קבר מרים

על המערה

קבר מרים הוא כנסייה תת-קרקעית בערוץ נחל קדרון, למרגלות הר הזיתים וממול לשער האריות של העיר העתיקה, בקטע העמק שהמסורת מכנה "עמק יהושפט". בלב הכנסייה נמצא קבר חצוב בסלע, שלפי המסורת הנוצרית, ובעיקר מסורת הנצרות המזרחית, הוא המקום שבו נקברה מרים, אם ישו, ושממנו נלקחה לשמיים. זו אינה מערה טבעית: מדובר במערכת קבורה עתיקה שנחצבה בסלע, ובתוכה ומעליה נבנתה במשך הדורות כנסייה שחלקה חצוב בסלע וחלקה בנוי באבן. המקום שוכן בצמוד למערת הבגידה (מערת גת שמנים), וקרוב מאוד לגן גת שמנים ולכנסיית כל העמים.

הקבר העתיק. בשנת 1972 הציפו שיטפונות את המקום, ובעקבותיהם ערך בו הארכאולוג הפרנציסקני בלרמינו בגאטי חפירות. בגאטי הגיע למסקנה שהקבר היה חלק מבית קברות שפעל במאה הראשונה לספירה, ושבמקור היה מדובר במערכת של שלושה חדרים, כשהקבר המיוחס למרים הוא החדר הפנימי. הקברים במקום כללו כוכים ומשכב קבורה מקומר (ארקוסוליום). כדאי לדעת שממצאיו של בגאטי לא עברו בחינה ביקורתית רחבה, ולכן התיארוך אינו מוסכם על כל החוקרים. ייתכן שהקבר היה חלק משדה הקברים היהודי שהשתרע על מורדות הר הזיתים בימי הבית השני. מאוחר יותר הופרד הקבר המקודש מן הסלע שסביבו, כך שנותר כגוש סלע עומד, ומעליו נבנה מבנה קבר קטן (אדיקולה).

כנסיות לאורך הדורות. כנסייה ראשונה הוקמה מעל הקבר בתקופה הביזנטית. המסורת מייחסת אותה לפטריארך ירושלים יובנליס במאה ה-5 לספירה, אך יש חוקרים שמציינים שהיא מוזכרת במקורות רק בסוף המאה ה-6. הכנסייה העליונה נפגעה בפלישה הפרסית בשנת 614 לספירה ושוקמה. בתקופה הצלבנית, בסביבות שנת 1130, הקימו הבנדיקטינים במקום מנזר מבוצר ובנו מחדש את הכנסייה: כנסייה עליונה, וכנסייה תחתונה שכללה את הקריפטה הביזנטית, ונוספו לה כניסה מדרום וגרם מדרגות רחב. עם כיבוש ירושלים בידי צלאח א-דין בשנת 1187 נהרסה הכנסייה העליונה, ואבניה שימשו לתיקון חומות העיר, אך הכנסייה התחתונה נשמרה. החזית שבכניסה, עם הקשת המחודדת, היא צלבנית מן המאה ה-12. במאה ה-14 עבר המקום לחזקת הפרנציסקנים, ובשנת 1757 עבר לידי היוונים האורתודוקסים. כיום הוא בחזקת הכנסייה היוונית-אורתודוקסית והכנסייה הארמנית, ולקופטים, לסורים ולאתיופים יש בו זכויות מצומצמות, במסגרת הסטטוס קוו של המקומות הקדושים.

מה רואים בפנים. מחצר מונמכת שמדרום לכנסייה נכנסים דרך החזית הצלבנית ויורדים בגרם מדרגות רחב וארוך, של קרוב ל-50 מדרגות, אל האולם התת-קרקעי. בצד ימין של המדרגות (מזרח) נמצאת קפלה שנבנתה במקור כמקום קבורתה של מליסנדה, מלכת ירושלים הצלבנית, שנקברה כאן בשנת 1161; כיום היא מזוהה לפי המסורת עם הוריה של מרים, יואכים וחנה. בצד שמאל (מערב) נמצאת קפלה המוקדשת ליוסף, בעלה של מרים. בתחתית המדרגות נפתח אולם בצורת צלב, שבחלקו המזרחי עומד מבנה הקבר. בתוכו ספסל סלע ריק, שעליו לפי המסורת הונחה גופתה של מרים, ובדופן הקבר שלושה פתחים עגולים שדרכם אפשר לראות ולגעת בסלע המקורי. מדרום לקבר שקוע בקיר מיחרב, גומחת תפילה מוסלמית המכוונת למכה, כיוון שמרים נערצת גם באסלאם. האווירה במקום חשוכה ומיוחדת: התקרה מושחרת מעשן נרות, ומנורות שמן רבות תלויות מעל הראש.

איך מגיעים

הכנסייה שוכנת ליד דרך יריחו, בתחתית נחל קדרון, ממזרח לחומות העיר העתיקה. הדרך הנוחה ביותר היא ברגל: יוצאים מן העיר העתיקה בשער האריות, יורדים במדרון אל הכביש שבתחתית העמק, והכניסה נמצאת ממש לצדו, מצפון לגן גת שמנים ולכנסיית כל העמים. מן הכביש יורדים בכמה מדרגות אל החצר המונמכת שלפני החזית הצלבנית, ומאותה חצר מוביל גם המעבר אל מערת הבגידה. החניה באזור מוגבלת מאוד, ולכן עדיף להגיע ברגל או בתחבורה ציבורית ולשלב את הביקור בסיור בהר הזיתים ובגת שמנים.

הכנסייה פתוחה למבקרים בשעות הבוקר ואחר הצהריים, עם הפסקה בצהריים. שעות הפתיחה משתנות לפי עונה ולפי לוח התפילות, ובחגים ובטקסים דתיים הגישה עשויה להיות מוגבלת, לכן כדאי לבדוק לפני ההגעה. זהו מקום תפילה פעיל ולא אתר תיירות במובן הרגיל, ויש לנהוג בו בהתאם.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע: כתפיים וברכיים מכוסות, כמקובל בכנסיות בירושלים.
• נעליים נוחות עם סוליה טובה: המדרגות העתיקות שחוקות וחלקות.
• זמן: כחצי שעה לכנסייה עצמה; קל לשלב אותה עם מערת הבגידה, גן גת שמנים וכנסיית כל העמים שבסמוך.
• בדיקת שעות פתיחה מראש ותכנון הביקור שלא בשעות הצהריים, כשהמקום סגור בדרך כלל.
• מים וכובע להליכה במדרון שבין שער האריות לנחל קדרון, שבקיץ הוא חם וחשוף לשמש.
• מתאים לילדים בליווי צמוד, אם הם מסוגלים לרדת ולעלות כ-50 מדרגות ולשמור על שקט.
• אין צורך בפנס: הכנסייה מוארת בנרות ובמנורות, אם כי החשיכה בה עמוקה יחסית.

אזהרות ובטיחות

• גרם המדרגות ארוך וחשוך, והאבן שחוקה וחלקה מרגליים רבות: יורדים לאט ונעזרים בקיר.
• המקום נמצא בתחתית ערוץ נחל קדרון והוצף בעבר בשיטפונות; בימי גשם עזים עדיף לדחות את הביקור.
• יש נרות ומנורות שמן דולקים רבים: שמרו מרחק עם בגדים, שיער ותיקים.
• זהו מקום קדוש ופעיל לכמה עדות: שמרו על שקט, אל תפריעו לתפילות, ובקשו רשות לפני צילום אנשים או טקסים.
• אין לגעת בתמונות הקדושות, בכלי הפולחן ובמנורות התלויות, ואין לפגוע בשרידים העתיקים.
• בשעות העומס של קבוצות עולי רגל האולם התת-קרקעי צפוף: היו ערניים לדרך היציאה ולמדרגות.