מערות הקבורה בחורבת שמע (קבר שמאי)

על המערה

חורבת שמע היא אתר ארכאולוגי על מדרון הר מירון, בגדה הדרומית של נחל מירון. מעבר לערוץ, ממש מולו, נמצאים המושב מירון ומתחם ציון רבי שמעון בר יוחאי. במקום שרידיו של כפר יהודי גדול מהתקופות הרומית והביזנטית: בית כנסת, מקווה, רובעי מגורים ותעשייה, ובית קברות נרחב החצוב בסלע הגיר סביב היישוב. אין כאן מערות טבעיות. המערות באתר הן מערות קבורה מעשה ידי אדם.

סביב היישוב העתיק נמצאו 31 מערות קבורה חצובות, רובן עם כוכים, הצורה האופיינית לקבורה היהודית באותה תקופה. בחלק מהמערות הפתח נחצב בקפידה, עם מסגרת מדורגת סביב הכניסה, ובחלקן נראים עד היום הכוכים ושוקות הקבורה החצובות. מספר המערות מלמד על גודלו של בית הקברות ועל היקף האוכלוסייה שחיה כאן.

בשנים 1970–1972 חפרה באתר משלחת אמריקנית מטעם בתי הספר האמריקניים למחקר המזרח (ASOR). בראשה עמד אריק מאיירס, והשתתפו בה גם ג'יימס סטריינג' ותומאס קראבל. בקברים שנחפרו התברר שדרך הקבורה הרווחת הייתה קבורה משנית, כלומר ליקוט העצמות והעברתן למקום קבע. היא נעשתה במגוון סוגי קברים: כוכים, קברי ארקוסוליום (קשת חצובה מעל שוקת קבורה) ושילובים שלהם. לפי המטבעות והחרסים, עיקר השימוש בקברים היה במאה הרביעית לספירה, בימי השגשוג של הכפר. ממצאי החפירה מראים שהיישוב התקיים בעיקר מאמצע המאה השנייה ועד תחילת המאה החמישית לספירה.

"קבר שמאי". בנקודה הגבוהה של היישוב העתיק, לצד שביל ישראל, עומד המבנה המרשים ביותר באתר: מאוזוליאום בנוי מאבני ענק, בן שתי קומות ובאורך של כארבעה מטרים. בקומה התחתונה יש גומחות לקבורה וכריות אבן להנחת ראשי המתים. בניגוד למערות הקבורה, הוא בנוי ולא חצוב בסלע. מסורת מימי הביניים מייחסת אותו לקברו של שמאי הזקן, בר הפלוגתא של הלל הזקן במאה הראשונה לפנה"ס, ויש הרואים בו את קברו ואת קבר אשתו. עולי רגל פוקדים את המקום עד היום. במערות הסמוכות יש המציינים את קבורת תלמידי שמאי.

הארכאולוגיה מספרת סיפור אחר: בחפירה לא נמצאה שום ראיה שקושרת את המבנה לשמאי. היסודות שלו נמצאו מופרעים לגמרי, ולכן אי אפשר היה לתארך אותו. צורת הבנייה שלו שונה ממנהגי הקבורה היהודיים שמוכרים מסביבת היישוב, ועורכי החפירה ציינו את דמיונו למונומנטים קבורה פיניקיים בדרום לבנון. כדאי גם לא לבלבל בין האתר הזה לבין מערת הלל. היא נמצאת בצד השני של נחל מירון, ליד ציון הרשב"י, וגם אותה קושרת המסורת לקברי הלל ושמאי.

מלבד הקברים, באתר נמצאים שרידי בית הכנסת. זהו מבנה רוחב (שהקיר הארוך שלו פונה לכיוון התפילה), צורה חריגה בין בתי הכנסת שבגליל. הוא נבנה בשלהי התקופה הרומית ונהרס ברעידות אדמה. על אחד המשקופים חקוקה מנורת שבעה קנים, ועל משקוף אחר דמות נשר. במדרון המזרחי של האתר נחשף מקווה חצוב, שאליו יורדות שבע מדרגות. החוקרים חלוקים בתיארוך שלבי בית הכנסת. יש שזיהו את המקום עם תקוע הגלילית, הכפר שנודע במשנה בשמן הזית שלו, אך אין לזיהוי זה הוכחה ארכאולוגית.

איך מגיעים

האתר נמצא סמוך לכביש 866, מעט דרומית למושב מירון. במקום שבו הכביש עושה פיתול חד יש חניון של קק"ל ובו שולחנות בצל העצים. משם עולים ברגל כמה מאות מטרים במעלה המדרון אל שרידי הכפר, בית הכנסת והמאוזוליאום. שביל ישראל עובר ממש ליד "קבר שמאי", ולכן אפשר לשלב את האתר במסלולים ארוכים יותר, למשל בקטע שבין הר מירון לנחל מירון, העובר גם ליד כיסא אליהו.

האתר פתוח, בלי גדר, בלי דמי כניסה ובלי שעות פתיחה. מערות הקבורה פזורות על המדרון סביב היישוב, חלקן בין צמחייה וסלעים, ולא כולן מסומנות. בל"ג בעומר ובאירועים גדולים בציון הרשב"י יש באזור מירון עומסי תנועה כבדים ולעתים גם סגירת כבישים. לפני היציאה כדאי לבדוק את מצב הדרכים ואת הסדרי התנועה.

מה להכין לביקור

• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה: השבילים סלעיים, ובחורף הם בוציים וחלקים.
• פנס או פנס ראש, כדי להציץ אל הכוכים שבתוך מערות הקבורה.
• מים ומעט אוכל: אין באתר שירותים או מזנון, אבל החניון הסמוך מתאים לפיקניק.
• כובע והגנה מהשמש: חלק מהאתר פתוח וחשוף.
• זמן: כשעה עד שעה וחצי לסיור באתר עצמו, ויותר אם משלבים מסלול בנחל מירון או בשביל ישראל.
• עונה מומלצת: חורף ואביב, כשהמדרונות ירוקים ופורחים. בימי קיץ חמים עדיף להגיע בבוקר.
• האתר מתאים למשפחות עם ילדים, בהשגחה צמודה ליד פתחי המערות.
• לבוש צנוע ויחס של כבוד: "קבר שמאי" ומערות הקבורה הם מקום תפילה לעולי רגל רבים.

אזהרות ובטיחות

• פתחי מערות הקבורה ובורות חצובים פתוחים בשטח ולא מגודרים, ויש סכנת נפילה. שימו לב במיוחד לילדים.
• הסלע והמדרגות החצובות חלקים מאוד בחורף ואחרי גשם.
• אין לטפס על המאוזוליאום או להיכנס בין אבניו: זה מבנה עתיק מאבנים כבדות, והן עלולות לזוז.
• זה אתר עתיקות: אסור לחפור, להזיז אבנים או לקחת ממצאים, ואסור לפגוע בקירות ובכוכים.
• אין להבעיר אש או להשאיר נרות דולקים בחורש. בהר מירון כבר פרצו בעבר שריפות קשות.
• במערות החשוכות עלולים להסתתר נחשים ועקרבים. לפני שמכניסים יד לכוך, מאירים פנימה.
• בימי עומס באזור מירון, ובמיוחד בל"ג בעומר, צפויות צפיפות וסגירת כבישים. עדיף לא לבקר בימים האלה.