קבר אלעזר

על המערה

קבר אלעזר הוא מערת קבורה חצובה בסלע הגיר הרך שבמדרון הדרום-מזרחי של הר הזיתים, בלב העיירה אלעיזריה, המזוהה עם הכפר הקדום בית עניה מימי בית שני. לפי המסורת הנוצרית, המבוססת על הבשורה על-פי יוחנן, זהו הקבר שממנו הקים ישו לתחייה את לזרוס (אלעזר), אחיהן של מרתא ומרים. שמה הערבי של העיירה, אלעיזריה, נגזר משמו של לזרוס, והמקום קדוש גם לנוצרים וגם למוסלמים.

חשוב להפריד בין המסורת לבין הממצא הארכאולוגי. המחקר מראה שבאזור פעל בית קברות במאה ה-1 לספירה, וקברים מהתקופה נמצאו במרחק קצר מצפון לכנסייה. הקבר עצמו מוזכר כבר אצל ההיסטוריון אוסביוס ובחיבורו של הצליין מבורדו בשנות ה-30 של המאה ה-4 לספירה, ומאז הוא מוקד עלייה לרגל רצוף. עם זאת, הזיהוי של המערה הזאת דווקא כקברו של לזרוס הוא עניין של מסורת: כבר בתחילת המאה ה-20 נכתב באנציקלופדיה הקתולית שהכפר התפתח סביב הקבר המסורתי, אך שהזיהוי עצמו ״אפשרי בלבד״ ואין לו אסמכתה חזקה. ההתאמה בין כיוון המערה לבין הכנסיות שנבנו לידה מרמזת שהיא קודמת לתקופה הביזנטית.

המערה בנויה משני חללים. מן הרחוב יורד גרם מדרגות תלול וצר, לא אחיד, החצוב בסלע – כ-24 מדרגות – אל חדר מבוא קטן (כ-3.35 על 2.20 מטר), שמשמש היום מקום תפילה. משם יורדות עוד שלוש מדרגות דרך פתח נמוך אל חדר הקבורה הפנימי, ששטחו מעט יותר משני מטרים רבועים. בחדר שלוש גומחות קבורה מקושתות (אַרְקוֹסוֹלְיָה), שרובן מוסתרות כיום מאחורי ציפוי אבן שהוסיפו הצלבנים כדי לחזק את הקבר. לכן מעט מאוד מן הסלע המקורי גלוי לעין.

בסוף המאה ה-4 לספירה כבר עמדה ליד הקבר כנסייה בשם ״לזריון״, שנהרסה ברעידת אדמה במאה ה-6 והוחלפה בכנסייה גדולה יותר. בתקופה הצלבנית הקימה המלכה מליסנדה במקום מנזר בנדיקטיני וכנסייה חדשה מעל הקבר. במאה ה-16 בנו העות'מאנים את מסגד אל-עוזייר על שרידי הקמרונות הצלבניים, והכניסה המקורית לקבר, שהייתה מצד המסגד, נחסמה. הכניסה הנוכחית, מצפון, נחצבה בידי הפרנציסקנים במחצית השנייה של המאה ה-16. סמוך למערה עומדות כיום כנסייה קתולית-פרנציסקנית שנבנתה בשנות ה-50 של המאה ה-20 על שרידי הכנסיות הביזנטיות והצלבניות (ובחצרה נראים חלקים מרצפת פסיפס עתיקה), וכנסייה יוונית-אורתודוקסית משנת 1965.

איך מגיעים

הקבר נמצא בעיירה אלעיזריה, כ-3 קילומטרים ממזרח למרכז ירושלים, בשטח B – שבו האחריות האזרחית נתונה בידי הרשות הפלסטינית. גדר ההפרדה עוברת בצדה המערבי של העיירה ומפרידה בינה לבין ירושלים, ולכן הנסיעה מירושלים כרוכה בעקיפה של הגדר ואורכת זמן רב יותר מכפי שהמרחק מרמז. מבקרים ישראלים צריכים לבדוק מראש את ההנחיות וההגבלות העדכניות לכניסה לשטח, ורבים מגיעים לאתר במסגרת סיור מאורגן.

הכניסה למערה נמצאת ברחוב, כ-25 מטרים במעלה הגבעה מצפון-מערב לכנסייה הקתולית של לזרוס הקדוש, ליד מסגד אל-עוזייר, ומסומנת בשלט. אין מסלול הליכה: מן הרחוב יורדים ישירות במדרגות אל המערה. בדרך כלל נגבה דמי כניסה קטנים, והאתר פתוח בשעות היום. השעות משתנות לפי עונה וחגים, ולכן כדאי לברר מראש לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע (כתפיים וברכיים מכוסות) – זהו מקום פולחן פעיל.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה, לירידה במדרגות הסלע הלא אחידות.
• פנס קטן או פנס בטלפון יכולים לעזור לראות את פרטי החדר הפנימי, אם כי המערה מוארת בדרך כלל.
• כסף מזומן קטן לדמי הכניסה.
• תכנון מראש של הדרך ובדיקה של ההנחיות העדכניות לכניסה לשטח, או הצטרפות לסיור מאורגן.
• הביקור במערה עצמה קצר; כדאי לשלב אותו עם ביקור בכנסיות הסמוכות ובשרידי הפסיפס.
• מתאים לילדים שמסוגלים לרדת ולעלות מדרגות תלולות בבטחה; לא מתאים לעגלות ולכיסאות גלגלים.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות תלולות, צרות ושחוקות, ועלולות להיות חלקלקות. יש לרדת לאט ולהיעזר במעקה.
• הפתח לחדר הפנימי נמוך – שימו לב לראש.
• החללים קטנים וצפופים. בשעות עומס של קבוצות צליינים כדאי להמתין בחוץ עד שיתפנה מקום. מי שסובל מקלאוסטרופוביה עשוי להרגיש לא בנוח.
• זהו אתר דתי ועתיק: אין לגעת בקירות או לפגוע בהם, אין לחרוט, ויש לנהוג בכבוד כלפי מתפללים.
• האתר נמצא מעבר לגדר ההפרדה, בשטח B. המצב הביטחוני וההנחיות לכניסה משתנים, ולכן בדקו אותם לפני היציאה.