המערה הכחולה

על המערה

המערה הכחולה היא מערת ים טבעית ברכס הכורכר שלאורך חוף הכרמל, בתחום שמורת הטבע חוף דור-הבונים, בין מושב הבונים בצפון לקיבוץ נחשולים ותל דור בדרום. בניגוד למערות הנטיפים של הכרמל, זו אינה מערה קרסטית שנוצרה בהמסה בתוך הר גיר, אלא חלל שגלי הים חצבו בסלע החופי: לפי רשות הטבע והגנים היא נוצרה במשך שנים רבות בתהליכים משולבים של כרסום, המסה והתמוטטות. זוהי אחת המערות הגדולות שנוצרו כך לאורך רצועת החוף.

הכורכר הוא סלע משקע פריך ונקבובי, שנוצר מחולות חוף ודיונות שגרגריהם התלכדו בעזרת חומר גירי. מכיוון שהסלע רך יחסית, הגלים והרוחות מפרקים אותו בקלות, וכך נוצרו לאורך חוף דור-הבונים מפרצונים רבים, טבלאות גידוד, נקבות וקשתות. בזכות התהליך הזה נחשבת רצועת החוף הזאת למפורצת ביותר בחופי ישראל. המערה הכחולה היא דוגמה מוחשית לתהליך: מי הים חודרים אל החלל דרך פתחים בצד הפונה לים, ותקרת הכורכר נמתחת מעליהם כקשת סלע.

את שמה קיבלה המערה בזכות גוני הכחול והטורקיז של המים שבתוכה. האור החודר מהים ומשתקף מהקרקעית הבהירה צובע את המים בתוך החלל המוצל, והמראה משתנה עם שעות היום ומצב הים. בימים שקטים אפשר לראות מן הסלעים שמעל את הקרקעית במים הרדודים; בימים סוערים הגלים מתנפצים בתוך המערה בעוצמה רבה.

המערה היא חלק ממסלול ההליכה המסומן של השמורה, וסביבה יש עוד הרבה מה לראות: מפרץ הצדפים – מפרצון המרופד בשכבה עבה של צדפים; הספינה הטבועה – שרידי ספינה שהובילה מלט ועלתה על שרטון ליד החוף; שרשרת של בארות עתיקות שנחצבו עד מפלס מי התהום, ולצדן שקתות אבן; מחצבת כורכר עתיקה; ו"מערת קליאופטרה" – ברכה שחצב אדם ושהגלים המשיכו לעצב, והמים מגיעים אליה במעבר תת-קרקעי. בתחום השמורה תועדו גם מתקנים קדומים להפקת מלח שנחצבו בכורכר ובטבלאות הגידוד.

הים שמול החוף מוכרז אף הוא כשמורת טבע (שמורת הים דור-הבונים), ובאזור החוף חיים סרטנים, רכיכות ודגים קטנים שאפשר לפעמים לראות במים הצלולים. ממזרח לרכס משתרע אזור פריחה עשיר, ובחורף ובאביב פורחים בשמורה כלניות, נרקיסים וצבעוני ההרים. בדרום השמורה נמצא תל דור, עיר נמל קדומה שנוסדה לפי רשות הטבע והגנים בתקופה הכנענית, לפני כ-3,500 שנה, וננטשה רק בתקופה הביזנטית. את ממצאי החפירות אפשר לראות במוזיאון "המזגגה" בקיבוץ נחשולים.

איך מגיעים

המערה נמצאת בחלק הצפוני של שמורת הטבע חוף דור-הבונים, שבניהול רשות הטבע והגנים. נוסעים בכביש החוף הישן (כביש 4) עד צומת הבונים ופונים מערבה לכיוון מושב הבונים, בגשר שמעל כביש החוף (כביש 2). בכניסה למושב ממשיכים לפי השילוט לשמורה: דרך עפר, חציית פסי הרכבת בזהירות, ומשם אל מגרש החניה הסמוך לחוף. מי שמגיע בכביש 2 מדרום יכול לצאת במחלף זכרון יעקב ולהמשיך לצומת פוריידיס, ומצפון – לצאת במחלף עתלית ולהמשיך לצומת אורן, ומשם בכביש 4 עד צומת הבונים. בוויז אפשר לחפש "שמורת טבע חוף דור הבונים".

הכניסה לשמורה בתשלום (מנויי "מטמון" נכנסים ללא תשלום נוסף), והיא פתוחה בשעות היום בלבד. שעות הפתיחה משתנות בין הקיץ לחורף ובערבי חג, ולכן כדאי לבדוק אותן באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה. הלינה בשמורה אסורה, ואסור להכניס אליה כלבים.

מהחניה יוצאים ברגל בשביל המסומן באדום, שעובר לאורך רכס הכורכר והמפרצים. המסלול קל ומישורי ברובו, ולאורכו נמצאים מפרץ הצדפים, המערה הכחולה ונקודות תצפית לים ולכרמל. בשמורה יש גם מסלול מעגלי (סימון ירוק) ושביל שממשיך דרומה לאורך החוף עד קיבוץ נחשולים ותל דור. את המערה רואים מלמעלה, מסלעי הכורכר שסביבה; היא אינה מיועדת לכניסה או לרחצה.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לשמורה או מנוי "מטמון", ובדיקה מוקדמת של שעות הפתיחה באתר רשות הטבע והגנים.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה – הליכה על סלע כורכר מחורץ, חד וחלקלק כשהוא רטוב. כפכפים אינם מתאימים לשביל שעל הרכס.
• מים בשפע, כובע וקרם הגנה – השביל לאורך החוף חשוף לשמש כמעט לגמרי, ובקיץ חם ולח מאוד.
• זמן – ההליכה מהחניה למערה קצרה, אבל כדאי להקדיש לפחות שעה-שעתיים כדי לשלב את מפרץ הצדפים, הספינה הטבועה ונקודות התצפית.
• עונה – החורף והאביב יפים במיוחד בזכות הפריחה; בימים סוערים המראה של הגלים בתוך המערה מרשים, אבל שומרים מרחק גדול מקצה הסלע. שעות אחר הצהריים והשקיעה יפות לצילום.
• ילדים – המסלול מתאים למשפחות, אבל ליד המערה יש קצוות סלע תלולים ללא גדר; ילדים צריכים להיות בהשגחה צמודה ולהחזיק יד.
• תוכנית רחצה – מי שרוצה להיכנס לים צריך לעשות זאת רק בחוף הרחצה המוכרז של השמורה, בעונת הרחצה ובשעות פעילות המצילים. שווה להביא בגד ים ומגבת לחוף, לא למערה.
• שקית לאיסוף אשפה – בשמורה מוציאים כל מה שמביאים.

אזהרות ובטיחות

• אין לשחות או לטבול במערה ובמפרצים הסלעיים. ליד המערה מוצב שלט האוסר רחצה במקום. בתוך החלל הצר הגלים מתנפצים בעוצמה, יש זרמים, והסלעים חדים – גם אדם שמרגיש שחיין טוב עלול להיפגע או להילכד.
• רחצה רק בחוף מוכרז ובנוכחות מציל. לפי רשות הטבע והגנים, הרחצה בשמורה מותרת רק בחוף המוכרז, בעונת הרחצה ובנוכחות שירותי הצלה. מחוץ לחוף הזה אין מצילים, ובחורף אין שירותי הצלה כלל.
• זרמי סחף וגלים בלתי צפויים. בחופי הים התיכון בישראל זרמי סחף הם גורם טביעה מרכזי. גל חזק יכול להגיע גם לסלעים שנראים יבשים ולהפיל את מי שעומד עליהם – אל תעמדו על קצה הסלע מעל המים, במיוחד בים גבוה.
• קצוות סלע ותקרה פריכה. הכורכר מתפורר, ושוליו עלולים להישבר תחת משקל. אל תעלו על התקרה הדקה של המערה ועל קשתות הסלע, אל תתקרבו לשפת המצוק ואל תקפצו מהסלעים למים.
• סלע חלקלק וחד. טבלאות הגידוד מכוסות אצות ומי ים, ונפילה עליהן גורמת לחתכים ולשריטות. הולכים לאט ובנעליים מתאימות.
• מדוזות – בקיץ מגיעות לעתים להקות מדוזות לחופי ישראל; עקבו אחר ההודעות לפני כניסה למים בחוף הרחצה.
• חום ושמש – בקיץ יש סכנת התייבשות ומכת חום על השביל החשוף. שתו הרבה והימנעו מהליכה בשעות הצהריים החמות.
• כללי השמורה – אין לקטוף צמחים, לאסוף צדפים או לפגוע בבעלי חיים בחוף ובים (גם השטח הימי הוא שמורת טבע). הדלקת אש מותרת רק במקומות המוסדרים לכך, הלינה אסורה ואין להכניס כלבים. אין לפגוע בשרידים העתיקים – הבארות, המחצבות ומתקני המלח.