מערת צדקיהו

על המערה

מערת צדקיהו, המוכרת גם בשם "מחצבות שלמה", היא אחת המערות המרשימות בישראל, אך למעשה איננה מערה טבעית: זוהי מחצבה תת-קרקעית עתיקה. רק פתחה של המערה הוא טבעי, וכל החלל העצום שמאחוריו נוצר בידי חוצבים שהוציאו ממנו אבני בנייה במשך דורות רבים. המחצבה משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה של ירושלים, החל מפתח קטן למרגלות החומה הצפונית, בין שער שכם לשער הפרחים, ולכיוון דרום עד סמוך לאזור ויה דולורוזה. היא נחשבת למערה המלאכותית הגדולה בישראל.

שטח המערה מוערך בכ-9,000 מ"ר. היא נמשכת לאורך של יותר מ-200 מטרים (המקורות נותנים ערכים שונים, בין כ-200 לכ-300 מטרים), ורוחבה המרבי מגיע לכ-100 מטרים. רצפת המערה נמצאת בעומק של כתשעה מטרים בממוצע מתחת למפלס הרחוב, וגובה התקרה משתנה מכמה מטרים ועד כ-15 מטרים. מהפתח יורד שביל משופע אל אולם כניסה גדול, וממנו מסתעפים אולמות וגלריות חצובים, המופרדים בקירות ובעמודי סלע מרובעים ועבים שהחוצבים השאירו כדי לתמוך בתקרה.

הסלע שנחצב כאן הוא אבן גיר מסוג "מלכה": שכבה רכה יחסית ונוחה לחציבה כל עוד היא נמצאת מתחת לפני הקרקע, המתקשה עם החשיפה לאוויר. תכונות אלה הפכו אותה לאבן בנייה מבוקשת. על הקירות אפשר לראות בבירור סימני חציבה, ובמקומות מסוימים גם גושי אבן שהחוצבים התחילו לנתק מהסלע ולא השלימו. בעומק המערה מטפטפים מים מהתקרה אל גומחה קטנה, המכונה במסורת "דמעות צדקיהו". בנוסף נשתמרו על הקירות כתובות גרפיטי מהעת החדשה בכמה שפות.

מה ידוע ומה מסורת: שם המערה נובע ממסורת יהודית, המופיעה בין השאר בפירוש רש"י, ולפיה צדקיהו, מלך יהודה האחרון, נמלט דרך מערה מירושלים לכיוון ערבות יריחו בעת המצור הבבלי. אין לכך כל ביסוס ארכאולוגי, והמערה עצמה מסתיימת בקיר סלע ואינה מובילה החוצה. גם השם "מחצבות שלמה", שנתנו לה חוקרים במאה ה-19, משקף את הרעיון שאבני בית המקדש הראשון נחצבו כאן, ואף זה לא הוכח. החוקרים מעריכים כי עיקר פעילות החציבה התרחשה בתקופת בית שני: סגנון החציבה ועמודי התמך המרובעים מתאימים לשיטות התקופה הרומית, ומקובל להניח שהמערה הייתה אחד ממקורות האבן למפעלי הבנייה של הורדוס, כולל מתחם הר הבית. הארכאולוג גבריאל ברקאי בחן את תבליט היצור המכונף שגילה החוקר שארל קלרמון-גנו במערה בשנת 1873, והראה שמשטח הסלע הוחלק בכלי משונן, שמקובל לתארכו לימי בית שני. בחפירות שנערכו במערה בתחילת שנות ה-2000 ובשנת 2011 נמצאו בעיקר שרידים מתקופות מאוחרות יותר, ולא נמצאה עדות ודאית לחציבה בימי בית ראשון.

במאה ה-16, בימי השליט העות'מאני סולימאן המפואר שבנה את חומות העיר הנוכחיות, נחסם פתח המערה, ומקומה נשכח. היא התגלתה מחדש בשנת 1854 בידי החוקר האמריקאי ג'יימס טרנר ברקלי, ולפי הסיפור המפורסם הכלב שלו הוא שמצא את הפתח. בשנת 1907 נחצבו כאן אבנים לבניית מגדל השעון שעמד אז מעל שער יפו. מאז המאה ה-19 קיימו במערה גם טקסים של מסדר הבונים החופשיים, הרואים בשלמה המלך דמות מייסדת, ולכן אחד האולמות קרוי עד היום "אולם הבונים החופשיים". מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 המערה מוסדרת לביקורים, עם שבילים ותאורה, ובשנת 2023 נפתחה מחדש לאחר שיפוץ של כשלוש שנים, שבמסגרתו נוסף חיזיון אורקולי בשם "סודות מתחת לחומות".

איך מגיעים

הכניסה למערה נמצאת ברחוב סולטן סולימאן, ממש למרגלות החומה הצפונית של העיר העתיקה, כ-100 עד 150 מטרים מזרחית לשער שכם, בדרך לשער הפרחים. מאחר שהאתר נמצא בלב העיר, הדרך הנוחה ביותר להגיע היא בתחבורה ציבורית או ברגל מאזור שער שכם. החניה באזור מוגבלת, ומי שמגיע ברכב פרטי יצטרך לחפש חניון בתשלום בסביבת העיר העתיקה ולהמשיך ברגל.

המערה היא אתר תיירות מוסדר בתשלום, המופעל על ידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים (פמ"י). אפשר לסייר בה באופן עצמאי לאורך שבילים מוארים או במסגרת סיור מודרך עם החיזיון האורקולי, ומדי פעם מתקיימים בה גם מופעים ואירועים. בעבר הוצע גם "מסלול זחילה" באזורים שאינם פתוחים לקהל הרחב, בתיאום מראש ועם קסדות ופנסי ראש. שעות הפתיחה, מחירי הכניסה והצורך בהזמנה מראש משתנים מעת לעת, ובמשך השנים האתר נסגר לתקופות בשל שיפוצים ומסיבות ביטחוניות, ולכן חשוב לבדוק את המידע העדכני באתר המפעיל או בטלפון לפני ההגעה.

מה להכין לביקור

• כרטיסים: לבדוק מראש מחירים ושעות, ולהזמין מקום אם מתכננים סיור מודרך או את החיזיון האורקולי.

• זמן: לסיור עצמאי בשבילים כדאי להקצות לפחות חצי שעה, ולסיור מודרך יותר מכך. אפשר לשלב את הביקור עם סיור בעיר העתיקה.

• נעליים: נעליים סגורות עם סוליה טובה, כי השבילים יורדים בשיפוע ויש מדרגות ומשטחים שעלולים להיות לחים.

• לבוש: שכבה נוספת קלה. בתוך המערה קריר יותר מאשר ברחוב, ובקיץ ההבדל מורגש.

• תאורה: השבילים מוארים, אבל פנס קטן עוזר לראות סימני חציבה בפינות חשוכות. במסלול הזחילה, אם הוא פעיל, נדרשים קסדה ופנס ראש.

• מים: בקבוק מים, בעיקר אם ממשיכים לסיור רגלי בעיר העתיקה בימים חמים.

• ילדים: מתאים למשפחות, אך יש לשמור על הילדים קרוב, כי האולמות גדולים וחשוכים בחלקם.

• נגישות: הכניסה כוללת ירידה משופעת ומדרגות; מי שמתנייד בכיסא גלגלים או עם עגלה צריך לברר מראש מול המפעיל אילו חלקים נגישים.

אזהרות ובטיחות

• ללכת רק בשבילים המסומנים. מחוץ להם יש מדרונות של פסולת חציבה, שוליים לא יציבים ואזורים חשוכים.

• הרצפה בחלק מהמקומות לחה וחלקלקה, במיוחד ליד נקודות טפטוף המים. כדאי לרדת במדרגות לאט ולהיעזר במעקה.

• אסור לטפס על קירות ועמודי הסלע. הסלע רך יחסית, ושברים עלולים להתנתק.

• זהו אתר מורשת: אסור לחרוט, לכתוב, לגרד או לשבור סלע, ואסור לאסוף אבנים או ממצאים.

• אין להיכנס לאזורים סגורים או לנסות ללכת במסלולי זחילה בלי ליווי מוסמך ובלי ציוד מתאים.

• האתר נמצא באזור רגיש וסואן. לפני הביקור כדאי לבדוק את המצב העדכני ולהישמע להנחיות צוות האתר ורשויות הביטחון.