מערת הקולומבריום בבית גוברין

על המערה

מערת הקולומבריום היא מתקן תת-קרקעי חצוב לגידול יונים, והיא נחשבת למערת הקולומבריום הגדולה והמרשימה ביותר בארץ. היא נמצאת בעיר התחתית של מרשה ההלניסטית, למרגלותיו המערביים של תל מרשה, בתחום הגן הלאומי בית גוברין–מרשה, שמערותיו הוכרזו ב-2014 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. במסלול הביקור בגן היא מסומנת כאתר מס' 3. בערבית נקראה המערה "א-סוק" (השוק), ובספרות המחקר היא מכונה "מערכת תת-קרקעית 30".

המילה "קולומבריום" באה מהלטינית, שבה columba פירושה יונה. זו מערה מעשה ידי אדם, שנחצבה בקירטון – הגיר הלבן והרך של שפלת יהודה – מתחת לשכבת נארי קשה. המערה נחצבה בתוכנית של צלב כפול: שורה של אולמות צרים ומוארכים, כמעין מסדרונות, המצטלבים זה בזה. לאורך הקירות, שורה מעל שורה, חצובות גומחות קטנות שבהן קיננו היונים. לפי תיק המועמדות של האתר לאונסק"ו נראות בה כיום יותר מ-1,900 גומחות, ובמקור היו בה כ-2,600; רשות הטבע והגנים מציינת "יותר מ-2,000 גומחות". הגומחות בשובכי מרשה מרובעות בדרך כלל, ופתחן כ-22 על 22 ס"מ.

המערה נחצבה בתקופה ההלניסטית, במאה ה-3 לפנה"ס, מתחת לאחד הבתים שעמדו על פני השטח. החציבה החלה משני פתחים בתקרה, ששימשו אחר כך את היונים ליציאה ולכניסה, והגישה אליה הייתה דרך פתח בבניין שמעליה. גידול יונים היה ענף כלכלי מרכזי במרשה בתחילת התקופה ההלניסטית: היונים שימשו למאכל ולקורבנות, ובלשלשת שלהן דישנו את השדות. בסביבות מרשה התגלו כ-85 מערות קולומבריום, ובהן יחד עשרות אלפי גומחות. בעבר הועלתה השערה שהגומחות שימשו לאחסון כדים עם אפר מתים, אך היא נדחתה, ורוב החוקרים מזהים את המתקנים כשובכים; עם זאת, יש חוקרים שעדיין מעלים שאלות על אופי השימוש בהם.

השימוש במערה כשובך לא נמשך זמן רב. בסביבות סוף המאה ה-3 ותחילת המאה ה-2 לפנה"ס היא הוסבה למחסן: חלק מהאולמות הורחבו, הגומחות בחלקם התחתון הוסרו, הפתחים בתקרה נחסמו באבנים גדולות ונחצב פתח כניסה חדש – הוא משמש כיום את המבקרים כפתח היציאה. במאה ה-2 לספירה, בתקופת מרד בר כוכבא, נחצבו בה ובמערה סמוכה מחילות האופייניות למערכות מסתור. בסוף התקופה הביזנטית ובתחילת התקופה המוסלמית הקדומה (המאות ה-7 וה-8 לספירה) חזרו לפקוד את המערה, ועל קירותיה נחרטו צלב עם ראשי התיבות היווניים של שם ישו, האותיות אלפא ואומגה, ומעליהם השם "אללה" בערבית.

המערה נחפרה בידי הארכאולוג עמוס קלונר בעונות 1986–1987, 1989 ו-1990. חלק ניכר מתקרתה התמוטט עם השנים, ובמסגרת עבודות השימור שוחזרו התקרה ושני הפירים המרובעים על סמך השרידים המקוריים בשכבת הנארי. המבקרים יורדים אל המערה במדרגות לוליניות ממתכת שהותקנו בפיר המרכזי, כך שהמבט הראשון אל האולמות והגומחות הוא מלמעלה, והמדרגות החצובות המקוריות מוגנות בשכבת כיסוי. המערה מוארת בתאורה מלאכותית.

בסמוך ממש נמצאת המערה הפולנית (אתר 2) – בור מים הלניסטי שהוסב מאוחר יותר לשובך, ובו חרתו ב-1943 חיילי צבא אנדרס הפולני את סמל הנשר, את השנה ואת המילים "ורשה, פולין". מעט דרומה נמצאות מערת האמבטיה (4) ומערת בית הבד (5), וליד חניה א' שוחזרו מתקנים חקלאיים קדומים. מערות הפעמון והמערות הצידוניות נמצאות בחלקים אחרים של הגן.

איך מגיעים

הגן הלאומי בית גוברין–מרשה נמצא בשפלת יהודה, סמוך לקיבוץ בית גוברין, על כביש 35 בין קריית גת לצומת בית גוברין. זהו גן לאומי של רשות הטבע והגנים, והכניסה אליו בתשלום (בעלי מינוי "מטמון" נכנסים ללא תשלום נוסף). מכניסת הגן נוסעים בתוך המתחם אל חניה א', ומשם הולכים ברגל מרחק קצר אל מערת הקולומבריום ואל המערה הפולנית הסמוכה.

מערת הקולומבריום היא נקודת הפתיחה של שני מסלולי הסיור המומלצים בגן. במסלול הקצר (כשעתיים, בשילוב נסיעה והליכה) מבקרים בה ובמתחם המתקנים החקלאיים שליד חניה א', וממשיכים ברכב לחניות האחרות. במסלול הרגלי (3–4 שעות) הולכים ממנה כ-1.5 ק"מ אל המערה הצידונית, ואפשר להמשיך עוד כ-2 ק"מ דרך שרידי כנסיית סנט אנה אל מערות הפעמון. הירידה למערה היא במדרגות, ולכן היא אינה נגישה לכיסאות גלגלים ולעגלות ילדים.

שעות הפתיחה משתנות בין הקיץ לחורף ובימי שישי וערבי חג, ורשות הטבע והגנים ממליצה להירשם מראש לביקור, בייחוד בחגים ובסופי שבוע. לפני היציאה בדקו באתר הרשות את שעות הפתיחה, המחירים וההגבלות העדכניים.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי או מינוי "מטמון", ורישום מראש לתאריך הביקור.
• נעליים סגורות ונוחות עם סוליה טובה: יורדים ועולים במדרגות, ורצפת המערה מאובקת ולעיתים לחה.
• אין צורך בפנס, כי המערה מוארת, אבל פנס קטן יעזור לראות פרטים בגומחות ובחריטות.
• מים, כובע וקרם הגנה להליכה בשטח הפתוח בין המערות; בתוך המערה עצמה קריר ונעים גם בקיץ.
• זמן: כחצי שעה למערת הקולומבריום ולמערה הפולנית שלידה, וכמה שעות לסיור מלא בגן.
• מתאים למשפחות עם ילדים שיכולים לרדת ולעלות במדרגות בכוחות עצמם; עגלות תינוק יש להשאיר למעלה.
• עונה: האביב והסתיו נוחים במיוחד. בקיץ כדאי להגיע בשעות הבוקר.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות, ובמיוחד המדרגות הלוליניות, עלולות להיות חלקלקות. אחזו במעקה, רדו לאט והשגיחו על ילדים.
• הישארו בשבילים ובתחום המסומן. אין להיכנס למערות ולמעברים שאינם פתוחים לקהל, ואין לטפס על קירות המערה או על הגומחות.
• זהו אתר ארכאולוגי ואתר מורשת עולמית: אסור לגעת בחריטות, לחרוט, לכתוב או לפגוע בסלע הקירטון הרך, ואסור לאסוף חרסים או אבנים.
• שימו לב לראש במעברים נמוכים ובפתח היציאה.
• בימים חמים שתו הרבה והתחשבו בעומס החום בשטח הפתוח בין המערות.
• אסור להבעיר אש בתחום הגן הלאומי. פעלו לפי הוראות הצוות והשילוט.