מערת המעיין בכנסיית גבריאל הקדוש

על המערה

מתחת לכנסיית גבריאל הקדוש, הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שבכיכר הכנסייה בצפון העיר העתיקה של נצרת, נמצא אולם תת-קרקעי קטן שבקצהו נובע מעיין. חשוב לומר מראש: זו אינה מערה טבעית. זו קריפטה בנויה, אולם מקומר שנבנה מעל מוצא של מעיין. מקור המים בגבעה שמעל, ג'בל א-סיח', ומשם הם זורמים בתעלה תת-קרקעית, בחלקה טבעית ובחלקה חצובה בסלע, כ-17 מטרים עד שהם מגיעים אל הכנסייה. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 המשיכו המים עוד כ-130 מטרים מתחת לפני הקרקע עד לסביל הציבורי המוכר כבאר מרים. המבנה שעומד היום בכיכר הוא שחזור שנבנה לקראת שנת 2000, ומימיו כבר אינם מגיעים מהמעיין.

המעיין היה במשך דורות מקור המים הקבוע היחיד של נצרת, ולכן נקשרו בו מסורות רבות. לפי הפרוטו-אוונגליון של יעקב, חיבור נוצרי מהמאה ה-2 לספירה שאינו חלק מהברית החדשה, מרים יצאה לשאוב מים ושמעה אז לראשונה את קול המלאך. הכנסייה האורתודוקסית רואה במעיין את מקום הבשורה, ומכאן שם הכנסייה. לפי מסורת נוספת, גם ישו הילד שאב כאן מים.

אל הקריפטה יורדים בשבע מדרגות מתוך הכנסייה. אורכה כ-10 מטרים, רוחבה כ-3.3 מטרים וגובהה כ-3.5 מטרים, והיא מקורה בקמרון חבית שמיוחס לתקופה הצלבנית, המאה ה-12. הרצפה עשויה שיש, ועל הקירות לוחות שיש ואריחי קרמיקה צבועים בסגנון ארמני. בקצה הקריפטה יש גומחה עם מזבח ואפסיס קטן, ובו פתח המעיין. מבקרים נוהגים להשליך לשם מטבעות, ובעבר אפשר היה להוריד ספל ולשאוב מים. בקיר המזרחי יש פתח חסום, שאולי הוביל פעם לגרם מדרגות שתועד בכתבי נוסעים.

למקום תיעוד היסטורי ארוך. כבר בסוף המאה ה-4 הזכירה הצליינית אגריה מעיין בשולי הכפר שממנו שאבה מרים מים. במאה ה-7 תיאר הנזיר ארקולף כנסייה שמעל מעיין בנצרת. בתחילת המאה ה-12 תיאר אב המנזר הרוסי דניאל באר עמוקה וקרה שיורדים אליה במדרגות, ומעליה כנסייה עגולה על שם גבריאל. בשנת 1185 כתב הנזיר היווני יוחנן פוקאס על מערה קטנה ליד המזבח שבה נובע מעיין. הכנסייה הצלבנית נחרבה בשנות ה-60 של המאה ה-13 בימי הסולטן הממלוכי בייברס, אך האולם התת-קרקעי שרד. בשנת 1626 ירד אליו הנזיר פרנצ'סקו קוורזמיו ותיאר חדר עם מזבח, ציורים שנפגעו מהלחות ופתח מעיין בקצהו. באמצע המאה ה-18, בימי שליט הגליל דאהר אל-עומר, קיבלה הקהילה האורתודוקסית המקומית את המקום ובנתה את הכנסייה הנוכחית מדרום לקריפטה. בחפירות של רשות העתיקות בשנים 1997 ו-1998 באזור באר מרים התגלו מערכות מים תת-קרקעיות, ושתיים מהתעלות החצובות תוארכו לתקופה הרומית.

מעל הקריפטה עומדת הכנסייה מהמאה ה-18, שקירותיה מכוסים בציורי קיר שחודשו בסוף שנות ה-70. יש בה גם איקונוסטזיס מעץ מגולף משנת 1767. כנסיית הבשורה הקתולית, שנבנתה מעל מערה אחרת המזוהה עם בית מרים, נמצאת כ-650 מטרים משם.

איך מגיעים

הכנסייה נמצאת בנצרת, צפונית לכיכר המעיין ולבאר מרים, לא הרחק מהדרך היוצאת מנצרת לכיוון ציפורי. אפשר להגיע ברגל מהעיר העתיקה ומכנסיית הבשורה הקתולית, מרחק של כ-650 מטרים. החניה בסמטאות העיר העתיקה מוגבלת, ולכן כדאי לחנות מחוץ לה ולהמשיך ברגל. אל הקריפטה נכנסים דרך הכנסייה עצמה, ולכן הביקור אפשרי רק בשעות שהכנסייה פתוחה למבקרים. זו כנסייה פעילה, והשעות משתנות ובזמן תפילות ובחגים הן עשויות להיות מוגבלות. לפני הביקור כדאי לבדוק את השעות באתר הכנסייה או באתר התיירות של העירייה.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע שמכסה כתפיים וברכיים, כמקובל במקומות תפילה.
• אין צורך בפנס או בציוד מיוחד. הקריפטה מוארת והירידה אליה היא בגרם מדרגות קצר.
• חצי שעה מספיקה לביקור בכנסייה ובקריפטה. אפשר לשלב אותו בסיור בכיכר המעיין, בבאר מרים ובשוק של העיר העתיקה.
• אפשר לבקר בכל עונות השנה. בשבתות, בימי ראשון ובחגים נוצריים יש בכנסייה תפילות ועומס.
• מתאים לילדים, בתנאי שהם שומרים על השקט.

אזהרות ובטיחות

• זה מקום פולחן פעיל. שומרים על השקט ומכבדים את המתפללים ואת הנחיות הצוות. בזמן תפילה אין להסתובב בקריפטה.
• לפני שמצלמים, ובעיקר לפני שמצלמים מתפללים, כדאי לבדוק אם הצילום מותר.
• המדרגות והשיש עלולים להיות חלקלקים בגלל הלחות של המעיין. יורדים לאט ונעזרים במעקה.
• אין לגעת באיקונות ובאריחים העתיקים. אין לשתות מהמים לפני שמבררים עם הצוות אם הם ראויים לשתייה.
• הקריפטה צרה, ובשעות של קבוצות מאורגנות היא עלולה להיות צפופה.