מערת האמבטיה במרשה

על המערה

מערת האמבטיה היא אחת המערות החצובות בעיר התחתונה של מרשה, בגן הלאומי בית גוברין–מרשה, ותחנה בשביל המערות של הגן. זו מערה קטנה ומעשה ידי אדם, שנחצבה בסלע הקירטון הרך של שפלת יהודה. היא שימשה בתקופה ההלניסטית, במאות השלישית והשנייה לפנה"ס, ובספרות המחקר היא מכונה גם מכלול תת-קרקעי 82.

המערה הייתה החלק התת-קרקעי של בית מגורים שעמד מעליה, וירדו אליה במדרגות מן הבית. היא בנויה משני חדרונים קטנים, ואחד מהם תת-קרקעי. גרם מדרגות מחבר ביניהם. בחדרון התחתון חצוב בסלע אמבט ישיבה: המתרחץ ישב על מושב חצוב, בתוך מים, וקיבל עליו קילוח מים שנשפכו מהחדרון העליון. המים זרמו בתעלות הזנה ובמשפכים שנחצבו בדופן הסלע. מי ששפך את המים מלמעלה לא ראה את המתרחץ, וכך נשמרה צנעתו. במערה נמצאו גם שברים של מחתה, כלי חימום מחרס שהניחו בו גחלים.

מערת האמבטיה איננה יחידה במינה. במרשה התגלו יותר מעשרים מתקנים חצובים כאלה, שרובם שימשו לרחצה במאות השלישית והשנייה לפנה"ס. התוכנית שלהם דומה בדרך כלל: גרם מדרגות שיורד מפני השטח אל חדרון, תעלת הזנה ומשפכים שדרכם הוזרמו מים חמים או פושרים, ומושבים חצובים ברצפה שאפשרו לשבת במים בעומק של כחצי מטר. הממצא מפתיע, כי לעיר לא היו מקורות מים טבעיים והיא נשענה על בורות שאגרו מי גשמים. מכאן שרחצה כזאת הייתה כנראה עניין של משפחות אמידות.

החוקרים מציעים שני הסברים, שאינם סותרים זה את זה. לפי האחד, תושבי מרשה האמידים אימצו את מנהגי הרחצה וההיגיינה של העולם ההלניסטי. לפי האחר, שהציעו בין היתר הארכיאולוגים עמוס קלונר ואיאן סטרן, הרחצה הייתה קשורה גם לטקסי טהרה של האוכלוסייה האדומית של העיר. אם ההסבר הזה נכון, האדומים נהגו בטבילה כזאת עוד לפני שיוחנן הורקנוס כבש את העיר וגייר את תושביה בסוף המאה השנייה לפנה"ס.

המערה היא חלק מעולם תת-קרקעי עשיר מאוד. מתחת לעיר התחתונה של מרשה ובסביבתה תועדו אלפי חללים חצובים: בורות מים, בתי בד, קולומבריה, מחסנים, אורוות ומערכות מסתור. בשנת 2014 הכריז אונסק"ו על מערות מרשה ובית גוברין כאתר מורשת עולמית. על אותו שביל נמצאות גם מערת הקולומבריום, המערה הפולנית, מערת בית הבד, בית המגורים ההלניסטי שבורות המים שלו פתוחים לביקור, מערת המבוך והמערות הצידוניות. מערת האמבטיה קטנה מכולן, ולכן הביקור בה קצר, אבל היא מראה צד אינטימי של חיי היומיום בעיר ההלניסטית.

איך מגיעים

הגן הלאומי בית גוברין–מרשה נמצא בדרום שפלת יהודה, ליד קיבוץ בית גוברין וכעשרה קילומטרים מזרחית לקריית גת. הכניסה לגן היא בכביש גישה שיוצא מכביש 35, ובו נמצאת קופת הגן. זהו גן לאומי שהכניסה אליו בתשלום. לפי רשות הטבע והגנים, הכרטיס תקף באותו יום גם למתחם בית גוברין (האמפיתיאטרון) שמצפון לכביש.

מערת האמבטיה נמצאת על שביל המערות, שאורכו כ-1.2 ק"מ. זהו שביל קל ונוח, המסומן בעמודונים דמויי אבני מיל. השביל מתחיל בחניה א' (מערת הקולומבריום והמערה הפולנית), עובר בין המערות של תל מרשה ומסתיים בחניה ג', ליד המערות הצידוניות. ממערת הקולומבריום ממשיכים בשביל אל מערת האמבטיה, וממנה, במרחק קצר, אל מערת בית הבד. סיור בכל השביל נמשך כשעה וחצי עד שעתיים. רבים מגיעים ברכב מחניה לחניה, ומחניה ג' אפשר לחזור ברגל לחניה א' בכעשרים דקות.

הגן פתוח בכל ימות השבוע, בשעות שמשתנות בין הקיץ לחורף ומתקצרות בימי שישי ובערבי חג. הכניסה האחרונה היא בדרך כלל שעה לפני הסגירה. לפעמים צריך להזמין מקום מראש. השעות, המחירים וחובת ההזמנה משתנים, ולכן כדאי לבדוק באתר רשות הטבע והגנים לפני היציאה. הביקור במערה הוא עצמאי, במסגרת הסיור בגן.

מה להכין לביקור

• כרטיס כניסה לגן הלאומי, והזמנה מראש אם רשות הטבע והגנים דורשת אותה במועד הביקור.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה. יש כאן מדרגות חצובות, ובשביל המערות יש עוד מדרגות רבות.
• מים לשתייה. בחניה א', בתחילת השביל, יש שירותים ומי שתייה. שירותים יש גם בחניה ג' ובחניה ד' (מערות הפעמון).
• כובע וקרם הגנה. השביל בין המערות חשוף לשמש, ובקיץ החום בשפלה עלול להיות כבד.
• פנס קטן או טלפון עם תאורה, כדי לראות היטב את פרטי החציבה, את התעלות ואת המשפכים בחדרון התחתון.
• זמן: בתחנה עצמה מספיקות כמה דקות. כדאי לתכנן שעתיים לפחות לכל שביל המערות.
• עונה מומלצת: החורף והאביב, כשמזג האוויר נוח והגבעות ירוקות ופורחות.
• המקום מתאים לילדים, בהשגחה צמודה בירידה במדרגות.

אזהרות ובטיחות

• המדרגות החצובות צרות, ואבק הקירטון הופך אותן לחלקלקות. רדו לאט והיעזרו במעקה.
• אל תעברו את המעקות והסורגים ואל תיכנסו לחללים סגורים. סלע הקירטון רך ושביר.
• זהו אתר ארכיאולוגי מוגן ואתר מורשת עולמית. אסור לחרוט, לטפס על הקירות, להזיז אבנים או לקחת דבר מהמקום.
• לכו רק בשבילים המסומנים. בגן יש בורות ופירים פתוחים, ומדרום וממזרח לגן יש שטחי אש של צה"ל.
• בימים חמים שתו הרבה והימנעו מהליכה בשעות הצהריים.
• אסור להבעיר אש מחוץ למקומות שהוגדרו לכך. בקיץ יש בגן סכנת שריפות.
• שמרו על הניקיון וקחו את האשפה איתכם.