או אש במערות – הפיח מלכלך ופוגע במערה ובבעלי החיים שבה.
• אין לסלול, לרצף או לשפוך פסולת מעל אזור המערה: איטום פני הקרקע עוצר את חלחול המים ומפסיק את התפתחות המערה.