מערת המבוך

על המערה

מערת המבוך היא אחת המערכות התת-קרקעיות המרשימות בגן הלאומי בית גוברין–מרשה, בעיר התחתונה של מרשה ההלניסטית. בניגוד למערות קרסטיות, אין כאן נטיפים או זקיפים: כל החללים נחצבו בידי אדם בסלע הקירטון הרך של שפלת יהודה, שקל לחצוב בו אך הוא יציב מספיק כדי להחזיק תקרות רחבות. חלק מהחללים נחצבו תחילה כמחצבות אבן לבניית הבתים שמעליהם, ובהמשך הוסבו לשימושים אחרים.

המערכת שוכנת מתחת לרובע מגורים מהתקופה ההלניסטית (המאות ה-3 וה-2 לפנה"ס), והחללים שבה היו שייכים לארבעה בתי מגורים. בספרות המחקר היא מכונה מכלול תת-קרקעי 61, על שם שטח החפירה שמעליו, שנחפר בידי הארכיאולוג עמוס קלונר. לפי רשות הטבע והגנים המכלול כולל 26 יחידות תת-קרקעיות שהיו בעבר נפרדות, ושטחן יחד כ-2,000 מ"ר. מסלול הביקור עובר רק ביחידות המערביות שבהן. שרידי הבתים עצמם כוסו מחדש באדמה כדי לשמרם, ורק קטע קטן מהם חשוף ליד הכניסה.

את השם "מבוך" קיבלה המערה בזכות הפרצות שנפרצו בעבר בקירות שבין המערות: המבקר עובר מחלל לחלל, ותחושת ההתמצאות הולכת לאיבוד. לפי עלון הגן הלאומי, בימי מרשה ההלניסטית הקירות היו שלמים ולא היו מעברים בין החדרים התת-קרקעיים, וכל בית החזיק במערות משלו.

לאורך המסלול אפשר לראות כמעט את כל סוגי המערות של מרשה בתוך מערכת אחת:

• חדר רחצה עם אמבט ישיבה חצוב ותעלה בקיר, שדרכה שפכו מים על המתרחץ בלי לראות אותו.
• בורות מים גדולים, שאגרו את מי הגשמים מהגגות ומהחצרות. באחד מהם נחצבו בדפנות כוכים לגידול יונים.
• קולומבריום באולם מרובע, שנחצב במקור כמחצבה, הפך לשובך יונים ומאוחר יותר שימש כמחסן. חלק מהכוכים הוסרו אז.
• פיר גבוה שמגיע עד פני השטח ומכניס אור ואוויר לעומק המערכת.

התחנה האחרונה במסלול היא בית בד תת-קרקעי, החצוב מתחת לבית המגורים הרביעי ומוצג כיום בשחזור. בתי הבד של מרשה נבנו כולם לפי אותו דגם: מפרכה עגולה לריסוק הזיתים, ולצידה שניים או שלושה מתקני סחיטה מסוג "קורה ומשקולות". קצה הקורה עוגן בגומחה בקיר, משקולות אבן נתלו בקצה השני, והלחץ סחט את השמן מהסלים שבהם הונחה עיסת הזיתים. הנוזל זרם לבור איסוף, ושם צף השמן מעל המים. במרשה תועדו יותר מעשרים בתי בד תת-קרקעיים מהתקופה ההלניסטית, עדות לכך שייצור שמן הזית היה ענף כלכלי מרכזי בעיר ושחלק מהשמן יוצא, ככל הנראה למצרים.

ימי השגשוג של העיר הסתיימו כשיוחנן הורקנוס הראשון החשמונאי כבש אותה בשלהי המאה ה-2 לפנה"ס (בסביבות 112–111 לפנה"ס). בשנת 2014 הוכרזו מערות מרשה ובית גוברין כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בגן הלאומי יש עוד מערות רבות שכדאי לשלב בביקור: מערות הפעמון, מערת הקולומבריום, המערה הפולנית, מערת האמבטיה, הווילה המשוחזרת ומערות הקבורה הצידוניות.

איך מגיעים

הגן הלאומי בית גוברין–מרשה נמצא בשפלת יהודה, ליד כביש 35 וסמוך לקיבוץ בית גוברין. הכניסה בתשלום, והכרטיס נקנה בקופת הגן. מהקופה ממשיכים ברכב בכביש הפנימי של הגן. מערת המבוך נמצאת בעיר התחתונה של מרשה, מדרום-מזרח לחניה ב' (חניון הווילה), במרחק הליכה קצר ממנה.

המערה היא תחנה במסלול "שביל המערות" של רשות הטבע והגנים. המסלול מתחיל בחניה א' (מתחם המלאכות החקלאיות, מערת הקולומבריום והמערה הפולנית) ומסתיים בחניה ג' (המערות הצידוניות). אורכו כ-1.2 ק"מ, הוא מוגדר קל ונוח, וההליכה בו נמשכת כשעה וחצי עד שעתיים. אפשר גם לנסוע ישירות לחניה ב' ולבקר רק במבוך ובאתרים הסמוכים.

המסלול בתוך המערה הולך בכיוון אחד: נכנסים בגרם מדרגות מתכת, שהותקן מעל גרם המדרגות המקורי כדי לשמור עליו, ויוצאים בפתח אחר, דרך גרם המדרגות שליד בית הבד. המערות מוארות ומוסדרות לביקור עצמאי, ואין צורך בציוד מיוחד. מערת המבוך אינה נגישה לכיסאות גלגלים ולעגלות ילדים. שעות הפתיחה ומחירי הכניסה משתנים מעונה לעונה, והכניסה האחרונה היא בדרך כלל שעה לפני הסגירה. לפני היציאה כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים את השעות העדכניות ואם יש צורך בהזמנה מראש.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי. כדאי לבדוק מראש באתר רשות הטבע והגנים אם צריך להזמין מקום.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה: יש במסלול הרבה מדרגות, חלקן מסלע חצוב, וקטעים עם רצפה לא אחידה.
• פנס קטן או פנס ראש. המערה מוארת, אבל פנס עוזר לראות פרטים כמו סימני החציבה והתעלות בקירות.
• שכבת לבוש נוספת: מתחת לאדמה קריר יותר מבחוץ, במיוחד בחורף.
• מים, כובע והגנה מהשמש להליכה בין המערות. בשפלה הקיץ חם, והשבילים שבין החניות כמעט ללא צל.
• זמן: כחצי שעה עד שלושה רבעי שעה למבוך עצמו (הערכה, תלוי בקצב), ושעה וחצי עד שעתיים לשביל המערות כולו.
• מתאים למשפחות עם ילדים שיכולים לעלות ולרדת מדרגות בכוחות עצמם. את התינוקות עדיף לשאת במנשא, כי אי אפשר להיכנס עם עגלה.
• עונה מומלצת: האביב והסתיו נעימים במיוחד. גם בקיץ המערה עצמה קרירה, אבל כדאי להגיע בשעות הבוקר.

אזהרות ובטיחות

• גרמי המדרגות תלולים, ובחלקם המדרגות חצובות בסלע. הולכים לאט, אוחזים במעקה ושומרים על ילדים קרובים.
• תקרות ומעברים נמוכים: שימו לב לראש במעבר דרך הפרצות שבין החללים.
• בורות המים עמוקים. אסור לטפס על המעקות, להישען עליהם או לרדת אל מחוץ לשביל המסומן.
• הקירטון רך ונשחק בקלות. אין לגעת בקירות, לחרוט עליהם או לפגוע בכוכים ובמתקנים. זהו אתר ארכאולוגי מוגן ואתר מורשת עולמית.
• אסור להוציא מהאתר אבנים, חרסים או כל ממצא.
• המסלול חד-כיווני. ממשיכים לפי השילוט ולא חוזרים נגד זרם המבקרים. במסלול יש יציאת חירום מסומנת.
• מי שסובל ממצוקה במקומות סגורים צריך לדעת שהמסלול עובר בחללים תת-קרקעיים ומתפתלים, גם אם ברובם הם רחבים ומוארים.
• אין להדליק אש בתוך המערות ובשטח הגן, ויש לשמור על הניקיון ולקחת את האשפה איתכם.