מערת בית הבד במרשה

על המערה

מערת בית הבד היא מערה חצובה בגן הלאומי בית גוברין–מרשה, בעיר התחתונה של מרשה ההלניסטית. בתוכה בית בד תת-קרקעי לייצור שמן זית, שמתקניו שוחזרו לביקור. אין כאן נטיפים או זקיפים: כל החללים נחצבו בידי אדם בסלע הקירטון הרך של שפלת יהודה, שקל לחצוב בו והוא שומר היטב על צורתו. לפי תיק המועמדות לרשימת אתרי המורשת העולמית, המערה נחצבה במאה ה-3 לפנה"ס, וגרם המדרגות החצוב שהוביל אליה אז משמש את המבקרים גם היום.

חשוב להבחין: זה אינו בית הבד שבסוף מערת המבוך. בשביל המערות של הגן מוצגים שני בתי בד תת-קרקעיים נפרדים. בית הבד שבדף זה הוא תחנה עצמאית בשביל, בין מערת האמבטיה לבין הווילה המשוחזרת. בית הבד של המבוך הוא התחנה האחרונה בתוך מערכת המבוך, כמה מאות מטרים מזרחה. גם במתחם המלאכות החקלאיות שליד חניה א' יש בית בד, אבל המתקנים שם הובאו ממקומות אחרים ואינם מייצגים את בתי הבד של מרשה.

במרשה ובסביבתה התגלו עשרות בתי בד תת-קרקעיים מהתקופה ההלניסטית. המספר המדויק משתנה ממקור למקור, בין 22 לכ-30. ככל הנראה היו עוד רבים, שנהרסו כשנחצבו במקומם מאוחר יותר מערות פעמון. כולם נבנו לפי אותו דגם: מתקן ריסוק אחד ולצידו שניים או שלושה מכבשי קורה ומשקולות. ריכוז כזה של בתי בד מעיד על תעשיית שמן גדולה, שייצרה הרבה יותר ממה שהעיר צרכה. לפי הערכת החוקרים, את העודף ייצאו, בעיקר למצרים.

כשהחלו להכשיר את המערה לביקור, היא הייתה מלאה עפר כמעט עד התקרה. הארכאולוג פרופ' עמוס קלונר חפר בה בעזרת קבוצות של בני נוער מחו"ל, והתברר שמתקני הסחיטה השתמרו במצב יוצא דופן. בזכות זה אפשר היה לשחזר את כל תהליך הפקת השמן. חלקי האבן המקוריים הוצבו במקומם, ולהמחשה נוספו חלקי עץ משוחזרים כמו הקורות. בחפירה התגלה גם בור מים שלא היה ידוע קודם.

מה רואים בפנים:

• מתקן הריסוק (מפרכה): אגן אבן עגול, ובו אבן ריסוק בצורת עדשה, שנעה בתוך האגן וריסקה את הזיתים לעיסה. אבן ריסוק בצורה כזו אופיינית במיוחד לתקופה ההלניסטית.
• אולם הסחיטה: את עיסת הזיתים שמו בסלי נצרים, ואת הסלים ערמו זה על זה. מעליהם הונחה קורת עץ ארוכה, שקצה אחד שלה עוגן בגומחה בקיר. בקצה השני נתלו משקולות אבן, והלחץ סחט מהסלים שמן ומי זיתים, שזרמו לשקע איסוף. באולם רואים את הקורות המשוחזרות, את משקולות האבן ואת התעלות שבהן נעו.
• הפתח המעוטר: את הפתח שבין שני עמודי הסחיטה מקיפה מסגרת בדגם שמקורו בעולם התרבות של אלכסנדריה התלמית. מעליו נחצבה גומחה קטנה, כנראה לפסלון פולחני או לכלי נסך, ומתחתיה יש תבליט בצורת מתקן פולחני. לפי רשות הטבע והגנים, בגומחות כאלה בבתי הבד של מרשה הציבו כנראה פסל של אל פריון אדומי.
• מחסן ובור מים: מדרום לאולם הראשי נחצב מחסן מלבני, ומאחוריו יש בור מים עגול. לאורך דופן הבור מתפתל גרם מדרגות חצוב עם מעקה. את הסדקים הטבעיים בדפנות הרחיבו ומילאו בטיח של סיד ואפר, כדי שהמים לא ידלפו, והטיח השתמר עד היום. יוצאים מהמערה דרך פתח הבור המקורי.

לפי ההערכות, בית בד כזה פעל כחודשיים וחצי עד שלושה חודשים בשנה, בעונת המסיק בסתיו. אם עבד ברציפות יומם ולילה, הוא ייצר כעשרה טון שמן בעונה. השמן שימש למאור, לבישול ולמאכל, לשימור מזון, לפולחן ולתמרוקים. בגפת, פסולת הזיתים שנשארה אחרי הסחיטה, השתמשו להסקה.

ימי השגשוג של מרשה הסתיימו כשיוחנן הורקנוס הראשון החשמונאי כבש אותה, בסביבות 112–111 לפנה"ס. בשנת 2014 הוכרזו מערות מרשה ובית גוברין אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. ליד בית הבד אפשר לבקר במערת האמבטיה, בווילה המשוחזרת ובמערת המבוך. במרחק מעט גדול יותר נמצאות מערת הקולומבריום, המערה הפולנית והמערות הצידוניות.

איך מגיעים

הגן הלאומי בית גוברין–מרשה נמצא בשפלת יהודה, ליד כביש 35 וסמוך לקיבוץ בית גוברין. הכניסה בתשלום, ואת הכרטיס קונים בקופת הגן. מהקופה ממשיכים ברכב בכביש הפנימי של הגן אל החניות שליד תל מרשה.

מערת בית הבד היא תחנה בשביל המערות של רשות הטבע והגנים. השביל יוצא מחניה א' (מתחם המלאכות החקלאיות, המערה הפולנית ומערת הקולומבריום), עובר ליד מערת האמבטיה ומגיע לבית הבד. משם הוא ממשיך לווילה, למערת המבוך ולמערות הצידוניות שליד חניה ג'. אורך השביל כולו כ-1.2 ק"מ, הוא מוגדר קל ונוח, וההליכה בו נמשכת כשעה וחצי עד שעתיים. בית הבד נמצא במדרון הדרומי של התל, בהליכה קצרה מחניה א' או מחניה ב'. בשטח המערה מסומנת בשלט עם המספר 5.

ליד הכניסה יש סככת צל, שבה אפשר לחכות לתור ולשמוע הסבר. יורדים לבית הבד בגרם המדרגות העתיק ויוצאים בפתח אחר, דרך בור המים. אפשר לבקר במערה בלי מדריך ובלי ציוד מיוחד. היא לא נמצאת ברשימת האתרים המונגשים בגן, ויש בה מדרגות רבות. שעות הפתיחה ומחירי הכניסה משתנים מעונה לעונה, ולכן לפני היציאה כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים את השעות העדכניות ואם צריך להזמין מראש.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי. כדאי לבדוק מראש באתר רשות הטבע והגנים אם צריך להזמין מקום.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה: יורדים ועולים במדרגות, חלקן חצובות בסלע, ובבור המים הן מתפתלות.
• פנס קטן יעזור לראות פרטים כמו הגומחה שמעל הפתח המעוטר ואת הטיח בבור, אבל בדרך כלל אין בו צורך.
• מים, כובע והגנה מהשמש להליכה בשביל המערות. רוב השביל חשוף לשמש, ובקיץ חם בשפלה.
• זמן: כרבע שעה עד חצי שעה לבית הבד עצמו (הערכה, תלוי בקצב ובתור), ושעה וחצי עד שעתיים לכל שביל המערות.
• מתאים למשפחות עם ילדים שיכולים לעלות ולרדת מדרגות בכוחות עצמם. עם עגלה אי אפשר להיכנס.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב. בסתיו, בעונת המסיק, קל במיוחד לדמיין את בית הבד בפעולה.
• שווה לבקר באותו יום גם בבית הבד שבסוף מערת המבוך ובדגם בית הבד שבמתחם המלאכות החקלאיות, ולהשוות ביניהם.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות תלולות, וחלקן חצובות בסלע ושחוקות. רדו לאט, החזיקו במעקה ושמרו על ילדים קרובים.
• בור המים עמוק. אסור לטפס על המעקות או להישען עליהם, ואסור לרדת מהשביל המסומן.
• שימו לב לראש בפתחים ובמעברים הנמוכים.
• אסור לטפס על הקורות, על משקולות האבן ועל המפרכה, ואסור להזיז אותם. חלק מהם מקוריים וחלק משוחזרים, ושניהם עדינים.
• הקירטון רך ונשחק בקלות. אין לגעת בקירות או לחרוט עליהם. זהו אתר ארכאולוגי מוגן ואתר מורשת עולמית, ואסור להוציא ממנו אבנים, חרסים או כל ממצא אחר.
• הביקור במערה חד-כיווני: נכנסים בפתח אחד ויוצאים בפתח אחר. המשיכו לפי השילוט ואל תחזרו נגד כיוון ההליכה של המבקרים.
• אסור להדליק אש בגן. שמרו על הניקיון וקחו את האשפה איתכם.