מערת המקווה באילניה

על המערה

מערת המקווה היא מערה חצובה בסלע בלב המושבה אילניה, הידועה גם בשמה הישן סג'רה, בגליל התחתון. זו אינה מערה טבעית ואין בה ממצאים פרהיסטוריים או עתיקות: חשיבותה היסטורית, כחלק מסיפור ההתיישבות היהודית הראשונה בגליל התחתון. המערה נמצאת בצד הצפוני של הרחוב הראשי של המושבה, בתחום האתר הלאומי המתוכנן "בתים ראשונים אילניה", שכולל גם קטע רחוב עם בתי המתיישבים הראשונים.

הרקע הוא חוות סג'רה: ב-1899 רכשה חברת יק"א אדמות מהכפר הערבי א-שג'רה, ובשנה שלאחר מכן החלה העבודה בחווה החקלאית. על חלק מאדמות החווה הוקמה ב-1902 המושבה, שקיבלה את השם העברי אילניה. בשנים הבאות עבדו בחווה ובמושבה אנשי העלייה השנייה, ובהם גם דוד בן-גוריון, ובסג'רה פעלו הקולקטיב החקלאי שנוסד ב-1908 וארגוני השמירה "בר גיורא" ו"השומר".

לפי שלט ההסבר שבאתר ולפי אתר "טבע ישראל", המערה הוכשרה בשנים 1901–1902 לשמש מקווה טהרה למתיישבים הראשונים, ביוזמת יק"א. במדריך מסלול שמתאר את הסיור בסג'רה נכתב שמימי המקווה נאגרו ממי גשמים ושהוא שימש גם בית מרחץ ציבורי של המושבה, ואילו השלט שבאתר מספר שהמים הובאו ממעיין המרוחק כשני קילומטרים מהמושבה. בתוך המערה אפשר לראות עד היום את בריכת הטבילה החצובה, התחומה במעקה אבן נמוך.

לאורך השנים שינתה המערה את ייעודה כמה פעמים. בשנת 1908 התגורר בה, לפי השלט, אלכסנדר זייד, מאנשי "השומר", ותיאור התמונה של אתר פיקיוויקי מוסיף שגרה בה איתו גם רעייתו ציפורה. השניים הגיעו לסג'רה באותה שנה עם קבוצת הסתתים מירושלים. בהמשך, לפי "טבע ישראל", שימשה המערה טאבון ציבורי, ולפי השלט חזרה בשנות ה-30 של המאה ה-20 לשמש מקווה. במלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים סביב סג'רה, והמערה שימשה מקלט וחדר פיקוד קדמי של הכוחות שהגנו על המושבה, ובהם לוחמי חטיבת גולני.

מבחוץ נראית המערה כחזית אבן בנויה ומטויחת ובה פתח מקושת, ולצדו שלט הסבר כחול. הביקור בה קצר, והוא משתלב היטב בסיור רגלי בסג'רה: בתי המתיישבים הראשונים, המעיין ובורות המים, בית הקברות הישן וחוות השומר הסמוכה.

איך מגיעים

אילניה שוכנת כשניים וחצי קילומטרים דרומית למחלף גולני. נכנסים למושב ונוסעים אל הרחוב הראשי (רחוב המושבה). המערה נמצאת בצדו הצפוני של הרחוב, בשטח שבין מרכז ההדרכה על שם בן-גוריון לבין בית הספר. חונים במקום חנייה מותר במושב וממשיכים ברגל; ההליכה אל הפתח קצרה ואינה דורשת מסלול שטח.

הכניסה לאתר חופשית ואין בו קופה או שעות פתיחה קבועות. האתר אינו נגיש לכיסאות גלגלים. חשוב לזכור שמדובר ביישוב מגורים, ושחלק מבתי המתיישבים לאורך הרחוב הם בתים פרטיים מאוכלסים: מבקרים בשקט ואין להיכנס לחצרות. במושבה פועל מרכז הדרכה שמציע סיורים בסיפור סג'רה; כדאי לבדוק מראש את פעילותו ואת מצב האתר לפני ההגעה.

מה להכין לביקור

• פנס או פנס ראש: חלל המערה חשוך, ובלי תאורה קשה לראות את בריכת הטבילה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה: הרצפה אינה אחידה ועלולה להיות מאובקת או בוצית אחרי גשם.
• זמן: העצירה במערה עצמה קצרה; סיור מלא באתרי סג'רה ואילניה יכול להימשך עד חצי יום.
• מתאים למשפחות ולילדים, בהשגחה צמודה ליד הבריכה.
• מים וכובע לסיור הרגלי במושבה, בעיקר בקיץ. אפשר לבקר כל השנה, והאביב נעים במיוחד.
• כדאי לקרוא מראש על חוות סג'רה, על "השומר" ועל בן-גוריון בסג'רה, כדי שהביקור יהיה משמעותי יותר.

אזהרות ובטיחות

• בתוך המערה יש בריכה חצובה ועמוקה ששוליה אינם מגודרים: יש להיזהר מנפילה ולא לתת לילדים לטפס על המעקה.
• הקירות והתקרה עשויים סלע ישן וטיח מתפורר: אין לטפס, לחפור או להזיז אבנים.
• זהו אתר מורשת: אין לכתוב על הקירות, להשאיר אשפה או להדליק אש בתוך המערה.
• המערה נמצאת בתוך יישוב מגורים: יש לכבד את פרטיות התושבים ולחנות רק במקומות מותרים.