מערת הנמרים

על המערה

מערת הנמרים היא מערה טבעית קרסטית, שנוצרה בתהליכי המסה בסלע גיר, בגדה הצפונית של ואדי סמיה בדרום־מזרח השומרון, כשני קילומטרים מזרחית לכפר מאלכ. היא שוכנת בחלקו העליון והמצוקי של קניון הוואדי, כחצי קילומטר מצפון־מערב לעין סמיה – המעיין הגדול באזור שבין השומרון לבקעת הירדן – ובסמוך לשרידי היישובים העתיקים ח'רבת מרג'מה וח'רבת סמיה. פתח המערה נמצא בגובה של כ-495 מטר מעל פני הים.

המערה התגלתה בשנת 1985, כאשר רועה צאן מסביבת עין סמיה עקב אחר חיה שטרפה עיזים מעדרו והגיע אל המערה. חוקרים שהגיעו למקום זמן קצר לאחר מכן איתרו לידה עקבות של נמרים – ומכאן שמה. בשנת 2012 מופתה המערה במדויק בידי צוות של המרכז לחקר מערות (מלח"ם) באוניברסיטה העברית, ואורכה הכולל של המערכת שנמדד הוא 168 מטר.

למערה שלושה פתחים בתחתית מצוק מדורג, כשישה מטרים מעל אפיק הנחל. לפני הפתחים משתרעת מדרגת סלע מישורית, ובחלק מהם נבנה קיר אבני שדה, ככל הנראה בידי רועים. מבפנים זו מערכת מסועפת של אולמות ומעברים: מהפתחים נכנסים לחללים גבוהים המוארים למחצה, ובתקרת אחד מהם נפתחת ארובה טבעית אל פני השטח. מעבר צר, שאפשר לעבור בו רק בזחילה, מוביל אל החלקים הפנימיים – אולם גבוה ומוארך שבתקרתו כיפות המסה, וממנו לאולם הגדול במערה, כ-10 על 10 מטרים וגובהו עד כ-3 מטרים, שבמרכזו עמוד סלע טבעי.

בשנת 2015 נסקרה המערה בידי צוות "סקר דרום השומרון" של המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, יחד עם קמ"ט ארכאולוגיה ביהודה ושומרון והמרכז לחקר מערות. נמצאו בה ממצאים מתקופות רבות: הברונזה התיכונה, הברזל, התקופה הפרסית, ההלניסטית, הרומית והממלוכית. עיקר הממצא – בעיקר שברי כלי חרס לאגירה ולבישול – מתוארך לשלהי התקופה הפרסית, לתקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה, כולל ימי המרידות היהודיות ברומאים ומרד בר־כוכבא. לפי החוקרים, המערה שימשה לאורך הדורות בעיקר מערת מפלט ומסתור ולא מקום מגורים: פתחה מוסתר, היא מסועפת וכוללת מעברים צרים לאגפים פנימיים, והיא קרובה למעיין שופע ולעמק פורה. לצערנו, המערה נפגעה קשות בידי שודדי עתיקות, וחפירות שוד ניכרות בחלקים רבים שלה.

המערה משמשת גם מחסה לעטלפים. בשנת 2012 נצפתה בה מושבה של עטלפי חרקים מהמין נשפון פגום־אוזן, ונצפו בה גם מיני עטלפים נוספים.

איך מגיעים

מערת הנמרים אינה אתר תיירות מוסדר: אין בה שילוט, שבילים מסומנים, שירותים או שעות פתיחה, והיא אינה בתוך גן לאומי. לפי המרכז לחקר מערות אפשר להגיע לפתח בהליכה רגלית מעין סמיה, במעלה ואדי סמיה, כחצי קילומטר מצפון־מערב למעיין. עין סמיה עצמו נמצא בערוץ הנחל, סמוך למקום שבו הוא חוצה את דרך אלון.

חשוב לדעת: המערה נמצאת בשטח יהודה ושומרון, באזור רגיש מבחינה ביטחונית ובקרבת כפרים פלסטיניים, ובאזור עין סמיה התרחשו בשנים האחרונות אירועי חיכוך. לפני כל ביקור יש לבדוק את מעמד השטח ואת ההנחיות העדכניות של צה"ל וגורמי הביטחון, ומומלץ להגיע רק במסגרת סיור מאורגן ומלווה. החלקים הפנימיים של המערה מחייבים זחילה ומתאימים למערנים מנוסים בלבד.

מה להכין לביקור

• תיאום מראש: בדיקת המצב הביטחוני וההנחיות העדכניות, והגעה בקבוצה מאורגנת עם מדריך או מערן שמכיר את האזור.
• פנס ראש לכל משתתף וסוללות רזרביות – החלקים הפנימיים חשוכים לגמרי.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה להליכה בוואדי סלעי ולעלייה הקצרה אל הפתחים.
• בגדים שלא אכפת ללכלך, ורצוי מגני ברכיים וכפפות למעבר הזחילה ולקרקעית הבוצית שבחלק מהחללים.
• מים בכמות מספקת (לפחות 2 ליטר לאדם) – אין במערה ובדרך אליה תשתית לטיילים.
• עונה מומלצת: חורף ואביב בימים יבשים; בקיץ החום בוואדי כבד.
• כדאי להקצות כמה שעות לביקור, כולל ההליכה מהמעיין והסיור במערה.
• המעבר לחלק הפנימי אינו מתאים לילדים צעירים או למי שסובל מקלסטרופוביה; את החללים החיצוניים המוארים למחצה אפשר לראות גם בלי לזחול.

אזהרות ובטיחות

• מצב ביטחוני: האזור רגיש; אין להגיע לבד, ויש לפעול לפי הנחיות גורמי הביטחון.
• שיטפונות: המערה נמצאת בקניון של נחל; אין להיכנס לוואדי בימי גשם או כשיש תחזית לגשם באגן.
• מעברים צרים: חלק מהמעברים מחייבים זחילה; אין להיכנס לבד, ויש להשאיר אדם בחוץ שיודע על הכניסה.
• סלעים ומדרון: הגישה לפתחים עוברת במדרון סלעי ומצוקי – זהירות מנפילה ומאבנים מתדרדרות.
• עטלפים: המערה משמשת מחסה לעטלפים, ועטלפי החרקים מוגנים בחוק. אין להאיר עליהם ישירות, לרעוש או לגעת בהם.
• אתר עתיקות: אסור לחפור, לאסוף או להזיז חרסים וממצאים. מי שמוצא משהו משאיר אותו במקום ומדווח לקמ"ט ארכאולוגיה.
• אין להבעיר אש או לעשן בתוך המערה ובסמוך לפתחיה, ויש להוציא את כל הפסולת.