מערת יוחנן המטביל בצובה

על המערה

מערת יוחנן המטביל בצובה, המוכרת במחקר גם כ"מערת סובה", היא מאגר מים גדול החצוב בסלע בשטחי קיבוץ צובה בהרי ירושלים, בין מטעי הקיבוץ, כארבעה קילומטרים ממערב לעין כרם. את המערה איתר הארכאולוג שמעון גיבסון בחורף 1999, במהלך סקר של מתקנים חקלאיים קדומים במדרונות ובוואדיות שליד הקיבוץ. בשנים שלאחר מכן חפר בה גיבסון יחד עם ג'יימס טבור ומתנדבים מאוניברסיטת צפון קרוליינה בשרלוט, ועונות נוספות נערכו גם באמצע שנות ה-2000. ב-2004 פרסם גיבסון ספר על המערה, שעורר עניין רב בעולם וגם ביקורת מחקרית.

המערה היא חלל מוארך שאורכו כ-24 עד 25 מטרים, רוחבו כארבעה מטרים וגובהו כארבעה עד חמישה מטרים (המקורות נבדלים מעט במידות). הכניסה נמצאת בקיר הדרומי הקצר, ומשם יורד גרם מדרגות חצוב אל קרקעית המערה. הקירות מצופים כמעט כולם בטיח סיד, פרט לתקרה, ומחוץ למערה נמצאה בריכה. לפי החופרים, המתקן נחצב בתקופת הברזל, בין המאות ה-8 ל-6 לפנה"ס לערך, ושימש בתחילה מאגר מים, ייתכן שבקשר לעבודה חקלאית ולייצור כלי חרס. בהמשך הוסב לשימושים הקשורים בטבילה ובטקסים: מבין שכבות הסחף שבתוכו נמצאו רסיסים של אלפי פכים קטנים בעלי ידית אחת, ובהם הרבה מהמאה הראשונה לספירה, שלדעת החופרים נשברו במסגרת פעילות טקסית. ליד המדרגות נמצאה אבן גדולה ובה שקע בצורת כף רגל ימין, וגומה קטנה עם תעלה שהובילה נוזל אל השקע. החוקרים מפרשים זאת כמתקן למשיחה או לטקס טבילה, אך תפקידו המדויק אינו ידוע.

הממצא המפורסם ביותר הוא סדרת חריתות פשוטות בטיח, גבוה על הקירות: דמות גברית בגובה של כ-70 סנטימטרים, לבושה בגלימה מנוקדת שנראית כמייצגת עור או שער גמלים, ולצידה ראש, צלבים וסימנים נוספים. גיבסון מתארך את החריתות לתקופה הביזנטית המוקדמת (המאות ה-4–5 לספירה) ומייחס אותן לנזירים שראו במקום אתר הקשור ביוחנן המטביל. לאחר הכיבוש המוסלמי ננטש המקום והתמלא בהדרגה בעפר ובאשפה.

שאלת הזיהוי. הקשר בין המערה לבין יוחנן המטביל עצמו אינו מוכח. אין במקום כתובת הנושאת את שמו, ומבקרים בכתבי עת מקצועיים ציינו שהראיות אינן חד-משמעיות ושספרו של גיבסון אינו ביקורתי דיו בזיהוי דמויות מקראיות עם ממצא ארכאולוגי. מה שמוסכם הוא שבתקופה הביזנטית ראו בה נזירים מקום הקשור ליוחנן, ואילו השאלה אם יוחנן עצמו פעל במקום נותרה בגדר השערה. גם גיבסון עצמו כתב בהמשך שתפקידו המקורי של המתקן אינו ודאי. בעונת 2006 נחשף מסדרון המוביל למערה נוספת, ובו שבעה עמודי אבן, ממצא המרמז על מערכת מים רחבה עוד יותר מתקופת הברזל. כשליש משטח המערה הושאר במכוון ללא חפירה, לטובת חוקרים בעתיד.

יש להבחין בין אתר זה לבין אתרים אחרים באזור הקשורים במסורת יוחנן המטביל, ובהם מערת יוחנן במדבר שליד אבן ספיר ונקבת עין צובה הסמוכה, שהם אתרים נפרדים.

איך מגיעים

המערה נמצאת בשטח החקלאי של קיבוץ צובה, דרומית לקיבוץ, בין המטעים, ממערב לירושלים. פתחה נעול בשער, והיא אינה אתר פתוח עם שעות פעילות קבועות. ביקור אפשרי רק בתיאום מראש, בדרך כלל בסיור מודרך, ויש לברר את האפשרויות מול קיבוץ צובה או גורמי התיירות באזור. אין לחצות מטעים וגדרות בלי רשות, ויש לכבד את השטח החקלאי. אפשר לשלב את הביקור בטיול לעין צובה, למבצר בלמונט ולעין כרם.

מה להכין לביקור

• תיאום מראש: בלי תיאום אין כניסה, כי השער נעול.
• נעליים עם אחיזה טובה – הירידה למערה היא במדרגות חצובות, שעלולות להיות לחות.
• פנס – בעומק המערה האור הטבעי חלש, וכך קל יותר לראות את החריתות והטיח.
• מים וכובע להליכה בשטח החקלאי החשוף.
• זמן: כשעה למערה ולסביבתה הקרובה.
• מתאים גם לילדים בהשגחה צמודה ובליווי מבוגר.
• לבוש צנוע ויחס מכבד: לאתר יש משמעות דתית לחלק מהמבקרים.

אזהרות ובטיחות

• אין לנסות לפרוץ את השער או להיכנס בלי אישור.
• המדרגות החצובות והרצפה עלולות להיות חלקלקות; ייתכנו מים בתחתית המערה ובבריכה שבחוץ.
• הבור החסום והבריכה בסביבה – שמרו מרחק מהשוליים, במיוחד עם ילדים.
• אין לגעת בחריתות ובטיח: הם עדינים ומתקלפים בקלות, וכל מגע גורם להם נזק בלתי הפיך.
• זהו אתר עתיקות: אסור לחפור, לאסוף חרסים או לסמן על הקירות.
• שטח חקלאי פעיל: היזהרו מכלים חקלאיים וממערכות השקיה.