מערות המצוק בהר ניתאי

על המערה

הר ניתאי הוא במה הררית שמתנשאת מצפון לנחל ארבל, מול מצוק הארבל, ממערב לכנרת. ההר נקרא על שם נתאי הארבלי, חכם מימי הבית השני. רצועת מצוקים באורך של כקילומטר אחד, בגובה של 40 עד 150 מטרים, מקיפה אותו מצפון, ממזרח ומדרום. המצוקים בנויים מאבן גיר קשה מתקופת האאוקן, והם יורדים אל אפיקי נחל ארבל ונחל סביונה. בפני המצוק ובמדרונות שמתחתיו פעורות מערות רבות. בסקר שערכו בשנים 2010–2012 האוניברסיטה העברית והמרכז לחקר מערות (מלח"ם) אותרו 171 מערות, ו-119 מהן נסקרו במלואן: 73 במצוקים ו-46 במדרונות. לחלק מהמערות הגיעו הסוקרים רק בגלישה ובטיפוס בחבלים.

החוקרים חילקו את מערות המצוק לשלוש קבוצות. הראשונה היא כעשר מערות טבעיות, קרסטיות, שנוצרו בהמסה של הסלע. דוגמה מוכרת היא "מערה 36" שבחלק העליון של המצוק: מחילה קצרה מובילה ממנה אל אולם ברוחב של כ-2 מטרים, שתקרתו מתנשאת לגובה של כ-10 מטרים, עם כיפות המסה, נטיפים דקים וזקיף מפותח. ליד פיר פנימי נמצא בה שבר של קערת חלונות מהתקופה הכלקוליתית, ובביקור הסקר נצפו בה כ-40 עטלפים. הקבוצה השנייה, הבולטת שבהן, היא חמישה "מקלטי מצוקים": מכלולים בני כמה קומות, שבהם מערות טבעיות הורחבו ונוספו להן אולמות, תאים, מעברים ובורות מים חצובים ומטויחים, ובסך הכול כ-80 חללים. כל המכלולים נמצאים במפנה הדרומי של ההר. מכלול B, למשל, כולל 17 תאים חצובים, שלושה אולמות ושלושה בורות מים. הקבוצה השלישית היא כמה מערות מבודדות במצוק הצפוני, שאפשר להגיע אליהן רק בהשתלשלות בחבל מלמעלה.

העדויות הקדומות לשימוש במערות הן חרסים וכלי צור מהתקופה הכלקוליתית המאוחרת ומתקופת הברונזה הקדומה. באחת המערות הטבעיות נמצאה דרכמת כסף נדירה של אלכסנדר מוקדון משנת 325/4 לפנה"ס. עיקר הפעילות במערות היה בשלהי התקופה החשמונאית ובתקופה הרומית הקדומה, כשהוכשרו מקלטי המצוקים, ככל הנראה בידי תושבי הכפר היהודי שלמרגלות ההר, בח'רבת ואדי חמאם. בין הממצאים יש קנקני אגירה מהמאה ה-1 לפנה"ס ומהמאה ה-1 לספירה, מטבע חשמונאי וראשי חץ. אחד מראשי החץ נמצא תקוע בקיר של מערה, עדות לכך שירו לתוכה. על ראש ההר נבנתה חומה באורך 286 מטרים עם תשעה מגדלים. לדעת החוקרים היא נועדה להגן על המערות מהכיוון היחיד שממנו אפשר היה לתקוף אותן, ואפשר שהיא החומה שיוסף בן מתתיהו מספר שבנה "על המערות שסביב ים גינוסר". במערות נמצאו גם ממצאים מהתקופה המוסלמית, ובהם דינר זהב פאטימי משנת 1017 לספירה שהוסתר בדופן של מערה.

מקלטי המצוקים של הר ניתאי ושל מצוק הארבל שמנגד הם בעצם תופעה אחת משני צדי נחל ארבל. אבל המערות בהר ניתאי, בשונה מכפר המערות ומהמצודה שבמצוק הארבל, אינן פתוחות למבקרים.

איך מגיעים

הכניסה להר ניתאי אסורה. המצוק וההר נמצאים בתחום הגן הלאומי ושמורת הטבע ארבל, ולפי רשות הטבע והגנים בחלק הזה של השמורה אסורה הכניסה. גם גלישה וטיפוס על מצוקים אסורים בכל תחומי השמורה. מערות המצוק עצמן נגישות רק בציוד חבלים, והן נסקרו במסגרת מחקר מדעי בלבד. מי שרוצה לראות אותן יכול לצפות בהן מרחוק: מחניון הגן הלאומי ארבל יוצא שביל קצר ומונגש צפונה אל מצפור הר ניתאי. ממנו נשקפים הר ניתאי, נחל ארבל ושרידי כפר המערות. הכניסה לגן הלאומי בתשלום, ושעות הפתיחה משתנות, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה. מבט טוב על המצוק נפתח גם משבילי הגן הלאומי שבמצוק הארבל.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי ארבל, או מנוי של רשות הטבע והגנים. בודקים את שעות הפתיחה מראש.
• משקפת: ממצפור הר ניתאי אפשר להבחין בפתחי המערות ובמקלטי המצוקים שבפני הצוק.
• מים (רשות הטבע והגנים ממליצה על 3 ליטרים לאדם ליום אם ממשיכים לשבילי המצוק), כובע ונעלי הליכה.
• השביל למצפור קצר ומונגש, ומתאים גם למשפחות עם ילדים.
• העונה הנוחה ביותר היא החורף והאביב, עם פריחה וראות טובה. בקיץ חם מאוד באזור.

אזהרות ובטיחות

• הכניסה להר ניתאי ולמצוקיו אסורה. אסור לגלוש או לטפס כדי להגיע למערות.
• המצוק תלול מאוד, וגובהו עשרות מטרים. במצפורים ובשבילים לא מתקרבים לשפת המצוק, ונזהרים מאבנים נופלות ומתדרדרות.
• זו שמורת טבע ואתר עתיקות: אסור לפגוע בצמחים, בבעלי חיים ובממצאים, ואסור לאסוף חרסים או מטבעות.
• במצוקי האזור מקננים עופות דורסים, ובמערות חיים עטלפים. אסור להפריע להם.
• נשארים בשבילים המסומנים בלבד, ויוצאים מהגן הלאומי לפני החשיכה.