מערת רבי שמעון בר יוחאי

על המערה

מערת רבי שמעון בר יוחאי (מערת הרשב"י) היא מערה קטנה בצלע המצוק שמעל הכפר העתיק פקיעין שבגליל העליון. מדובר במערה קארסטית טבעית, שנוצרה מהמסת סלע הגיר בידי מי גשמים, ולא במערת קבורה או במערכת מסתור חצובה. הפתח צר ונמוך, והחלל שמאחוריו מצומצם מאוד: זו לא מערה לזחילה או לחקר, אלא אתר מורשת וקודש קטן ואינטימי, המוצל בעצי חרוב ואלון ותיקים.

המסורת: לפי סיפור ידוע בתלמוד הבבלי (מסכת שבת), רבי שמעון בר יוחאי, מגדולי התנאים במאה השנייה לספירה, נידון למוות בידי השלטון הרומי לאחר שדיבר בגנות מעשי הרומאים, והסתתר עם בנו רבי אלעזר במערה. לפי הסיפור נבראו להם בפתח המערה עץ חרוב ומעיין מים, והם ישבו ולמדו תורה שתים עשרה שנה, ולאחר מכן עוד שנה נוספת, עד שיצאו. מסורת מאוחרת מוסיפה כי במערה נכתב ספר הזוהר, אולם המחקר מתארך את חיבור הזוהר ברובו למאה ה-13.

הזיהוי: המקורות הקדומים אינם מסכימים על מיקום המערה. במדרשים מופיע הכינוי "מערתא דבקע" או "דפקע", ואילו בספרות הזוהר המערה ממוקמת באזור לוד. הזיהוי עם פקיעין (שנקראה בעבר בוקיעה) מתועד לראשונה במאה ה-16: רבי משה באסולה, שביקר בגליל בשנת 1522, כתב על הכפר שבו נמצאת המערה שבה הסתתרו רשב"י ובנו. בפי תושבי הכפר הדרוזים והנוצרים היא מכונה "מערת בני יעקב". יש חוקרים המציעים זיהוי אחר, עם מערת אל-חביס בבקעת הנזירים שליד מודיעין ולוד. במילים אחרות: זהו המקום שהמסורת קשרה לרשב"י, ואין ממצא ארכיאולוגי שמוכיח שהסיפור התרחש דווקא כאן.

מה ידוע מהמחקר: בקיץ 2021 נוקתה המערה, וחוקרים מהאוניברסיטה העברית (אחיה כהן-תבור ועמוס פרומקין) בדקו את הממצאים. רוב השרידים שנמצאו מתוארכים למאתיים השנים האחרונות, ורק מעט שברי חרס עשויים להיות מהתקופות ההלניסטית, הרומית או הביזנטית. סקר גאופיזי שנערך במקום הראה שהמערה הייתה בעבר גדולה יותר וחלקה קרס, ממצא שמתיישב עם המסורות המקומיות שלפיהן המערה הייתה פעם מרווחת יותר.

המקום נחשב קדוש לבני כמה דתות. מבקרים יהודים וערבים נוהגים להדליק בפתח המערה נרות ולהניח מטבעות ופכי שמן, ובל"ג בעומר, יום ההילולה של רשב"י, רבים עולים אליה ללמוד ולהתפלל. עץ החרוב הגדול שבפתח מזוהה במסורת המקומית עם החרוב שבסיפור. המערה היא נקודת פתיחה טובה לסיור בפקיעין העתיקה, שבה גם בית הכנסת העתיק, מעיין הכפר ובית זינאתי, ביתה של המשפחה היהודית הוותיקה בכפר.

איך מגיעים

מכביש 85 (עכו–צפת) עולים צפונה לכביש 864, המוביל אל פקיעין. עם ההגעה לכפר, עדיין על כביש 864, יש שלטי הכוונה ל"מערת הרשב"י". חונים במפרץ החניה הקטן הסמוך, ומשם שביל קצר ומדרגות אבן בין העצים מובילים אל פתח המערה, מרחק של עשרות מטרים בלבד.

הכניסה למקום חופשית וללא תשלום. המקום אינו פארק לאומי ואין בו קופה או שעות פתיחה מוסדרות, אך כדאי לבדוק מראש את המצב העדכני, במיוחד סביב ל"ג בעומר, כשמגיעים לכפר מבקרים רבים ועשויים להיות הסדרי תנועה מיוחדים. המדרגות והשביל אינם נגישים לכיסאות גלגלים. מהמערה אפשר להמשיך ברגל אל סמטאות הכפר העתיק, אל מעיין הכפר ואל בית הכנסת העתיק.

מה להכין לביקור

• זמן: הביקור במערה עצמה קצר, כרבע שעה. כדאי לשלב אותו בסיור רגלי של שעה עד שעתיים בפקיעין העתיקה.
• נעליים נוחות עם סוליה טובה למדרגות האבן ולסמטאות התלולות של הכפר.
• לבוש צנוע: זהו מקום קדוש, ומבקרים רבים מגיעים אליו להתפלל.
• פנס קטן (או פנס הטלפון) אם רוצים להציץ פנימה. המערה קטנה ואין צורך בציוד מערות.
• מים, במיוחד בקיץ, אם ממשיכים לסיור בכפר.
• מתאים לילדים ולמשפחות, בתנאי שמשגיחים עליהם במדרגות ובקרבת הנרות הדולקים.
• עונה: אפשר לבקר בכל השנה. בל"ג בעומר המקום עמוס במיוחד, ומי שמחפש שקט כדאי שיבחר יום אחר.
• אם מתכננים לבקר גם בבית זינאתי או באתרים אחרים בכפר, כדאי לבדוק מראש את שעות הפתיחה שלהם.

אזהרות ובטיחות

• נרות דולקים: בפתח המערה ובתוכה דולקים לעתים קרובות נרות ופכי שמן. שימו לב לבגדים, לשיער ולילדים, ואל תשאירו אש ללא השגחה.
• מדרגות ואבן חלקה: משטחי הגיר שחוקים ועלולים להיות חלקים, במיוחד אחרי גשם ובגלל טפטופי שעווה ושמן.
• פתח צר ותקרה נמוכה: היזהרו מחבטות ראש, ואל תנסו להידחק לסדקים פנימיים. המחקר מצביע על כך שחלקים מהמערה קרסו בעבר.
• אל תטפסו על סלעי המצוק שסביב המערה ועל עצי החרוב והאלון הוותיקים.
• כבדו את קדושת המקום ואת תושבי הכפר: שמרו על שקט, אל תשאירו פסולת, ואל תפגעו בשלטים ובמנחות שהשאירו מבקרים אחרים.
• זהו אתר מורשת: אין לחפור, להזיז אבנים או לאסוף חרסים.