נקבת עין תנור

על המערה

עין תנור הוא מעיין ניקבה קטן במורדות המערביים של הרי ירושלים, כ-18.5 ק"מ ממערב לירושלים, סמוך למושב מטע ולחורבת חנות. מדובר בחלל מעשה ידי אדם: מנהרה שנחצבה בסלע אל תוך המדרון, אל שכבת הנביעה, כדי ללכוד את המים במקורם ולהגביר את זרימת המעיין. הניקבה אינה ארוכה, כ-20 מטר בלבד, אך היא גבוהה דיה כדי ללכת בה בקומה זקופה, בתוך מים רדודים וצלולים, עד לחדר הנביעה שבקצה. התקרה המקומרת והתעלה שבקרקעית יוצרות חוויה קטנה ומיוחדת של "מערה רטובה" שמתאימה גם למטיילים שאינם מערנים.

פתח הניקבה מוסתר מתחת לעץ תאנה גדול ובין קירות אבן, ולכן קל לפספס אותו. במקורות שבדקנו לא מצאנו תיארוך מבוסס לחציבת הניקבה עצמה, ולכן איננו מציינים לה תקופה.

המעיין נמצא סמוך לשרידי חורבת תנור (ח'רבת א-תנור), הידועה גם בשם עלאר התחתונה, על הגדה הצפונית של הנחל. במאה ה-12, בתקופה הצלבנית, הוקם כאן מתחם חקלאי-נזירי שכלל מבנים מקומרים, חומה וקפלה. הארכאולוג הבריטי דניס פרינגל הציע לזהות את המקום עם מנזר ציסטרציאני בשם "סלבטיו", שנוסד בשנת 1169. חלקים מקירות הכנסייה עדיין עומדים לגובה ניכר, וסוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), שביקרו במקום ב-1873, תיארו כנסייה הרוסה שפרטי בנייתה מתאימים למאה ה-12, לצד קמרונות מטויחים וקברים חצובים בסלע.

בפנקסי המס העות'מאניים משנת 1596 נרשם המקום ככפר קטן ובו שבעה משקי בית. במאה ה-19 נקרא המעיין גם "עין בנת נוח" (מעיין בת נוח), ואגדה מקומית קושרת אותו לסיפור המבול: לפי המסורת, תנורו של נוח עמד כאן, ממנו החלו לפרוץ המים, ומכאן שם המעיין. בשלהי תקופת המנדט ישבו בחורבה כמה משפחות, והמקום ננטש באוקטובר 1948 במהלך מבצע ההר.

בסביבה הקרובה כדאי לראות גם את עין מטע, מעיין קטן עם בריכה רדודה מתחת לעץ תאנה, את מטע דקלי הוושינגטוניה הצפוף שלידו, ואת חורבת חנות שלמעלה, אכסניית דרכים עתיקה לצד דרך קדומה שירדה מהרי ירושלים אל השפלה, ובה גם שרידי כנסייה ביזנטית.

איך מגיעים

נוסעים בכביש 375 אל אזור מושב מטע, ומשם אל חניון היום של קק"ל בחורבת חנות (אפשר לנווט אל "חורבת חנות"). החניון פתוח לציבור ואין בו תשלום.

מהחניון יורדים בשביל המסומן בשחור אל חורשת האקליפטוס ועין מטע, הליכה של כרבע שעה. משם ממשיכים מערבה בשביל המסומן באדום כ-5 עד 7 דקות, עד לעץ תאנה גדול בצד שמאל של השביל. פונים אל מתחת לעץ ויורדים בירידה קצרה ותלולה אל פתח הניקבה, בדרך שמחייבת כפיפה מתחת לענפים. החזרה היא באותה דרך, בעלייה אל החניון. מסלול ההליכה המלא, הכולל את עין מטע, עין תנור ואת החזרה, אורכו כ-2.5 ק"מ ונמשך כשעתיים בקצב נינוח.

הניקבה נמצאת בשטח פתוח, ללא שערים, שעות פתיחה או דמי כניסה. סימוני השבילים והגישה עשויים להשתנות, ולכן מומלץ לבדוק מפת סימון שבילים עדכנית לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• פנס או פנס ראש: הניקבה קצרה, אך חדר הנביעה שבקצה חשוך.
• סנדלי שטח או נעליים שמותר להרטיב להליכה במים הרדודים, ובגדים שלא אכפת לכם שיירטבו מעט.
• נעלי הליכה נוחות לשביל, שכולל ירידה ועלייה תלולות.
• מים לשתייה מהבית: אין להסתמך על מי המעיינות לשתייה.
• כובע וקרם הגנה: חלקים מהשביל חשופים לשמש.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף (בימים יבשים) ואביב. בקיץ עדיף לצאת בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים.
• זמן: כשעתיים לכל המסלול, כולל שהייה קצרה בניקבה ובעין מטע.
• מתאים למשפחות עם ילדים שמסוגלים ללכת בירידה ובעלייה תלולות. ילדים קטנים צריכים השגחה צמודה בירידה אל הניקבה.
• אפשר לשלב פיקניק בחניון חורבת חנות, שיש בו שולחנות.

אזהרות ובטיחות

• הירידה הקצרה אל פתח הניקבה תלולה ועוברת בין שורשים וענפים. רדו לאט והיזהרו מהחלקה.
• הסלע והקרקעית בתוך הניקבה רטובים וחלקלקים. לכו בזהירות ושמרו על הראש במקומות שבהם התקרה נמוכה יותר.
• אין לשתות ממי המעיינות: איכות המים אינה מנוטרת, ועין מטע הסמוך מסומן במפות כמעיין החשוד בזיהום.
• אל תיכנסו לחדרים ולקמרונות של החורבות: חלק מהקירות רעועים ועלולים לקרוס.
• האזור משמש למרעה, ולכן יש לסגור אחריכם שערי בקר.
• השמירה על המקום בידינו: אין לפגוע בקירות האבן, בעתיקות ובצמחייה, ואין להבעיר אש מחוץ לאזורים המיועדים לכך בחניון.
• ביום חם קחו בחשבון את העלייה חזרה אל החניון, והצטיידו במים בהתאם.