מערת יהודי סוריה ומערת הקללות

על המערה

מערה מספר 12 בבית הקברות העתיק של בית שערים היא למעשה צמד של מערות קבורה חצובות בסלע, שנפתחות אל חצר משותפת אחת: מערת הקללות ומערת יהודי סוריה. שתיהן נחצבו בגיר הרך של גבעת שייח' אבריק, כמו שאר מערכות הקבורה בגן הלאומי, ואינן מערות טבעיות. בית הקברות של בית שערים שימש לקבורה מהמאה ה-1 ועד המאה ה-4 לספירה, והגיע לשיאו בסוף המאה ה-2 ובמאה ה-3, לאחר שרבי יהודה הנשיא נקבר במקום. יהודים מארץ ישראל ומהתפוצות הובאו לכאן לקבורה, ובשנת 2015 הוכרז בית הקברות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

המערה נחשפה בחפירות שערך פרופ' נחמן אביגד מטעם החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה והאוניברסיטה העברית בשנים 1953–1955 ו-1958, במדרון הצפוני של הגבעה. בעונות אלה נחשפו מערות הקבורה שמספריהן 12 עד 21.

מערת הקללות נמצאת מול המדרגות היורדות אל החצר. יש בה ארבעה אולמות קבורה, ועל אחד הקירות חרות נשר. במערה נמצאו שתים עשרה כתובות ביוונית ובארמית, ובחלקן קללות שנועדו להרתיע שודדי קברים. אחת הכתובות הארמיות מאיימת שמי שיפתח את הקבר על מי שקבור בו ימות במיתה רעה. כתובות מסוג זה מעידות עד כמה חששו בני התקופה מפני שוד קברים, וזה אכן היה גורלם של רוב הקברים בבית שערים, שנפרצו כבר בימי קדם.

מערת יהודי סוריה שוכנת משמאל למערת הקללות. מימין לפתח הכניסה מגולפת מנורה גדולה, ולמרגלותיה נראה המקום שבו פרצו שודדי קברים את הקיר שהפריד בין שתי המערות. בהמשך, בצד שמאל, נמצאה כתובת יוונית: "אפסיס (קבר) של איידסיוס, ראש מועצת הזקנים, מאנטיוכיה". לידה רשומים שמות בני משפחתו שנקברו לצידו, אשתו ושתי בנותיו. אנטיוכיה, אחת הערים הגדולות בסוריה הרומית (היום אנטקיה שבדרום טורקיה), הייתה מרכז של קהילה יהודית חשובה, והכתובת היא אחת הראיות הבולטות לכך שבית שערים שימש מקום קבורה ליהודים שבאו מרחוק. ממנה גם השם שניתן למערה.

בתוך המערות ניתן לראות את מבנה הקבורה האופייני לבית שערים: אולמות בעלי תקרה מקומרת, קשתות חצובות, ספסלים וקברי קשת (ארקוסוליה) לאורך הקירות. בסמוך, באותו מסלול, נמצאת מערה 13 (מערת המדרגות), ולא הרחק משם המערות הגדולות של הגן, מערת רבי יהודה הנשיא (14) ומערת הארונות (20).

איך מגיעים

המערה נמצאת בתוך גן לאומי בית שערים של רשות הטבע והגנים, בשולי קריית טבעון. מכביש 70 ממשיכים בצומת יקנעם לכביש 722 עד צומת השומרים, ושם פונים אל הגן הלאומי וחונים ליד מרכז השירות למטייל. הכניסה לגן בתשלום (חינם למנויי רשות הטבע והגנים).

מהכניסה הולכים ברגל אל השביל התחתון. לפי מפת המסלול של רשות הטבע והגנים, השביל מגיע אל חצר, ומשם יורדים במדרגות עץ משמאל אל החצר של מערה 12. משם ממשיך השביל למערת המדרגות (13) וחוזר אל הרחבה דרך המערות הגדולות. המרחקים בגן קצרים, וכל הביקור נעשה בשבילים מסודרים.

חשוב לדעת: לא כל המערות בגן פתוחות תמיד לכניסה. בתמונות מהשנים האחרונות נראים סורגים בפתחי המערות שבחצר, ולכן ייתכן שתוכלו לראות את המערות רק מהחצר או להציץ פנימה. שעות הפתיחה, דמי הכניסה ואפשרות הכניסה למערות עצמן משתנים, ומדי פעם אזורים בגן סגורים לעבודות שימור. בדקו באתר רשות הטבע והגנים או בטלפון של הגן לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי או מינוי של רשות הטבע והגנים.
• נעליים סגורות ונוחות: יש מדרגות עץ אל החצר ורצפת סלע לא אחידה.
• פנס קטן או פנס ראש, כדי לראות את המנורה, את הנשר ואת הכתובות בפינות המוצלות.
• מים, כובע והגנה מפני השמש, כי השבילים בין המערות חשופים.
• זמן: לחצר של מערה 12 מספיק רבע שעה עד חצי שעה. לסיור בשביל התחתון ובמערות הגדולות כדאי להקדיש שעתיים עד שלוש.
• מתאים למשפחות עם ילדים, בהשגחה צמודה ליד המדרגות והקברים החצובים.
• עונה מומלצת: אביב וסתיו. בחורף ובימים גשומים הסלע והמדרגות חלקלקים.

אזהרות ובטיחות

• זהו אתר קבורה ואתר ארכאולוגי מוגן, חלק מאתר מורשת עולמית: אין לגעת בכתובות, במנורה ובחריתות, לחרוט, לטפס על הקירות או להזיז אבנים.
• הולכים רק בשבילים המסומנים ונכנסים רק למקומות שהוכשרו למבקרים. אין להיכנס לפתחים סגורים או לעבור סורגים וגדרות.
• לפי רשות הטבע והגנים יש בגן בורות פתוחים מסוכנים. השגיחו על ילדים.
• בסתיו, בחורף ובאביב קיימת סכנת החלקה על הסלע ועל המדרגות.
• שימו לב לראש בפתחים ובקשתות הנמוכות, ולרגליים ליד קברים חצובים ברצפה.
• אסור להדליק נרות או אש במערות, ואסור להכניס בעלי חיים למערות. שמרו על שקט ועל כבוד המקום.