מערת שם ועבר

על המערה

מערת שם ועבר היא מערה חצובה בסלע בלב העיר העתיקה של צפת, סמוך לרחוב הפלמ"ח. בניגוד למערות הקארסט הטבעיות שמוכרות למטיילים, זו מערת קבורה מעשה ידי אדם, שבמהלך מאות השנים הפכה למקום קדוש ולמקום תפילה. כיום היא משמשת כבית תפילה תת-קרקעי קטן: קירותיה מטויחים ומסוידים, ורק התקרה מגלה את הסלע החצוב. הכניסה נעשית מחצר קטנה דרך פתח מקושת, ומעליו לוח אבן עברי שמזהה את המקום כ"בית המדרש של שם ועבר" וכמקום קבורתם של תנאים.

מה ידוע מבחינה היסטורית. לפי המקורות, המערה נחצבה כמערת קבורה בתקופה הביזנטית, ושימשה בסביבות המאה ה-4 לספירה לקבורת משפחה יהודית אמידה. היא נחשבת לאחד השרידים הקדומים שנותרו מצפת של אותה תקופה. מאז עברה המערה גלגולים רבים, וכמעט כל תקופה הוסיפה לה שם ומסורת:

• התקופה הצלבנית: המקום הפך למרכז פולחן נוצרי, ולפי המסורת הנוצרית הוחזק בידי נזירות שכונו "בנות יעקב". מכאן נשאר הכינוי "מערת בנות יעקב".
• התקופה הממלוכית: לאחר שצפת עברה לשלטון מוסלמי הוסבה המערה למקום תפילה מוסלמי. בתקופה זו כונתה "בית אל-אחזאן", כלומר "בית האבל", והשליט המקומי הרחיב אותה, פרץ לה כניסה חדשה ממוסגרת בקשת אבני גזית והציב בה כתובות.
• עולי רגל יהודים: מראשית המאה ה-13 מתעדים נוסעים יהודים במערה קברי תנאים, ורבי חיים ויטאל במאה ה-16 מכנה אותה "אולאד יעקב" (בני יעקב).

מה מספרת המסורת. חשוב להפריד בין ההיסטוריה למסורות שנקשרו במקום, שחלקן מאוחרות למדי:

• בית מדרשם של שם ועבר: המדרש מספר על בית מדרש שהקימו שם בן נח ועבר נינו, שבו למד יעקב אבינו ארבע עשרה שנה לפני שהלך לחרן, ואליו הלכה רבקה "לדרוש את ה'". המדרש עצמו אינו מציין היכן עמד בית המדרש, והזיהוי שלו דווקא במערה הזאת מתועד אצל עולי רגל רק מהמאה ה-19.
• קברי תנאים: החל מהמאה ה-13 נקשרו במערה שמות של כמה תנאים, ובראשם רבי דוסא בן הרכינס. במרוצת הדורות התווספו לרשימה שמעון בן עזאי, רבי יוסי בן זמרה ורבי נחמיה, אך המקורות אינם אחידים: רבי חיים ויטאל, למשל, הדגיש שרק רבי דוסא קבור כאן.
• המסורת המוסלמית: לפיה כאן התאבל יעקב על יוסף בנו, ודמעותיו יצרו את המעיינות שסביב צפת. במסורת מוסלמית אחרת נחשבה המערה למקום קבורתו של שם בן נח.

המערה היא אפוא דוגמה מרתקת למקום אחד שקודש בידי שלוש הדתות, ולמסורות שמתגבשות ומשתנות לאורך הדורות. הביקור בה משתלב היטב בסיור בעיר העתיקה של צפת, בין בתי הכנסת העתיקים, הסמטאות וקריית האמנים.

איך מגיעים

המערה נמצאת בעיר העתיקה של צפת, ברחוב הפלמ"ח, לא רחוק מהגשר שמעל רחוב ירושלים, בשולי קריית האמנים. מגיעים לצפת ברכב או בתחבורה ציבורית, מחנים באחד מחניוני העיר וממשיכים ברגל בסמטאות ובמדרגות של העיר העתיקה. אפשר לנווט אל "מערת שם ועבר" באפליקציות הניווט, אך בסמטאות כדאי לשים לב לשלטים ולשאול את המקומיים.

המקום הוא מקום קדוש ובית תפילה פעיל, ולא אתר תיירות מנוהל. הכניסה אינה כרוכה בתשלום, אבל המערה סגורה בשער ובסורג, ושעות הפתיחה אינן קבועות: יש מקורות שמדווחים שהמקום סגור לעיתים קרובות, וייתכן שתוכלו רק להציץ פנימה דרך הסורג. לפני ביקור כדאי לברר מראש מול גורמי התיירות בצפת או מול הגורם המנהל את המקום אם הוא פתוח.

מה להכין לביקור

• לבוש צנוע ההולם מקום תפילה וקבר צדיקים (כתפיים וברכיים מכוסות), וכיסוי ראש לגברים.
• נעליים נוחות עם סוליה טובה להליכה בסמטאות ובמדרגות האבן של העיר העתיקה.
• בקבוק מים, במיוחד בקיץ, כשמשלבים את הביקור בסיור רגלי בעיר.
• הביקור במערה עצמה קצר; כדאי לשלב אותו בסיור של כמה שעות בעיר העתיקה.
• אין צורך בפנס או בציוד מערות: זו מערה קטנה, מוארת ומותאמת לתפילה.
• מתאים לכל הגילאים, אך הגישה כוללת מדרגות ואינה נגישה לכיסאות גלגלים.
• בחורף צפת קרה וגשומה; התלבשו בהתאם.

אזהרות ובטיחות

• זהו מקום קדוש ופעיל: שמרו על שקט, כבדו את המתפללים ואל תפריעו לתפילות. הימנעו מצילום מתפללים בלי רשות.
• אין להדליק נרות או אש מחוץ למקומות המיועדים לכך, ואין לפגוע בכתובות, בלוחות האבן או בקירות המערה.
• מדרגות האבן והסמטאות בעיר העתיקה חלקות, במיוחד בגשם; הלכו בזהירות.
• אל תנסו להיכנס כשהשער נעול ואל תטפסו על הסורג.