מערת הסוסים בבית גוברין

על המערה

מערת הסוסים היא מכלול תת-קרקעי חצוב בסלע הקירטון הרך של שפלת יהודה, ממערב לעיר הרומית-ביזנטית בית גוברין (אלאותרופוליס), באזור הגן הלאומי בית גוברין–מרשה. זו אינה מערה טבעית: כל חלליה נחצבו בידי אדם, ובמשך יותר מאלף שנה הם שינו את ייעודם שוב ושוב. דווקא הרצף הזה של שימושים – מקום פולחן, בית בד, מחצבה ואורווה – הוא שהופך אותה לאחת המערות המעניינות באזור, והיא מתוארת בתיק המועמדות של מערות מרשה ובית גוברין, שהוכרזו ב-2014 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בבסיס המכלול עומד שלב מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות ה-3 וה-4 לספירה). בשלב זה נחצבו חמישה חדרים מלבניים ברמת גימור גבוהה במיוחד, ודופנותיהם עוטרו בעיטורים חצובים בסלע שאין להם הרבה מקבילות באזור. לפי החוקרים, העיטורים מעידים על פולחן פגאני, ולכן המערה נמנית עם המערות ששימשו למטרות פולחן במרחב בית גוברין ומרשה. בחלק מהאולמות אפשר לראות עד היום פסי עיטור חצובים לאורך הדפנות ותקרות מקומרות מוארכות.

בתקופה הביזנטית, כשהעיר כבר הייתה נוצרית, יצאה המערה משימושה המקורי והותקן בה בית בד להפקת שמן זית. בתקופה המוסלמית הקדומה בוטל בית הבד: מפני השטח נחצבו כלפי מטה בורות בצורת פעמון, ששימשו מחצבות לאבן בנייה, והם חדרו אל תוך המערה ותפסו את כל השטח שבו עמד בית הבד. כך נוצר מבנה מורכב שבו חדרים רומיים חצובים בקפידה משולבים בחללי פעמון גבוהים, שחלקם קרסו ונפתחו לשמיים.

את שמה קיבלה המערה מהשלב האחרון בתולדותיה: בתקופה הממלוכית שימשו חדריה אורוות, ומכאן הכינוי "מערת הסוסים" – שם עממי ולא רשמי. על מדרונות בית גוברין תועדו עשרות מכלולים נוספים של מערות פעמון, ובמרחק כמה מאות מטרים מהמערה נמצאים האמפיתיאטרון הרומי של בית גוברין ושרידי המבצר והכנסייה הצלבניים. המערות הנודעות של מרשה – מערות הפעמון, מערת הקולומבריום, המערות הצידוניות והמערה הפולנית – נמצאות בחלק אחר של הגן הלאומי, מדרום-מזרח לה.

איך מגיעים

המערה נמצאת על הגבעה שממערב לבית גוברין העתיקה, סמוך לצומת גוברין שעל כביש 35, כ-350 מטר מדרום-מערב לאמפיתיאטרון הרומי. היא אינה חלק מהמסלולים המסומנים של הגן הלאומי – לא משביל המערות של תל מרשה ולא מהמתחם של העיר הרומית – ובמידע הרשמי של רשות הטבע והגנים למבקרים אין עליה הנחיות גישה, שילוט או שעות ביקור. אין לנו מידע מאומת על כך שהיא פתוחה לקהל הרחב.

מי שמבקש לבקר בה צריך לברר מראש מול רשות הטבע והגנים (מוקד המידע *3639 או הנהלת הגן הלאומי בית גוברין–מרשה) אם הכניסה מותרת, ובאיזו דרך ראוי להגיע. כחלופה בטוחה ונגישה, אפשר להכיר את אותם סוגי חציבות – מערות פעמון, בתי בד ואורוות חצובות – במסלולים המסודרים של הגן הלאומי. הכניסה לגן בתשלום, ושעות הפתיחה משתנות לפי עונה, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר הרשות לפני היציאה. הכרטיס לגן תקף באותו יום גם למתחם האמפיתיאטרון שבקרבת המערה.

מה להכין לביקור

• תיאום מוקדם עם רשות הטבע והגנים – לפני כל ניסיון להגיע למערה עצמה.
• פנס ראש או פנס יד: חלק מהחדרים מוצלים, והעיטורים החצובים נראים היטב רק באור צד.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה – הרצפה מכוסה אבק קירטון ושברי סלע, ויש בה שקעים ומתקנים חצובים.
• מים, כובע והגנה מהשמש – הסביבה פתוחה וחמה מאוד בקיץ; הסתיו, ימי החורף היבשים והאביב נוחים יותר.
• שכבת לבוש נוספת – בתוך המערה קריר יותר מבחוץ.
• אם מצרפים את הביקור לגן הלאומי: כרטיס כניסה או מינוי, ויום שלם כדי לראות גם את מערות מרשה.
• עם ילדים – רק בהשגחה צמודה, בגלל פתחי פעמון וקטעים קרוסים.

אזהרות ובטיחות

• המערה אינה אתר מוסדר: אין בה מעקות, תאורה או שבילים מסומנים, ואין לצפות לנוכחות של פקחים או צוות.
• חלק ממערות הפעמון במכלול קרסו – אל תתקרבו לשולי פתחים ובורות מלמעלה, ואל תעמדו מתחת לתקרות סדוקות או לגושי סלע תלויים.
• הקירטון רך ומתפורר: אל תטפסו על הדפנות ועל קשתות הסלע.
• זהו אתר עתיקות מוגן: אסור לגעת בעיטורים החצובים, לחרוט, לכתוב, לחפור או להוציא ממנו דבר, ואסור להבעיר אש.
• אל תיכנסו לשטח מגודר או לשטח שהכניסה אליו אסורה.
• בימי גשם ואחריהם הרצפה והמדרונות חלקלקים, והסכנה לנפילת סלעים גדלה – עדיף לדחות את הביקור.