מערת הרמב"ן

על המערה

מערת הרמב"ן היא חלל גדול החצוב בסלע הגיר, במצוק הדרומי של ראש נחל קדרון, במדרון היורד אל שכונת ואדי אל-ג'וז שבמזרח ירושלים, לא הרחק מקבר שמעון הצדיק. זו אינה מערה טבעית (קרסטית) אלא מחצבה תת-קרקעית עתיקה: חוצבי האבן הוציאו מכאן אבני בנייה והשאירו אולם רחב שתקרתו נשענת על עמודי סלע שלא נחצבו. בסקר של עמוס קלונר ובועז זיסו מתוארת המערה כאולם של כ-19 על 20 מטרים, בגובה של כ-3.5 מטרים, הנתמך בשני עמודים. מקורות אחרים מוסרים מידות גדולות יותר (כ-23 על 25 מטרים וגובה של 5.5 מטרים), ולכן כדאי להתייחס למספרים כהערכה. בחלק העליון של המצוק, מעל חזית המערה, נראים שרידי חדר מרובע חצוב שייתכן ששימש לקבורה. בערבית נקרא המקום "מערת אל-נוקטה".

המסורת: לפי מסורת מאוחרת, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), שעלה לארץ ישראל בשנת 1267, קבע במערה את מקום תפילתו בעת שהותו בירושלים. יש אף מי שתיארו אותה כמקום קבורתו, אך זו טעות: מקום קבורת הרמב"ן אינו ידוע בוודאות, ומסורות שונות מצביעות על עכו, חברון ומקומות אחרים.

ההיסטוריה המתועדת: נוסעים יהודים שתיארו את סביבת קבר שמעון הצדיק, ובהם אשתורי הפרחי (1322), רבי משה באסולה (1523) והקראי שמואל בן דוד (1641), אינם מזכירים מערה הקשורה לרמב"ן, ולכן נראה שהקשר בין המערה לרמב"ן התגבש מאוחר יותר. בתחילת המאה ה-19 שימש המקום מחצבה, ולאחר מכן נרכש בידי משפחה מקומית ששימשה בו כמכלאה לצאן ולבקר והקדישה אותו לווקף המוסלמי. עם השנים נבנו סביבו בתים, ואחרי שהמכלאות פונו באמצע שנות ה-70 הוזנח המקום.

בשנת 2000 פרץ סכסוך על המערה. שר הדתות הכריז עליה כמקום קדוש, הווקף עתר לבית המשפט, וועדה שמינה שר הדתות יוסי ביילין קבעה שיש למקום זיקה לתפילת יהודים אך סיווגה אותו כמקום קדוש בדרגה נמוכה. ההכרזה בוטלה בשנת 2003, ובדצמבר 2008 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי המערה שייכת לווקף ואסר על כניסת יהודים למקום. המערה אינה כלולה ברשימת המקומות הקדושים ליהודים בתקנות משנת 1981.

לא לבלבל עם בית כנסת הרמב"ן: בית כנסת הרמב"ן הוא מבנה אחר לגמרי, ברחוב היהודים ברובע היהודי בעיר העתיקה. גם שם הזיהוי עם בית הכנסת שייסד הרמב"ן במבנה נטוש שנוי במחלוקת בין חוקרים: יש הסבורים שבימיו ישבה הקהילה היהודית על הר ציון, ולכן בית הכנסת המקורי עמד שם ועבר לרובע רק מאוחר יותר. אף אחד מהמקומות האלה אינו מערת הרמב"ן שבנחל קדרון, שאינה נמצאת בהר ציון.

איך מגיעים

המערה נמצאת בתוך אזור בנוי בשכונת ואדי אל-ג'וז, כמה מאות מטרים דרומית-מזרחית לקבר שמעון הצדיק, בשולי ראש נחל קדרון. אין אליה שביל מסומן, חניה מוסדרת או שילוט, והיא אינה גן לאומי או אתר תיירות. לפי פסק הדין משנת 2008 השטח שייך לווקף, והכניסה ליהודים נאסרה. המקום אינו פתוח למבקרים באופן מוסדר, ולכן אין להיכנס אליו בלי רשות. מי שרוצה לבקר בסביבה יכול להגיע לאתר קבר שמעון הצדיק, שאליו מגיעים מבקרים רבים, אבל המערה עצמה אינה חלק ממנו. לפני כל ביקור באזור כדאי לבדוק מה המצב העדכני.

מה להכין לביקור

• בירור מראש: המערה בשטח פרטי של הווקף ואינה פתוחה לציבור, כך שאין לתכנן כניסה אליה בלי רשות מפורשת.
• אם מבקרים בקבר שמעון הצדיק הסמוך: לבוש צנוע וכיסוי ראש לפי כללי המקום.
• נעליים סגורות. השטח שלפני המערה עשוי להיות בוצי בחורף ולהכיל פסולת.
• מים, בעיקר בקיץ.
• פנס, אם ניתן אישור להיכנס. חלקי האולם הפנימיים חשוכים.
• סבלנות ורגישות: זה אזור מגורים ונושא רגיש מבחינה פוליטית ודתית.

אזהרות ובטיחות

• הכניסה למערה אסורה ליהודים לפי פסק דין משנת 2008, והמקום שייך לווקף. מומלץ לא להיכנס.
• המקום נמצא בשכונה במזרח ירושלים ונושא רגיש. כדאי להתעדכן במצב הביטחוני לפני הגעה לאזור.
• זו מחצבה עתיקה ומוזנחת: ייתכנו אבנים רופפות בתקרה ובקירות, פסולת ומשטחים לא יציבים.
• אין לפגוע בסלע, לרסס או לחצוב. זהו אתר עתיק המוגן בחוק העתיקות.
• אין להבעיר אש בתוך המערה.