מערת הקבורה בדיר א-דרב

על המערה

מערת הקבורה של דיר א־דרב היא אחת ממערות הקבורה המעוטרות המרשימות ביותר שנחצבו בשומרון בימי הבית השני. היא נמצאת בפאתיו הדרום־מזרחיים של הכפר קראוות בני חסאן שבמערב השומרון. השם הערבי פירושו "מנזר הדרך", אף שאין במקום מנזר. זו אינה מערה טבעית: זהו קבר משפחתי מונומנטלי שנחצב כולו בסלע הגיר, ובו חזית מגולפת, אכסדרת כניסה וחדרי קבורה.

לפני הקבר נחצבה בסלע חצר פתוחה, בגודל של כ־15 על 20 מטר, ומעליה מתנשאת החזית. גולת הכותרת היא אפריז דורי באורך של כ־15 מטר, ובו לסירוגין טריגליפים (לוחות מחורצים) ו־14 רוזטות, שכל אחת מהן מעוצבת באופן שונה. האפריז נמשך גם מעבר לקירות הצד של הכניסה, ומכאן שתפקידו היה קישוטי בלבד. בחזית עמדו שני עמודים בסגנון יוני בין שני קירות בולטים; מהעמודים שרד עד היום אחד בלבד. מאחוריהם נפתחת אכסדרה ברוחב של כ־5.5 מטר ובגובה של כ־3 מטרים, ועל קירותיה גולפו "נדבכים" מדומים בעלי שוליים מסותתים, כאילו נבנו מאבני גזית.

מהאכסדרה נכנסים אל שלושה חדרי קבורה חצובים בקפידה. בחדר המרכזי יש בור עמידה – שקע ברצפה שאפשר לעמוד בו בזמן הטיפול בנפטרים – ושלושה כוכים, חללי קבורה ארוכים שנחצבו בקיר שמול הכניסה. בשני החדרים שמימין ומשמאל נחצבו מקמרים (ארקוסוליות) – גומחות מקושתות ובתחתיתן משטח קבורה. בחדר השמאלי בור העמידה מעוטר בפילסטרים ובכל אחד מקירותיו נחצב מקמר; בחדר הימני נראה שהחציבה לא הושלמה. סביב הקבר המרכזי יש מערות קבורה נוספות, וחלקן מכוסות כיום בעפר.

בזכות העיטור העשיר החוקרים משווים את הקבר לקברים המפוארים של ירושלים בסוף ימי הבית השני, ובמיוחד למערת הקבורה באום אל־עמד שבירושלים. החוקרים מתארכים אותו לסוף ימי הבית השני – בין סוף המאה ה־1 לפנה"ס למאה ה־1 לספירה (יש מקורות המעדיפים את סוף המאה ה־1 לפנה"ס ויש המעדיפים את המאה ה־1 לספירה). הארכאולוג שמעון דר הציע שהקבר שייך לאחוזה של תלמי, משר בחצרו של הורדוס, שלפי יוסף בן מתתיהו החזיק אחוזה בכפר ארוס שבשומרון; זו השערה בלבד. לפי דר, באזור ישבה אוכלוסייה יהודית עד המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ואחר כך התיישבו בו שומרונים. בחפירה בשנת 1978 בקבר כוכים סמוך, כ־100 מטר ממערב לקבר הגדול, נמצאו כלי חרס מהתקופה ההרודיאנית, כלי זכוכית רומיים ונרות בסגנון שומרוני מעוטרים במנורה – עדות לשימוש מתמשך בסביבה עד המאה ה־4 לספירה.

האתר תועד כבר בשנת 1873 בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שתיארה אותו כאחד המונומנטים המרשימים בארץ. כשביקרו בו חוקרי האקול ביבליק בשנת 1909, אחד העמודים כבר היה שבור. במקום נערכו עבודות ניקוי וסקר בידי זאב ייבין (1972) ושמעון דר (1978), ובשנים האחרונות חקר אותו דביר רביב. כיום נראות על הקירות הפנימיים כתובות גרפיטי מודרניות.

איך מגיעים

הקבר נמצא בשולי הכפר קראוות בני חסאן, במערב השומרון, כ־4 ק"מ ממערב לכפר כיפל חארס. משרד התיירות והעתיקות הפלסטיני הודיע על עבודות פיתוח שנועדו להפוך את המקום לגן ארכאולוגי, ולפי מקורות פלסטיניים העבודות הופסקו בהוראת הרשויות הישראליות. מצבו הנוכחי של האתר והסדרי הביקור בו אינם ידועים לנו בוודאות.

הכניסה לאזור כפופה להוראות הביטחון ולחוק התקף, ובכלל זה להגבלות על כניסת אזרחים ישראלים לאזורים מסוימים. לכן אין להגיע למקום בלי לבדוק קודם מה ההוראות העדכניות. האתר אינו גן לאומי ואין בו שילוט או שירותים מסודרים. מהחצר החצובה נכנסים אל האכסדרה וחדרי הקבורה; החדרים חשוכים, ורצפתם אינה אחידה.

מה להכין לביקור

• בדיקה מראש של הוראות הביטחון והתנאים העדכניים לביקור באזור, ואם צריך – תיאום מסודר.
• פנס ראש או פנס יד: חדרי הקבורה חשוכים, ובלי תאורה לא תראו את הכוכים, את המקמרים ואת בורות העמידה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה – בחצר ובחדרים יש אבנים, מדרגות ושקעים ברצפה.
• מים וכובע, כי החצר פתוחה לשמש.
• משקפת או מצלמה עם זום, כדי לראות מקרוב את הרוזטות והטריגליפים שבאפריז הגבוה.
• זמן: חצי שעה עד שעה מספיקים לסיור בקבר ובסביבתו הקרובה.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

אזהרות ובטיחות

• בחדרים יש בורות עמידה ושקעים חצובים ברצפה – הסתכלו לאן אתם דורכים, במיוחד בחושך.
• בשולי החצר החצובה יש מדרגות ודפנות גבוהות; השגיחו על ילדים.
• העמוד היחיד שנותר והאפריז שבורים ושחוקים בחלקם – אין לטפס על החזית או להישען על העמוד.
• הסלע עלול להיות חלקלק אחרי גשם.
• זהו אתר עתיקות וקבר: אין לחרוט, לכתוב, להזיז אבנים או לאסוף ממצאים, ויש לנהוג במקום בכבוד.
• אין להבעיר אש ואין להשאיר פסולת.