מפעל המים בתל גזר

על המערה

מפעל המים של תל גזר הוא אחד המפעלים התת-קרקעיים המרשימים בארץ. זוהי מנהרה אלכסונית רחבה שנחצבה בסלע הגיר של התל, ויורדת במדרגות חצובות עד מפלס מי התהום. המפעל נמצא בחלקו הדרומי של התל, סמוך לשער הכנעני ולביצורי העיר הקדומה, בתוך הגן הלאומי תל גזר. כמו מפעלי המים של ירושלים, חצור ומגידו, הוא נועד לאפשר לתושבים להגיע למים מתוך העיר המבוצרת, גם בזמן מצור.

המפעל בנוי משלושה חלקים עיקריים. בראשו פתח כניסה חצוב, אחריו מנהרה משופעת ומדורגת שאורכה כ-60 מטרים, ובתחתיתה אגן שבו נקוו המים, ומעבר לו מערה טבעית. המנהרה רחבה וגבוהה במיוחד, ובפתח היא מגיעה לגובה של כ-7 מטרים. בקצה התחתון נחשפה מערה טבעית בגודל של כ-9 על 9 מטרים, שגובהה כ-2 מטרים בנקודה הגבוהה ביותר. בקירות זוהו גם גומחות, ולפי השערת החופרים היה להן תפקיד פולחני.

הראשון שחשף את המפעל היה הארכאולוג האירי רוברט מקאליסטר, שחפר בתל גזר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בתחילת המאה ה-20. מקאליסטר רוקן את המנהרה מהמילוי שבתוכה, אבל את האגן שבתחתית לא חפר. הוא אף הניח עליו שביל אבנים כדי לחצות אותו בדרך אל המערה. בשנת 1908, לקראת סוף עבודתו, ירדו גשמים עזים וקיר התמך שבנה ליד פי המנהרה קרס. כמויות גדולות של עפר ואבנים נשפכו בחזרה פנימה, ובמשך כמאה שנה נשאר רוב המפעל ממולא.

בשנת 2010 החלה משלחת משותפת לנקות את המפעל מחדש. היא כללה את רשות הטבע והגנים ואת הסמינר התאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס, ובראשה עמדו צביקה צוק, דן ורנר, ג'ים פרקר ודניס קול. במשך כמה עונות הוצאו מאות טונות של סחף, נחשפה המדרגה התחתונה ונבדק האגן שמתחתיה. מקאליסטר כבר רוקן את המנהרה, ולכן לא ניתן היה לתארך אותה לפי המילוי המקורי. בעבר הוצע לייחס אותה לתקופת הברזל, כמו בחצור ובמגידו. ממצאי החפירות החדשות, שנמשכו עד 2018, הביאו את החוקרים למסקנה שהמפעל נחצב כבר בתקופה הכנענית, בתקופת הברונזה התיכונה (כ-1750–1550 לפנה"ס), ושמקור המים שלו היה מי התהום. לדברי החוקרים, זהו מפעל המים הגדול ביותר מתקופה זו שהתגלה עד היום.

הביקור במפעל המים הוא חלק מהשביל המעגלי של הגן הלאומי. השביל עובר גם בשער הכנעני ובמגדל הסמוך לו, ב"שער שלמה" מתקופת הברזל ובמקדש המצבות, ויש בו תצפיות לעמק איילון ולמישור החוף. לאורכו מוצב גם דגם מוגדל של לוח גזר, אחת הכתובות העבריות הקדומות הידועות. בשנת 2022 פגעה שריפה גדולה בגן הלאומי, ומאז נעשות בו עבודות שיקום.

איך מגיעים

הגן הלאומי תל גזר נמצא ליד היישוב כרמי יוסף, ממזרח לכביש 44 בין רמלה לצומת נחשון. מי שמגיע מדרום עובר על כביש 44 את הפנייה לכרמי יוסף. כ-300 מטרים אחריה פונים ימינה לדרך חקלאית המסומנת בסימון שבילים ירוק-לבן, ונוסעים בה עד האתר. מי שמגיע מצפון נכנס לכרמי יוסף, מסתובב במקום מותר, יוצא מהיישוב ופונה לאותה דרך חקלאית. בשבתות ובחגים השער של כרמי יוסף סגור למטיילים, ולכן כדאי לבדוק מראש דרך גישה אחרת.

מהחניה יוצא שביל מסודר להולכי רגל שעובר בשער הכניסה לתל ומקיף אותו, ומפעל המים הוא אחת התחנות הראשונות בו. יורדים למנהרה במדרגות מתכת עם מעקה, כ-175 מדרגות לפי רשות הטבע והגנים, וחוזרים באותה דרך. הכניסה לגן הלאומי חופשית ואין בו שעות פתיחה קבועות, אבל אסור לשהות בו בלילה. תנאי הגישה משתנים, במיוחד בזמן עבודות השיקום, ולכן כדאי לבדוק את העדכונים באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה.

מה להכין לביקור

• פנס או פנס ראש, כי אחרי כמה עשרות מדרגות המנהרה נעשית חשוכה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה, כי המדרגות והרצפה עלולות להיות חלקלקות.
• מים, כובע והגנה מהשמש לשביל שמסביב לתל, שרובו חשוף לשמש.
• כושר בסיסי, כי בדרך חזרה עולים מאות מדרגות. כדאי לתכנן כשעה וחצי עד שעתיים לסיור כולו בתל.
• אין שירותים בתל, ולכן כדאי להתארגן מראש.
• כלבים מותרים בגן הלאומי רק עם רצועה ומחסום, ואסור להכניס אותם למפעל המים.
• הביקור מתאים לילדים שיכולים לרדת ולעלות מדרגות רבות בעצמם, בהשגחה צמודה.
• העונות הנוחות ביותר הן החורף והאביב, כשהגבעה ירוקה ומזג האוויר נעים.

אזהרות ובטיחות

• היזהרו מהחלקה על המדרגות. הלשלשת של העטלפים שחיים במנהרה הופכת את המשטחים לחלקלקים.
• החזיקו במעקה לאורך כל הירידה והעלייה, ואל תטפסו מעבר למעקות ולמשטחי ההליכה.
• אל תפריעו לעטלפים. לא מאירים עליהם ישירות, לא מרעישים ולא נוגעים בהם.
• זהו אתר ארכאולוגי מוגן. אסור לחפור, לאסוף חרסים או אבנים, לטפס על קירות עתיקים או לחרוט על הסלע.
• הולכים רק בשבילים המסומנים, במיוחד בתקופת עבודות השיקום שאחרי השריפה.
• אסור להדליק אש בגן הלאומי. השריפה ב-2022 גרמה בו נזק כבד.
• בימים חמים העלייה במדרגות מאומצת. שתו מספיק ונוחו כשצריך.