מערת ירמיהו

על המערה

מערת ירמיהו היא חלל גדול החצוב בדופן הסלע הדרומית של הגבעה שמצפון לחומת העיר העתיקה בירושלים, בין שער שכם לשער הפרחים. על ראש הגבעה משתרע בית הקברות המוסלמי, ובצדה המערבי נמצא גן הקבר, כ-130 מטר מערבית למערה. המערה פונה דרומה, אל רחוב סולטאן סולימאן ותחנת האוטובוסים הערבית, וממש מעבר לכביש, מתחת לחומה, נפתחת מערת צדקיהו.

לא מדובר במערה קרסטית טבעית: זה חלל מעשה ידי אדם שנחצב בסלע, וחוקרים משערים שמקורו במחצבה. תאריך החציבה אינו ידוע. מדריך בדקר משנת 1898 מתאר חצר קטנה נטועה עצי פרי לפני הפתח, ומאחוריה אולם מעוגל, כ-40 צעדים אורכו וכ-35 צעדים רוחבו, שתקרתו נשענת על עמוד סלע במרכזו. בפינה הדרומית-מזרחית של החצר תואר בור מים גדול, שגם תקרתו נתמכת בעמוד ואור נכנס אליו מלמעלה. תוכנית שפרסם ארמטה פיירוטי בשנת 1864 מראה מערה חיצונית, מערה פנימית, מקום תפילה ובית קברות של דרווישים.

מסורת מול היסטוריה. לפי ספר ירמיהו, הנביא נכלא בימי המלך צדקיהו ב"חצר המטרה אשר בבית מלך יהודה", ושם הושלך לבור מלכיהו. המקום המקראי היה אפוא בתוך העיר של סוף ימי הבית הראשון, וחוקרים מחפשים אותו באזור עיר דוד, העופל או העיר העליונה. המיקום המדויק אינו ידוע. המערה שמחוץ לחומה הצפונית שייכת לעולם המסורת המאוחרת, ואין ראיה ארכאולוגית שהיא קשורה לירמיהו. בתקופה הביזנטית נקשר "בור ירמיהו" דווקא לסביבת בריכת השילוח.

הזיהוי עם המערה הזו התגבש בהדרגה:

• במאה ה-10 הזכיר הגאוגרף המוסלמי אל-מוקדסי את "ג'ב ארמיא", כלא ירמיהו, וכינה את השער הסמוך, שער הפרחים של היום, "באב ארמיא".
• בתקופה הממלוכית ישבו במערה נזירים צופים מן המסדר האדהמי. מפני שבית הקברות שוכן מעליהם, כונו "החיים מתחת למתים", ומכאן גם שמה הערבי של הגבעה, אל-אדהמיה.
• במאה ה-16 הצביע האר"י על המערה כחצר המטרה וכקבר ירמיהו. המסורת נמסרה בכתבי ר' משה חאגיז במאה ה-18. הנוסע הקראי שמואל בן דוד, שביקר בעיר בשנת 1641, תיאר בה מערה וקבר. ר' משה ירושלמי ביקר בה בשנת 1769 ולא הזכיר קבר.
• במאה ה-19 סיפרו לעולי הרגל הנוצרים שירמיהו כתב כאן את מגילת איכה. בשנת 1806 ציין החוקר זצן שהמוסלמים קוראים למקום "מחבוא ירמיהו הנביא". באותה תקופה החזיקו במתחם בעלים מוסלמים פרטיים, ושומר בפתח גבה דמי כניסה מהמבקרים.
• הגבעה שמעל המערה עמדה במרכז הוויכוח על מקום הצליבה. התאולוג אוטו תניוס הציע בשנת 1842 לזהות אותה עם גולגותא, ואף ראה במערה את קבר ישו. את הזיהוי ביסס בין השאר על צורת המצוק, שהזכירה לו גולגולת. אחריו אימצו את הזיהוי חוקרים כמו קונדר, וקונדר הזכיר גם מסורת של יהודים ספרדים שראו במקום הסמוך למערה את "בית הסקילה". הוויכוח הזה הוביל בסוף המאה ה-19 לרכישת גן הקבר הסמוך.

כיום עומד מסגד בפתח המערה, ובחלליה הפנימיים, שחולקו לחדרים הנעולים בשערים, פועל כבר עשרות שנים מחסן לפירות וירקות. המקום אינו אתר תיירות מוסדר, ומעטים מכירים את המסורות הקשורות בו.

איך מגיעים

המערה נמצאת בצפון-מזרח ירושלים, צפונית לרחוב סולטאן סולימאן, בין שער שכם לשער הפרחים. נוח להגיע ברכבת הקלה (הקו האדום, תחנת שער שכם) או ברגל מהעיר העתיקה. אין חניה מסודרת באזור, והתנועה סביב תחנות האוטובוסים צפופה מאוד.

הגישה למערה היא מאחורי תחנת האוטובוסים הערבית ברחוב סולטאן סולימאן, דרך סמטה קטנה שמזרחית לגדר התחנה. זה לא אתר פתוח לציבור: בכניסה יש מסגד, ובפנים פועלים מחסנים פרטיים הסגורים בשערים, כך שאין שעות ביקור ואין הסדר כניסה רשמי. אפשר להתרשם מדופן הסלע של הגבעה מבחוץ. מי שמבקש להיכנס צריך לקבל רשות מהמחזיקים במקום, ואין הבטחה שירשו. סיור מודרך מטעם גוף מוכר הוא הדרך המומלצת.

בסמוך אפשר לבקר בשני אתרים מוסדרים: גן הקבר, שהכניסה אליו מרחוב קונרד שיק, ומערת צדקיהו, שהכניסה אליה מרחוב סולטאן סולימאן מתחת לחומה. שעות הפתיחה שלהם משתנות, ולכן כדאי לבדוק אותן באתרים הרשמיים לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע (כתפיים וברכיים מכוסות), כי בפתח המערה יש מסגד והסביבה מסורתית.
• נעליים נוחות להליכה עירונית במדרכות צפופות ולא אחידות.
• מים וכובע, במיוחד בקיץ.
• תיאום מראש של סיור מודרך, אם רוצים להבין את המקום ואת המסורות שלו בהקשר רחב יותר.
• זמן: ביקור חיצוני קצר לוקח כרבע שעה. כדאי לשלב אותו עם גן הקבר, מערת צדקיהו ושער שכם, ולתכנן חצי יום.
• פנס אינו נדרש לביקור מבחוץ, כי המערה עצמה אינה פתוחה לסיור.

אזהרות ובטיחות

• המערה היא רכוש פרטי ומקום תפילה. אין להיכנס למחסנים, למסגד או לחצר ללא רשות, ואין לצלם מתפללים או אנשים בלי הסכמתם.
• סביבת תחנת האוטובוסים עמוסה באוטובוסים ובכלי רכב. יש להיזהר בחציית הכבישים ובהליכה בשולי מסלולי הנסיעה.
• לפני ביקור במזרח העיר כדאי לבדוק את המצב הביטחוני העדכני ולהישמע להנחיות כוחות הביטחון.
• אין לטפס על דופן הסלע שמעל המערה. הגבעה תלולה, ובראשה בית קברות פעיל שיש לכבד.
• האזור כולו הוא חלק מהעיר ההיסטורית. אסור לחפור, לאסוף עתיקות או לפגוע בסלע ובשרידים.