מערות לוזית

על המערה

מערות לוזית הן מקבץ של מערות פעמון על גבעה שטוחה כקילומטר דרומית-מזרחית למושב לוזית שבשפלת יהודה, באזור עדולם. אין מדובר במערות טבעיות אלא במחצבות תת-קרקעיות שנחצבו בידי אדם. שיטת החציבה הייתה אחידה בכל אזור השפלה: החוצבים פרצו פתח עגול ופיר צר דרך קרום הנארי הקשה שבראש הגבעה, וכשהגיעו אל הקירטון הלבן והרך שמתחתיו הרחיבו את החלל כלפי מטה ולצדדים. כך נוצר המבנה המוכר של פעמון, עם פתח אור קטן בתקרה ובסיס עגול ורחב.

בלוזית נחצבו המערות זו בצד זו, ובמהלך החציבה ובעקבות קריסות טבעיות של דפנות רבות מהן התחברו זו לזו למבוך של אולמות, מעברים ומנהרות. לפי סקר של החוקרים בועז זיסו ועמוס קלונר, המערות במקבצים הגדולים של אזור בית גוברין ודיר דבאן-לוזית גדולות במיוחד: עומקן הממוצע 10–15 מטר וקוטר רצפתן 6–12 מטר. החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שביקר במקום ב-1863, תיאר כחמישה-עשר אולמות הנפתחים זה אל זה, שגובהם 8–12 מטר. החציבה נועדה להפקת גושי אבן רכה לבנייה.

על פי המחקר הארכאולוגי העדכני, החציבה בהיקף גדול של מערות הפעמון בשפלה החלה בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות ה-4–5 לספירה), והגיעה לשיאה בסוף התקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה (המאות ה-7–10 לספירה). בחלק מהמערות נחצבו בשלב מאוחר יותר שורות של גומחות קטנות - קולומבריום - ששימשו ככל הנראה לגידול יונים.

הייחוד הגדול של מערות לוזית הוא הכתובות והחריתות שעל קירותיהן. על הדפנות נחרטו צלבים רבים, ובהם צלב מסועף ולצדו האותיות היווניות של הנוסחה הנוצרית "ישו המשיח, אלפא ואומגה". בגובה רב, ממש מתחת לפיר של אחת המערות, נחרטה כתובת יוונית גדולה - "איסידורוס הקדוש, עזור לסטפנוס" - ואותה נוסחה חוזרת גם בחלקה התחתון של הדופן. לצד אלה נמצאו כתובות ערביות בכתב כופי: הצהרות אמונה ותפילות קצרות, כמו "אללה, סלח לחטאו של חביב". חוקר הכתובות פרופ' משה שרון מהאוניברסיטה העברית פרסם את הכתובות הערביות ותארך אותן על סמך צורת הכתב לתקופה המוסלמית הקדומה, בעיקר למאה ה-8 לספירה. השילוב של סמלים נוצריים וכתובות מוסלמיות באותן מערות מעיד על התמורה התרבותית שעברה על הארץ אחרי הכיבוש הערבי.

המערות משכו תשומת לב כבר במאה ה-19: אדוארד רובינסון עבר במקום ב-1838, ויקטור גרן תיאר אותן ב-1863, וחוקרי הסקר הבריטי של ארץ ישראל המערבית ציינו את המערות הגדולות ואת הכתובות שבהן. על הגבעה שכן עד 1948 הכפר הערבי דיר דבאן, ובספרות המחקר המערות נקראות לעתים קרובות על שמו. המושב לוזית הוקם ב-1955 על חלק מאדמות הכפר. סמוך למערות ידועים גם שרידי באר עמוקה, באר אנטיליה, שעומקה יותר מ-30 מטר.

איך מגיעים

המערות נמצאות דרומית-מזרחית למושב לוזית, סמוך לכביש 353 באזור עדולם. בעבר הגיעו אליהן בדרך עפר קצרה שעולה אל הגבעה מכביש 353, וחנו בחניה קטנה בפתח האתר. האתר אינו גן לאומי מוסדר: אין בו שירותים, שילוט הסבר או שעות פתיחה.

חשוב: האתר סגור כיום למבקרים. לפי המידע הזמין, קרן קיימת לישראל הכריזה על האתר כלא בטוח, ובמפות טיולים מקוונות מצוין שאזור המערות סגור בגלל חוסר יציבות גיאולוגית. רשות מקרקעי ישראל גידרה את המקום כמה פעמים, ובשנת 2013 הודיעה שסנפלינג במערות אסור ומסכן חיים. אין לחצות גדרות או להיכנס לשטח הסגור, גם אם מפעילים מסחריים מציעים פעילות במקום. לפני כל תכנון ביקור באזור כדאי לבדוק את המצב העדכני מול קק"ל ורשות מקרקעי ישראל.

מה להכין לביקור

• לבדוק מראש אם האתר נפתח מחדש לציבור. כל עוד הוא סגור, אפשר לראות מערות פעמון מוסדרות ובטוחות בגן הלאומי בית גוברין-מרשה הסמוך.
• אם הגישה תותר בעתיד: פנס ראש לחלקים החשוכים של המערות שאור היום לא מגיע אליהם.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה. הרצפה מכוסה אבק קירטון ואבנים שנפלו.
• מים בכמות מספקת וכובע. באתר אין מקור מים ואין שירותים.
• העונות הנוחות לטיול באזור הן החורף והאביב. בקיץ החום כבד בשעות הצהריים.
• משפחות עם ילדים: להשגיח עליהם צמוד, כי השטח שמסביב רצוף פתחי פירים ומעברים.

אזהרות ובטיחות

• האתר סגור ומגודר בגלל סכנת קריסה. הקירטון הרך שממנו בנויות המערות מתפורר, ותקרות ודפנות עלולות להתמוטט.
• סכנת נפילה לפירים: פתחי התקרה של מערות הפעמון נמצאים בגובה הקרקע, לרוב בלי גדר, וחלקם מוסתרים בצמחייה. נפילה דרכם עלולה להיות קטלנית. לפי דיווח בתקשורת, בשנת 2008 נהרג במקום מדריך שנפל לבור בעומק של כ-12 מטר.
• סנפלינג אסור במקום. רשות מקרקעי ישראל הודיעה כי סנפלינג במערות לוזית אסור ומסכן חיים.
• באר אנטיליה וחללים תת-קרקעיים נוספים באזור עמוקים מאוד. אין להתקרב לשפתם.
• זהו אתר ארכאולוגי: אסור לגעת בכתובות, בצלבים ובגומחות הקולומבריום, לחרוט על הקירות, להבעיר אש או להשאיר פסולת.