המערות הצידוניות במרשה

על המערה

המערות הצידוניות הן שתי מערות קבורה חצובות בסלע מהתקופה ההלניסטית, בבית הקברות המזרחי של העיר העתיקה מרשה, למרגלות תל מרשה שבגן הלאומי בית גוברין–מרשה. אין אלה מערות טבעיות: הן נחצבו בידי אדם בקירטון הרך של שפלת יהודה ושימשו קברי משפחה במשך דורות. אלה המערות המצוירות היחידות בגן, ואת שמן קיבלו בזכות כתובת שנמצאה במערה הצפונית מבין השתיים.

מערת אפולופאנס, המערה הצפונית והגדולה, נקראת על שם אפולופאנס בן ססמאיוס. לפי הכתובת היוונית שעל קברו, הוא עמד בראש "הצידונים שבמרשה" במשך 33 שנה ומת בגיל 74. בכתובת מופיע שם העיר במפורש, וזו העדות שאפשרה לזהות בוודאות את תל מרשה עם מרשה המקראית. המערה נחצבה בתוכנית צלב: גרם מדרגות יורד אל חדר מבוא מרכזי, ממנו נפתחים שני חדרים צדדיים ואולם קבורה ארוך. בקירות חצובים עשרות כוכים – גומחות קבורה ארוכות שראשן משולש כמו גמלון של מקדש – ובקצה האולם יש גומחה מעוטרת שמובילה אל תאי קבורה נוספים. תוכנית המערה וצורת הכוכים דומות לקברים מהתקופה התלמית באלכסנדריה. מרשה היא מהמקומות הראשונים בארץ שבהם מופיע סוג הקבר הזה, שהפך מאוחר יותר לנפוץ בתקופה הרומית.

מה שמושך את רוב המבקרים הם ציורי הקיר. מעל הכוכים שבאולם המרכזי נמתחת רצועה ארוכה של בעלי חיים, רובם עם כיתוב ביוונית. היא נפתחת בסצנת ציד עם פרש ונגן חצוצרה, ואחריה באים פיל עם רוכב, קרנף, ג'ירפה, היפופוטם, תנין שעל גבו עומדת איביס, אריה, נמר, חזיר בר, דורבן ועוד, לצד יצורים מיתולוגיים כמו גריפון ואריה בעל פני אדם. הבחירה בחיות אפריקניות משקפת ככל הנראה את השפעתה של מצרים התלמית. ליד הפתח אל אולם הקבורה צוירו שני תרנגולים וקרברוס, הכלב תלת־הראשי ששומר במיתולוגיה היוונית על שער השאול. הגומחה שבקצה האולם מעוטרת בשני נשרים פרושי כנפיים, בכדים גבוהים ובחזית בדמות מקדש יווני. במערה נשמרו גם כתובות קבורה רבות ביוונית, ומהן אפשר לשחזר חלק מעץ המשפחה של אפולופאנס. השמות מעורבים – יווניים, אדומיים, פיניקיים ושמיים אחרים – ומשקפים את האוכלוסייה המגוונת של מרשה ההלניסטית. בין הכתובות יש גם שיר אהבה ביוונית שנחרט במשקוף הפתח. החוקרים עדיין חלוקים בפירושו.

המערה הייתה בשימוש מהמאה ה־3 לפנה"ס ועד חורבנה של מרשה בידי הפרתים בשנת 40 לפנה"ס. תיארוך ציורי בעלי החיים שנוי במחלוקת בין החוקרים: המאה ה־3 או המחצית הראשונה של המאה ה־2 לפנה"ס. גם השאלה מי בדיוק היו "הצידונים" של מרשה עדיין נדונה במחקר: האם הייתה זו קהילה פיניקית ממוצא צידוני, או תואר של מעמד שאימצו בני האליטה המקומית.

כ־100 מטר דרומה נמצאת מערת הנגנים, הדרומית מבין השתיים. גם בה יש חדר מבוא שממנו נפתחים חדרי קבורה עם כוכים. היא נקראת על שם ציור של נגן חליל ונגנית נבל הצועדים לעבר אחד מחדרי הקבורה, וגם היא מתוארכת לתקופה ההלניסטית.

את המערות גילו ב־1902 תושבי הכפר בית ג'יברין, ובאותה שנה תיעדו אותן החוקרים ג'ון פטרס והרמן טירש. כבר בימים הראשונים נפגעו פניהן של דמויות האדם שבציורים, והצבעים המקוריים דהו בתוך שנים ספורות. הציורים שרואים היום הם שחזורים שהכינה רשות העתיקות ב־1993 על פי התיעוד מתחילת המאה ה־20, והם הוצבו על לוחות לפני הקיר המקורי. בגן הלאומי יש עוד אתרים רבים במרחק נסיעה קצרה: תל מרשה, מערת הקולומבריום, המערה הפולנית, מערות הפעמון ושרידי כנסיית סנט אנה.

איך מגיעים

הגן הלאומי בית גוברין–מרשה נמצא בשפלת יהודה, ליד קיבוץ בית גוברין, על כביש 35 בין קריית גת לצומת בית גוברין. זהו גן לאומי של רשות הטבע והגנים, והכניסה אליו בתשלום. בתוך הגן נוסעים ברכב בין החניונים. המערות הצידוניות נמצאות ליד חניה ג', בצד המזרחי של תל מרשה. מהחניה הולכים מרחק קצר אל מערת אפולופאנס, ומשם אל מערת הנגנים שמדרום לה. אל תוך מערת אפולופאנס יורדים בגרם מדרגות.

מי שמעדיף ללכת ברגל יכול לצאת מחניה א' (מערת הקולומבריום) ולצעוד כ־1.5 ק"מ עד המערה הצידונית, ומשם להמשיך לכנסיית סנט אנה ולמערות הפעמון. שעות הפתיחה משתנות בין הקיץ לחורף ובימי שישי ובערבי חג, והכניסה האחרונה היא כשעה לפני הסגירה. לפני היציאה כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים את השעות, המחירים וההגבלות, ואם צריך להירשם מראש.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי או מינוי "מטמון". בימים עמוסים בדקו אם צריך להירשם מראש.
• נעליים סגורות ונוחות: יורדים במדרגות אבן אל המערה, ובשבילים שבחוץ יש חצץ ואבק.
• כובע ומים: השבילים בין החניונים חשופים לשמש, אבל בתוך המערות קריר ונעים גם בקיץ.
• הביקור בשתי המערות נמשך בערך חצי שעה. לגן כולו כדאי לתכנן חצי יום.
• מתאים לילדים, שבדרך כלל נהנים לחפש על הקירות את הג'ירפה, הפיל והקרנף. כדאי לספר להם מראש שזו מערת קבורה.
• עונה מומלצת: כל השנה. באביב הגן ירוק ופורח, ובקיץ כדאי להגיע בשעות הבוקר.
• מצלמה. עדיף לצלם בלי פלאש, כדי לא לסנוור מבקרים אחרים בחלל הקטן.

אזהרות ובטיחות

• היזהרו במדרגות הירידה אל המערה ובמעבר מאור היום אל האור העמום שבפנים. תנו לעיניים רגע להתרגל.
• אל תיגעו בציורים ובכתובות, ואל תטפסו על הכוכים ואל תיכנסו אליהם. זהו אתר עתיקות רגיש, חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
• אסור לחרוט או לכתוב על הקירות. כבר ב־1902 נפגעו המערות מכתובות של מבקרים וממזכרות שנשברו מהקיר.
• זהו אתר קבורה עתיק: שמרו על שקט והתנהגו בכבוד.
• הולכים רק בשבילים המסומנים. בשטח הגן יש בורות, פירים ופתחי מערות שלא הוכשרו לביקור, ואין להיכנס אליהם.
• היזהרו מנחשים ומעקרבים בשבילים שבין המערות ובסדקי הסלע, במיוחד בעונה החמה.
• כלבים מותרים בגן רק כשהם קשורים ברצועה וחסומי פה, ואסור להכניס אותם למערות. אין להבעיר אש מחוץ למקומות המותרים.