מערת הפולחן בחורבת קנה

על המערה

חורבת קנה היא אתר ארכאולוגי על גבעה בולטת בשוליים הצפוניים של בקעת בית נטופה בגליל התחתון. בחפירות התגלה שהיה כאן כפר קטן וצפוף, שישב במקום מהתקופה ההלניסטית ועד ראשית התקופה הערבית. לצד בתי מגורים מדורגים במדרונות ובתי חצר על הרכס, נמצאו מבנה ציבור שזוהה כבית כנסת, שובכי יונים חצובים, בתי בד ומתקנים לצביעת בדים ולייצור זכוכית. ממצאים כמו מטבעות חשמונאיים וחרס שעליו האותיות ב, ג, ד בכתב יהודי מראים שבתקופה הרומית היו רוב תושבי הכפר יהודים. בגבעה נחצבו יותר מ-60 בורות מים, ורבים מהם חוברו זה לזה במנהרות ושימשו כנראה גם מערכות מסתור.

בגלל שמו, חוקרים רבים מזהים את המקום עם קנה הגלילית, הכפר שבו לפי הברית החדשה הפך ישו מים ליין בחתונה. זה אינו הזיהוי היחיד: מהמאה ה-17 נקשרה המסורת בעיקר לכפר כנא שליד נצרת, וחוקרים אחרים הציעו לזהות את חורבת קנה עם יישוב אחר. עם זאת, מפות מהתקופה הצלבנית ועדויות של צליינים מימי הביניים, ביניהם סייוולף במאה ה-12 ובורכרד מהר ציון במאה ה-13, מצביעות על חורבת קנה כמקום שבו ביקרו עולי הרגל של אותה תקופה.

החפירות באתר החלו בשנת 1998 בהנהגת פרופ' דאגלס אדוארדס, והיום מוביל אותן ד"ר תום מקולו. בסוף עונת החפירות הראשונה התגלתה במקרה, במדרון הדרומי של הגבעה, מערכת מערות פולחן נוצרית: לפחות ארבע מערות המחוברות זו לזו, שהפתח שלהן היה מוסתר למרגלות עץ תאנה. המערה הראשית טויחה כמה פעמים, ושכבות הטיח מתוארכות מהתקופה הביזנטית ועד התקופה הצלבנית. על הטיח נמצאו צלבים, כתובות וגרפיטי של צליינים, ביניהם כתובות ביוונית שבהן מופיע הכינוי "קיריוס יסו" ("האדון ישו"). לאורך הקירות יש ספסלים, ובצד הצפוני עומד מזבח או שולחן שנבנה בחלקו ממכסה של ארון קבורה (סרקופג) עם צלב חקוק. על המכסה טויחו לפחות שני כלי אבן: אחד נשאר במקומו, ומהשני נותר רק החותם שהשאיר בטיח. החופרים מציעים שהמתחם שימש צליינים שבאו לפקוד את מקום נס המים והיין, ושכלי האבן הוצגו כחלק מהמסורת הזאת.

לפי בדיקות פחמן 14, בשלב השימוש האחרון, בין 1024 ל-1217 לספירה, שופצה המערה הראשית: נוסף ספסל בצד המערבי והרצפה והקירות טויחו מחדש. לדברי מקולו, המתחם היה בשימוש מסוף המאה ה-5 או מתחילת המאה ה-6 ועד המאה ה-12. הכפר עצמו ננטש כנראה במחצית הראשונה של המאה ה-7. המטבע המאוחר ביותר שנמצא בו הוא משנת 613, אך על פסגת הגבעה נמצאו גם עדויות להתיישבות מחודשת בסוף המאה ה-7 ובתחילת המאה ה-8.

איך מגיעים

האתר נמצא בשטח פתוח מצפון לבקעת בית נטופה, כ-2.5 ק"מ מיודפת וכ-4 ק"מ מכפר מנדא. אין בו הסדרי ביקור, שילוט או שירותים. לגבעה מגיעים ברגל או ברכב שטח בדרכי עפר שעוקפות אותה מדרום וממערב. שביל הסנהדרין עובר בקרבת מקום, ושביל בסימון כחול מתפצל ממנו אל חורבת קנה. מערות הפולחן הן חלק משטח החפירה, ואין בהן כניסה מוסדרת למבקרים. אפשר לטייל בגבעה ולצפות בשרידים מבחוץ. לפני שיוצאים כדאי לבדוק במפת סימון שבילים עדכנית ובאתרי טיולים אם יש באזור הגבלות, למשל בעונת חפירות או בזמן מרעה.

מה להכין לביקור

• מפת סימון שבילים או אפליקציית ניווט, כי אין באתר שילוט.
• הרבה מים, כובע ובגדים נוחים. הגבעה חשופה ואין בה צל או מקור מים.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה לטיפוס על הגבעה הסלעית.
• העונה הטובה לביקור היא בחורף ובאביב. בקיץ מבקרים בשעות הבוקר המוקדמות.
• ברכב שטח, או בהליכה מנקודה שאליה מגיע רכב רגיל. מתכננים כמה שעות.
• לילדים גדולים שרגילים להליכה בשטח. קטנים צריכים השגחה צמודה ליד פתחי הבורות.

אזהרות ובטיחות

• בגבעה עשרות בורות מים ופתחי מנהרות, וחלקם פתוחים ומוסתרים בצמחייה. הולכים בזהירות ולא מתקרבים לשפת הבורות.
• אין להיכנס למערות הפולחן, לבורות ולמנהרות. הם חלק מחפירה ארכאולוגית, ויש בהם סכנת התמוטטות ונפילה.
• זה אתר עתיקות: אסור לחפור, לאסוף חרסים או מטבעות, או לפגוע בטיח, בכתובות ובקירות. הפגיעה בעתיקות היא עבירה על החוק.
• יש לכבד את רגישותו של מקום שקדוש למאמינים נוצרים.
• הבקעה והגבעה חמות מאוד בקיץ. נמנעים מהליכה בצהריים.
• אסור להבעיר אש בשטח פתוח, ובקיץ הסכנה לשריפה גבוהה במיוחד.