מערות עדולם

על המערה

תל עדולם הוא גבעה בולטת במזרח שפלת יהודה, דרומית למושב אדרת ובתחומי פארק עדולם של קק"ל. ראש הגבעה מתנשא לכ-439 מטר מעל פני הים, ממש סמוך לקו הירוק, ומשקיף צפונה אל עמק האלה ומזרחה אל הרי חברון וירושלים. האזור בנוי מסלעי קירטון רכים, שקל לחצוב בהם, ולכן הגבעה ומדרונותיה זרועים בורות מים, מחילות ומערות - חלקן טבעיות שהורחבו בידי אדם וחלקן חצובות כולן. בראש הגבעה, שבערבית נקראה ח'רבת א-שיח' מד'כור, נותרו שרידי מבנים, טרסות, בורות מים חצובים ומבנה קבר של שיח' מקומי (וַלִי) שקרס ברובו, ובין עצי הזית צומחים גם עצי אלה אטלנטית.

המערות פזורות בראש התל ובמדרונותיו הצפוניים והמזרחיים. אחת הבולטות שבהן היא מערה גדולה ונמוכת תקרה סמוך לפסגה, שרצפתה מכוסה סלעים שנשרו מהתקרה ושיש בה כמה חללים; כדי להגיע עד סופה צריך פנס. מערות אחרות הן פתחים קטנים בין הצמחייה, חללים מקומרים ובורות מים עמוקים. רועי צאן השתמשו במערות כמחסה עד העת החדשה: החוקר הצרפתי קלרמון-גנו, שביקר במקום ב-1874, תיאר אתר נטוש שאליו מגיעים רועים רק בעונת הגשמים כדי ללון בו.

המסורת: מערת עדולם של דוד. לפי ספר שמואל, דוד ברח מגת אל "מערת עדולם", ושם התקבצו סביבו בני משפחתו וכ-400 איש - "כל איש מצוק... וכל איש אשר לו נשה וכל איש מר נפש". במערת עדולם גם מתרחש סיפור שלושת הגיבורים שהביאו לדוד מים מבאר בית לחם שהייתה בידי הפלשתים, והוא סירב לשתותם. חשוב להבחין בין הסיפור לבין המציאות בשטח: אין ממצא ארכאולוגי שמצביע על מערה מסוימת כמערה שבה הסתתר דוד, וכמה חוקרים אף הציעו שבמקור נכתב "מצודת עדולם" ולא "מערת". בעבר אף נקשר השם "מערת עדולם" למקום אחר לגמרי - מערת חריטון שבמדבר יהודה - אך זיהוי זה נדחה במחקר המודרני.

הארכאולוגיה: העיר עדולם. עדולם נזכרת במקרא כעיר כנענית, כעיר בנחלת יהודה בשפלה, כאחת הערים שביצר רחבעם, ובימי שיבת ציון. בימי מרד החשמונאים, בשנת 163 לפנה"ס לערך, חנה בה יהודה המכבי עם לוחמיו, ובראשית המאה ה-4 לספירה תיאר אוסביוס את עדולם כ"כפר גדול מאוד" במרחק כעשרה מילין מבית גוברין. הזיהוי עם התל מבוסס על שם החורבה הסמוכה למרגלותיו, ח'רבת עיד אל-מיה, שבה רואים שיבוש של השם הקדום, ועל נתוני המקורות; ממצא כתוב הנושא את שם העיר עדיין לא נמצא, ולכן הזיהוי נחשב סביר אך לא סופי. התל לא נחפר חפירה רחבה: נערכו בו סקרים בשנות ה-90, ובשנת 2015 נחפרו ריבועי בדיקה רדודים שבהם נאספו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה העות'מאנית.

בפארק עדולם, שנפתח לציבור ב-2008 על ידי קק"ל ורשות העתיקות, יש אתרים רבים נוספים עם מערות ומערכות מסתור, ובהם חורבת עתרי, חורבת מדרס וחורבת לבנין.

איך מגיעים

התל נמצא בשטח יער פתוח של קק"ל ואינו גן לאומי סגור. מטיילים מגיעים אליו בדרך כלל מכיוון מושב אדרת שמצפון, או בדרך עפר-למחצה מכיוון נווה מיכאל ורוגלית; בדרכים אלה יש שערים, ויש לבדוק מראש שהם פתוחים. ממרגלות התל עולים ברגל במעלה תלול אל הפסגה. מסלול הליכה מעגלי מוכר עולה בשביל המסומן בירוק ויורד בשביל המסומן בשחור; אורכו כ-3 ק"מ, הטיפוס כ-115 מטר, ומשכו שעתיים עד שלוש בקצב נינוח עם ביקור במערות. הסימון בשטח דליל, ולכן כדאי להצטייד במפת סימון שבילים או באפליקציית ניווט.

הכניסה למערות חופשית ואינה מוסדרת - אין שילוט, תאורה או מעקות. האתר צמוד לקו הירוק ולגדר הביטחון, ולכן כדאי לבדוק לפני היציאה אם יש הנחיות ביטחון עדכניות לאזור ולא לחצות את הגדר.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף (ועדיף פנס גיבוי) - המערה הגדולה חשוכה וכמה חללים בה עמוקים.
• נעלי הליכה סגורות עם סוליה טובה - רצפות המערות מכוסות אבנים ומפולות, והעלייה לתל תלולה.
• מים בכמות מספקת - אין מקור מים לשתייה במקום (בורות המים העתיקים אינם ראויים לשתייה).
• כובע והגנה מפני שמש - המסלול חשוף ברובו.
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב; בקיץ עדיף לצאת מוקדם בבוקר או אחר הצהריים.
• מפה או אפליקציית ניווט, בגלל סימון דל בשטח.
• בגדים שלא אכפת ללכלך - בתוך המערות יש אבק ועפר.
• זמן: כחצי יום כולל ההגעה; מתאים למשפחות עם ילדים גדולים בהשגחה צמודה.

אזהרות ובטיחות

• בשטח התל יש פתחים של בורות ומערות בתוך הצמחייה הגבוהה - יש להיזהר מנפילה ולהשגיח במיוחד על ילדים.
• אין להיכנס לבורות מים אנכיים או לפירים ללא ציוד וידע מתאימים.
• במערה הגדולה יש סלעים שנשרו מהתקרה - יש להתקדם לאט, לשים לב לראש ולא לטפס על מפולות לא יציבות.
• האתר הוא אתר עתיקות: אסור לחפור, להזיז אבנים או לאסוף חרסים ופריטים.
• אין להדליק אש בתוך המערות או בשטח היער מחוץ לאזורים המותרים.
• האזור צמוד לקו הירוק - יש להישאר בשבילים, לא להתקרב לגדר הביטחון ולמלא אחר הוראות כוחות הביטחון.
• בקיץ החום עלול להיות כבד; יש להימנע מהליכה בשעות הצהריים.