מערת תלפיות

על המערה

מערת תלפיות היא מערת קבורה יהודית חצובה בסלע מסוף ימי הבית השני, שהתגלתה במקרה בשכונת תלפיות מזרח בירושלים, כחמישה קילומטרים מדרום לעיר העתיקה. ב-28 במרץ 1980 נחשף פתח המערה בעבודות הכנה ליסודות של בניין מגורים. למחרת הגיע למקום הארכאולוג עמוס קלונר, אז מפקח האזור מטעם אגף העתיקות (כיום רשות העתיקות), ובהמשך התנהלה במקום חפירת הצלה בניהולו של יוסף גת. רוב העבודה נעשתה ביומיים הראשונים, והחפירה הסתיימה רשמית ב-11 באפריל 1980. הדוח המדעי פורסם בידי קלונר ב-1996 בכתב העת "עתיקות" של רשות העתיקות.

המערה נחצבה בסלע הגיר והיא דוגמה טיפוסית לקבר משפחתי מהתקופה: חדר קבורה ובו שישה כוכים – חללי קבורה ארוכים שנחצבו לתוך הקירות – ושני מקמרים (אַרְקוֹסוֹלִיָה), מדפים מקומרים שעליהם הניחו את הנפטר. מעל הפתח נחצב עיטור של חץ הפוך (שברון) ועיגול. באזור ירושלים התגלו מאות קברים דומים מאותה תקופה, ולפי ההערכה המקובלת הם שימשו משפחות אמידות.

במערה נמצאו עשר גלוסקמאות (ארונות עצמות) מאבן גיר, ושש מהן נושאות כתובות בארמית, בעברית וביוונית. השמות שנקראו עליהן: "ישוע בר יהוסף" (כתובת שנחרתה ברישול וחלקה קשה לקריאה), "מריה", "יוסה", "מתיה", "יהודה בר ישוע" וכתובת יוונית שנקראה "מריאמנה, הנקראת מרא". בכל הגלוסקמאות היו עצמות במצב השתמרות גרוע, ובנוסף נמצאו על רצפת המערה שלוש גולגולות ועצמות מפוזרות – עדות לכך שהקבר נפגע כבר בעת העתיקה. הגלוסקמאות הועברו לאחסון במוזיאון רוקפלר, והעצמות נמסרו לרשויות הדת לקבורה מחדש.

המחלוקת. בשל צירוף השמות, בעיקר "ישוע בר יהוסף", טענו כמה יוצרים וחוקרים כי זהו קבר משפחתו של ישו. הטענה הוצגה בתוכנית של ה-BBC ב-1996, ובהרחבה בסרט התיעודי "הקבר האבוד של ישו" (2007) שהפיקו שמחה יעקובוביץ' וג'יימס קמרון, ובספר שליווה אותו. זיהוי זה נדחה על ידי הרוב המכריע של הארכאולוגים, האפיגרפים וחוקרי התקופה. קלונר עצמו הדגיש שהשמות שעל הגלוסקמאות היו מן הנפוצים ביותר בקרב יהודי ירושלים בימי הבית השני, וחוקרים אחרים הראו כי ישוע, יוסף, מריה ויהודה נמנים עם השמות השכיחים ביותר בכתובות מהתקופה. גם הניתוח הסטטיסטי שהוצג בסרט ספג ביקורת חריפה, ומחברו, הסטטיסטיקאי אנדריי פוירברגר, הודה לימים כי לאחר תיקון אחת מהנחות היסוד אין בממצא מובהקות סטטיסטית של ממש. לאחר כנס מדעי שנערך בירושלים ב-2008 פרסמה קבוצת חוקרים, ובהם כל הארכאולוגים והאפיגרפים שהציגו בכנס מחקרים על הקבר, מכתב שלפיו רוב המשתתפים דוחים את הזיהוי או רואים בו השערה ספקולטיבית ביותר. לכן נכון להציג את המערה כקבר משפחתי יהודי מסוף ימי הבית השני, שזיהויו עם משפחת ישו שנוי במחלוקת ונדחה ברובו במחקר.

בניין המגורים הושלם ב-1982. לאחר שילדים מהשכונה נכנסו למערה, נאטם פתחה מטעמי בטיחות. ב-2005 נפתח הפתח שלא כדין במהלך צילומי הסרט, ונאטם שוב זמן קצר אחר כך. בסמוך לה נמצא קבר נוסף מאותה תקופה, שנבדק ב-2010 במצלמה רובוטית בלי שנחפר, וגם הפרשנויות שניתנו לממצאיו שנויות במחלוקת.

איך מגיעים

המערה נמצאת בחצר בין בנייני מגורים בשכונת תלפיות מזרח, באזור רחוב דב גרונר, סמוך לפינת הרחובות עולי הגרדום ואבשלום חביב. פתחה אטום כיום בלוח בטון התחום בגדר נמוכה, והיא אינה פתוחה לציבור ואין כל אפשרות להיכנס אליה. מה שאפשר לראות במקום הוא רק הלוח האוטם, בתוך שטח מגורים פעיל. מי שמתעניין בתקופה יכול לראות קברים חצובים ופתוחים לביקור מאותה תקופה במקומות אחרים בירושלים, ולשלב טיול בטיילת ארמון הנציב הסמוכה. אין במקום שילוט, שירותים או חניה ייעודית.

מה להכין לביקור

• לדעת מראש: אין כניסה למערה ואין מה "לבקר" מעבר ללוח הבטון. אין טעם לתכנן הגעה במיוחד.
• אם עוברים במקום – לעשות זאת בשעות היום ובשקט, מתוך כבוד לתושבי הבניינים ולפרטיותם.
• להעדיף את המדרכה והשטח הציבורי ולא להיכנס לחצרות ולמבואות של הבניינים.
• למעוניינים בהעמקה: לקרוא את דוח החפירה של עמוס קלונר בכתב העת "עתיקות" (כרך 29, 1996) ואת סיכומי הכנס המדעי מ-2008.
• לשלב את המקום בסיור רחב יותר באזור, למשל בטיילות ארמון הנציב.

אזהרות ובטיחות

• אין לנסות לפתוח, להזיז או לפגוע בלוח האוטם: זהו אתר עתיקות מוגן, ופגיעה בו אסורה לפי חוק העתיקות.
• אין לטפס על הגדר או על לוח הבטון.
• המקום נמצא בחצר מגורים: אין לחסום מעברים, להרעיש או לצלם את הדיירים.
• מדובר באתר קבורה: נהגו בכבוד, גם אם הנושא מעורר סקרנות או ויכוח.