קברי הסנהדרין

על המערה

קברי הסנהדרין הם מערת קבורה יהודית חצובה בסלע מימי הבית השני, ולא מערה טבעית. היא שוכנת בגן הסנהדרין שבשכונת סנהדריה בצפון ירושלים, ונחשבת לאחת ממערות הקבורה המפוארות ביותר שנחצבו סביב העיר בסוף ימי הבית השני. המערה נחצבה בתקופה ההרודיאנית, במאה הראשונה לספירה, והיא חלק מ"עיר הקברים" (הנקרופוליס) הגדולה שהקיפה את ירושלים באותה תקופה. בגן עצמו מרוכזות כמה מערות קבורה נוספות בשטח של כעשרה דונם, ולפי רשות העתיקות הן יצאו משימוש עם חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה.

לפני המערה המרכזית נחצבה חצר פתוחה, ככל הנראה בתוך מחצבה עתיקה, ולאורך דפנותיה ספסלים חצובים בסלע. מעל פתח הכניסה מתנוססת חזית מרשימה: גמלון (פדימנט) משולש מוקף מסגרת מפותחת, ובתוכו תבליטים של עלי אקנתוס, רימונים, גפנים ופירות נוספים. בעיטור מופיעים צמחים ופירות בלבד, ללא דמויות אדם או בעלי חיים, כמקובל באמנות היהודית של התקופה. מאחורי החזית יש חדר מבוא, ומעל הפתח הפנימי, שנסגר בעבר בדלת אבן, חצוב גמלון קטן נוסף.

בתוך המערה מערכת של חדרי קבורה בשני מפלסים. לפי תיאור רשות העתיקות יש בה שבעה חדרים, ובדפנותיהם נחצבו 57 כוכי קבורה, 6 קשתות קבורה (מקמרים) ו-3 כוכים לליקוט עצמות. באולם הקבורה הראשי הכוכים מסודרים בשתי שורות זו מעל זו, וניכר תכנון סימטרי בכל אחד מהחדרים. בתקופה זו נהגה קבורה בשני שלבים: הנפטר הונח בכוך, ולאחר שהבשר התכלה לוקטו עצמותיו לגלוסקמה (ארון עצמות מאבן). גלוסקמות נמצאו במערה, ועל אחת מהן, שהוצאה במאה ה-19 על ידי החוקר הצרפתי פליסיאן דה סולסי, נחרת השם "יצחק"; היא שמורה כיום במוזיאון הלובר בפריז.

השם "קברי הסנהדרין" הוא מסורת עממית. מספר הכוכים הגדול, הקרוב למספר 71 חברי הסנהדרין הגדולה, הוליד את הזיהוי, אך החוקרים סבורים שזו הייתה מערת קבורה של משפחה ירושלמית עשירה ומכובדת, ואין ראיה לקשר לסנהדרין. המערה ידועה ליהודים לפחות מהמאה ה-13: בשנת 1235 תיאר אותה רבי יעקב השליח כקברי צדיקים, ובמאה ה-15 כבר נקראה "קברי הסנהדרין". בספרות הנוצרית היא מכונה "קברי השופטים". המערה נסקרה בתחילת המאה ה-20, ובסוף שנות ה-40 נחפרה על ידי הארכאולוג יותם רוטשילד; חוקרים נוספים עסקו בה ובסביבתה בהמשך.

בין 1948 ל-1967, כשרבים מהאתרים הקדושים ליהודים בעיר העתיקה לא היו נגישים, הפכו קברי הסנהדרין, שהיו בצד הישראלי, לאתר עלייה לרגל מבוקש, והמערה אף הונצחה על גבי שטר כסף ישראלי בשנות ה-50. באותו עשור נטעה עיריית ירושלים עצי אורן סביב המערות ונוסד הגן הציבורי, והשכונה הסמוכה קרויה על שם הקברים. לאורך השנים סבל האתר מהזנחה, מוונדליזם ומגרפיטי. בשנת 2017 נחנך גן הסנהדרין המחודש, ורשות העתיקות ביצעה במערה עבודות שימור שכללו ניקוי פיח וגרפיטי, ייצוב הסלע והבלטת העיטורים. במורד השכונה, מחוץ לגן, נמצאת מערת קבורה מעוטרת נוספת, מערת האשכולות.

איך מגיעים

גן הסנהדרין הוא גן שכונתי עירוני בלב שכונת סנהדריה בצפון ירושלים, באזור רחוב אופירה ושדרות גולדה מאיר, וניתן להגיע אליו מכיוון רחוב שמואל הנביא. אפשר להגיע ברכב עד סמוך לגן ולהמשיך ברגל בשבילים מסודרים; החנייה היא ברחובות השכונה, שבה צפיפות רבה. זה אינו גן לאומי ואין דמי כניסה: הגן פתוח לציבור, ואפשר להסתובב בו, לרדת לחצר המערה ולהתבונן בחזית המעוטרת.

הכניסה לתוך חדרי הקבורה אינה מוסדרת. פתחי המערות בגן חסומים בסורגים ובגדרות מתכת, ולפי מקורות שונים הכניסה פנימה אסורה. לכן יש לתכנן את הביקור כצפייה מבחוץ, בחצר ובחזית. מדובר בשכונה חרדית: מומלץ להגיע בלבוש צנוע ולהימנע מביקור בשבת ובחגים. כדאי לבדוק מול עיריית ירושלים או רשות העתיקות אם חל שינוי במצב הגישה לפני שמגיעים.

מה להכין לביקור

• זמן: ביקור בחצר המערה ובגן אורך כחצי שעה עד שעה. אפשר לשלב אותו עם מערת האשכולות הסמוכה.
• לבוש: לבוש צנוע (כתפיים וברכיים מכוסות), כמקובל בשכונה ובאתר שנחשב קדוש בעיני רבים.
• נעליים: נעלי הליכה נוחות עם סוליה טובה לירידה במדרגות אל החצר החצובה.
• פנס קטן או פנס ראש יעזור להציץ דרך הסורגים אל חדר המבוא והכוכים. אין צורך בציוד מערות.
• מים, ובקיץ גם כובע: הגן מוצל בחלקו בעצי אורן, אך החצר החצובה חשופה לשמש.
• עונה: האתר מתאים לביקור כל השנה. בחורף החצר עלולה להיות רטובה וחלקלקה.
• ילדים: הגן משמש גם כגן משחקים לילדי השכונה ומתאים למשפחות, אך יש לצמוד לילדים קטנים ליד שולי החצרות החצובות.
• כהנים: האתר הוא שטח קברים, ובגן מוצב שלט המזהיר כהנים מפני הכניסה. כהנים שומרי מצוות צריכים לקחת זאת בחשבון.

אזהרות ובטיחות

• אין לפרוץ סורגים או גדרות ואין להיכנס לחדרי הקבורה. מדובר באתר עתיקות מוכרז, והכניסה פנימה אינה מותרת ואינה בטוחה.
• שולי החצרות החצובות בגן הם קירות סלע אנכיים בגובה של כמה מטרים. יש להיזהר מנפילה, במיוחד עם ילדים.
• המדרגות ורצפת הסלע עלולות להיות חלקלקות אחרי גשם.
• בחלק מהמערות בגן הצטברה פסולת. אין לגעת בפסולת או בחפצים חדים ואין להכניס ידיים לכוכים.
• אין לגעת בתבליטים, לגרד או לכתוב על הסלע. העיטורים עברו שימור ורגישים לפגיעה.
• אין להדליק אש או נרות בתוך המערות או בחזיתן. פיח של מדורות השחיר בעבר את הקירות ונדרש שימור כדי להסירו.
• זהו מקום קבורה עתיק ואתר תפילה בעיני רבים: יש לשמור על שקט ועל כבוד המקום.