בור הרוחות

על המערה

בור הרוחות הוא חלל תת־קרקעי קטן שנמצא בתוך סלע ההר, אבן השתייה, מתחת לכיפת הסלע שבהר הבית בירושלים. זו מערה טבעית בחלקה וחצובה בחלקה: התקרה נראית כחלל סלע טבעי שלא טופל, ואילו הקירות, הכניסה והרצפה עוצבו בידי אדם לאורך הדורות. המקום הוא אחד החללים התת־קרקעיים המוכרים ביותר בעיר העתיקה, אבל גם אחד הפחות נחקרים שבהם.

המערה מרובעת בקירוב, כשישה מטרים לכל צלע, וגובה התקרה נע בין כמטר וחצי לכשניים וחצי מטרים. הרצפה מחופה בשיש ומכוסה שטיחים, והחלל מואר בחשמל ומאוורר במאווררים. יורדים אליה בגרם מדרגות שיש (כ־16 מדרגות) מהפינה הדרומית־מזרחית של אבן השתייה, דרך מעבר חצוב שמיוחס לתקופה הצלבנית. בליטת סלע לצד המדרגות מכונה במסורת המוסלמית "הלשון".

במרכז התקרה נפתח פיר עגול בקוטר של כ־46 ס"מ ובאורך של כ־1.7 מטר, העולה עד פני הסלע שמעל. מוצאו אינו ידוע, והוצעו לו כמה הסברים: שריד של קבר פיר קדום, ארובת אוורור שחצבו הצלבנים לפיזור עשן הנרות, או חלק ממערכת ניקוז הקשורה למזבח המקדש. בפיר אין סימני שחיקה של חבלים, ולכן מקובל שלא שימש כבאר. בשנות ה־80 של המאה ה־20 הציעה הארכאולוגית רבקה גונן שהמערה הייתה במקורה מערת קבורה קדומה, בין השאר בגלל צורת הפיר, האופיינית לקברים מהאלף השלישי לפנה"ס. זו השערה ולא ממצא מוכח.

בתוך המערה ובמעבר אליה יש ארבעה מקומות תפילה (מחראבים). ליד המדרגות, משמאל, מחראב המוקדש לדוד ומעוטר בעמודוני שיש מפותלים, ומימין מחראב רדוד ומעוטר המוקדש לשלמה. מחראב שלמה נחשב לאחד העתיקים בעולם, ומתוארך לכל המאוחר לסוף המאה ה־9 לספירה (יש המקדימים אותו למאה ה־7, אך הדבר שנוי במחלוקת). בצד הצפוני יש מקום תפילה המוקדש לאברהם, ובצפון־מערב מקום המוקדש לאל־ח'דר, המזוהה עם אליהו.

מה ידוע פיזית ומה לא: בשל קדושת המקום ורגישותו, מעולם לא נערך במערה מחקר ארכאולוגי מסודר, ולכן אין לה תיארוך מבוסס. ב־1911 שיחדו חברי משלחת בראשות מונטגיו פארקר את שומרי המקום וחפרו בו בחשאי; הם נחשפו, פרצו מהומות, והחפירה נקטעה. ברצפה יש שקע שמשמיע הד כשדורכים עליו, ויש שהסיקו מכך שיש מתחתיו חלל נוסף, אך הדבר לא נבדק.

המסורות: השם "בור הרוחות" (בערבית: ביר אל־ארואח) נובע ממסורת מוסלמית מימי הביניים, שלפיה אפשר לשמוע במקום את נשמות המתים הממתינות ליום הדין; זו אינה תפיסה מרכזית באסלאם הסוני. מסורת מוסלמית אחרת מספרת שהסלע ביקש להתרומם אחרי הנביא מוחמד בליל המסע הלילי, וכך נוצר החלל שמתחתיו. המערה מוזכרת כמקום קדוש כבר בשנת 902 לספירה אצל הגאוגרף אבן אל־פקיה, ובמאה ה־11 תיאר את המסורת עליה הנוסע הפרסי נאצר ח'וסרו. במסורת היהודית אבן השתייה היא הסלע שממנו הושתת העולם, ובמשנה היא מתוארת כאבן שעמדה בקודש הקודשים בימי בית שני. יש הקושרים את המערה להסתרת ארון הברית, אך אין לכך ראיה. במאה ה־16 הזכיר הרדב"ז מערה בשם זה מתחת לכיפת הסלע. בתקופה הצלבנית (מ־1099) הפכה כיפת הסלע לכנסייה בשם "טמפלום דומיני", והצלבנים כינו את המערה "קודש הקודשים" וקשרו אותה לבשורה על הולדת יוחנן המטביל. הם גם חצבו את המדרגות, הרחיבו את הכניסה וחיפו את הרצפה בשיש. לפי המחקר המודרני, קודש הקודשים של המקדש עמד ככל הנראה על גבי הסלע ולא בתוכו.

איך מגיעים

המערה נמצאת בתוך מבנה כיפת הסלע, במרכז רחבת הר הבית בעיר העתיקה של ירושלים. המבנה הוא מקום תפילה מוסלמי פעיל שבאחריות הווקף, והכניסה לתוכו, ולכן גם למערה, מותרת כיום למוסלמים בלבד. מתחילת שנות ה־2000 אין כניסה ללא־מוסלמים למבנים שעל ההר, גם לא בכרטיס, כפי שהיה נהוג קודם לכן.

מבקרים שאינם מוסלמים יכולים לעלות לרחבת הר הבית עצמה בחלונות זמן מוגבלים בבוקר ובצהריים, בימים א'–ה' בלבד, דרך שער המוגרבים (גשר העץ שליד רחבת הכותל) ולאחר בדיקה ביטחונית. ההר סגור למבקרים אלה בשישי ובשבת, ולעיתים גם בחגים ובתקופות מתיחות. מהרחבה אפשר לראות את כיפת הסלע מבחוץ בלבד. השעות וההסדרים משתנים לעיתים קרובות ובלי הודעה מוקדמת, ולכן כדאי לבדוק את המצב העדכני לפני ההגעה. מגיעים ברגל דרך הרובע היהודי או משער האשפות אל רחבת הכותל; אין חניה צמודה, ויש חניונים מחוץ לחומות.

מה להכין לביקור

• לבדוק מראש את שעות העלייה העדכניות להר הבית ואם ההר פתוח באותו יום, ולהגיע מוקדם: התור בשער המוגרבים עלול להיות ארוך.
• לבוש צנוע: כתפיים וברכיים מכוסות, לגברים ולנשים כאחד.
• תעודה מזהה ותיק קטן ככל האפשר. יש בדיקה ביטחונית, ובדרך כלל אסור להעלות תשמישי קדושה שאינם מוסלמיים.
• מים וכובע: הרחבה פתוחה וחשופה לשמש, במיוחד בקיץ.
• זמן: שעה עד שעה וחצי מספיקות לסיור ברחבה ולהתבוננות בכיפת הסלע מבחוץ.
• מי שרוצה להכיר את המערה מבפנים יכול להיעזר בתצלומים ובתיאורים שפורסמו, למשל בספרם של שמעון גיבסון ודייוויד ג'ייקובסון על החללים התת־קרקעיים בהר הבית.

אזהרות ובטיחות

• אין לנסות להיכנס למבנה כיפת הסלע או למערה: הכניסה מותרת למוסלמים בלבד, והדבר נאכף.
• הר הבית קדוש לכמה דתות ורגיש מאוד. יש לכבד את המתפללים ואת הוראות השומרים והשוטרים.
• במקום חלים כללי התנהגות מחייבים, בהם איסור על תפילה של מי שאינם מוסלמים ועל הכנסת תשמישי קדושה; הפרתם עלולה להביא להוצאה מההר.
• ההר עלול להיסגר בפתאומיות. יש לעקוב אחרי הנחיות הגורמים המוסמכים בזמן אמת.
• זהו אתר עתיקות: אין לגעת בסלע, לחרוט או לאסוף אבנים.
• בקיץ החום ברחבה כבד: לשתות הרבה ולהימנע משהייה ממושכת בשמש בשעות הצהריים.