מערת טור א-צפא

על המערה

מערת טור א-צפא היא מערה טבעית גדולה הנפתחת במצוק תלול מעל הגדה המערבית של ואדי איצחה, באגן הניקוז של נחל תלם (נחל נציב) במורדות המערביים של הר חברון, לא הרחק מתרקומיא. אורכה הכולל של המערה הוא כ-441 מטר, והיא נחשבת לגדולה מבין המערות הידועות במורדות המערביים של ההר בישראל, וגם לגדולה בארץ בסלעי תצורת כסלון – דולומיט ודולומיט גירי מגיל קנומן.

המערה נוצרה בתהליכי המסה היפוגניים: מים שעלו מלמטה או מן הצד, בתנאים ארטזיים, ולא מים שחלחלו מפני השטח. השכבות במקום נוטות בכ-20 מעלות לכיוון מערב-צפון-מערב, וציר האורך של המערה עוקב אחר נטייה זו. במערה שני מפלסים עיקריים. המפלס העליון בנוי ממחילה רחבת ממדים שהתפתחה לאורך שתי מערכות סדקים, ובה אולם גדול שממדיו מגיעים לכ-11 על 13 על 15 מטר; כיפות המסה מעוגלות ודפנות מוחלקות מעידות שבעת היווצרותו היה המפלס מלא כולו במים. מחילה משנית מסתעפת סמוך לכניסה ומגיעה לפתח נוסף וגבוה. המפלס התחתון, שהכניסה אליו היא מקרקעית האולם המרכזי, צר יותר ובנוי ממחילה ומערך של מחילות מקבילות שהתפתחו לאורך מישורי השכבות. לפי החוקרים הוא צעיר מן המפלס העליון ומייצג את סוף השלב הארטזי בתולדות המערה. משקעי מערות כמו נטיפים וזקיפים כמעט אינם מצויים בה.

על קרקעית המערה הצטבר מילוי של עפר, גואנו של עטלפים ואבנים, שעוביו מגיע ליותר משני מטרים. בפתח המערה התגלתה ברקציה (מילוי מוצק) ובה כלי צור ופסולת סיתות של התרבות המוסטרית, עדות לפעילות אדם בתקופה הפליאוליתית התיכונה, לפני כ-50,000 עד 200,000 שנה. בין החרסים המעטים שנמצאו בה יש שברים מן התקופה הכלקוליתית, אך רובם שברי קנקנים מן התקופה הרומית הקדומה. לפי עדות של תושב מאחד הכפרים הסמוכים, שאיתר מטבעות בגלאי מתכות, נמצאו במערה יותר מ-25 מטבעות של מרד בר כוכבא (132–135 לספירה). החוקרים ציינו שהממצא הקרמי דל ושהמידע על המטבעות אינו ודאי, ובכל זאת הציעו שהמערה שימשה את המורדים כמסתור, או – כסביר יותר – כמערת מפלט בסוף המרד. עד לגילויים מאוחרים יותר היא הייתה מערת המפלט המוכרת היחידה מחוץ למדבר יהודה ולספר המדבר.

המערה הייתה מוכרת למטיילים יהודים עוד לפני קום המדינה, ותועדה לעומק בשנים 1985 ו-1998 בידי הארכאולוג דוד עמית והגאולוג עמוס פרומקין. כיום ניכרות בכל חלקיה חפירות שוד רבות, שרידי פיח וכתובות גרפיטי. במפלס העליון חיים עטלפי פירות, ובמפלס התחתון נצפו עטלפי חרקים בודדים. בסביבה נמצאים ערוץ נחל תלם עם מעיינותיו ובוסתניו ושמורת יער אל-קוף.

איך מגיעים

המערה נמצאת ביהודה ושומרון, בלב אזור ערבי במערב הר חברון. לפי המרכז לחקר מערות, ההגעה אליה מסוכנת מבחינה ביטחונית ודורשת תיאום צבאי. אל פתח המערה מגיעים בהליכה רגלית מאזור תלם, היישוב הקרוב, השוכן סמוך לכביש 35. הירידה לנחל אפשרית גם מכביש חברון–חלחול, הסגור כיום לתנועת ישראלים. בנחל התרחש בעבר פיגוע קטלני במטיילים, ולכן אין להגיע לכאן באופן עצמאי: ביקור מתאים רק במסגרת טיול מאורגן עם אבטחה ובתיאום מראש עם הגורמים המוסמכים. המערה אינה אתר מוסדר: אין בה כניסה בתשלום, שילוט או שירותים. לפני כל יציאה יש לברר את המצב הביטחוני העדכני ואת הנחיות הצבא.

מה להכין לביקור

• תיאום ביטחוני מראש והצטרפות לטיול מאורגן עם מאבטחים.
• פנס ראש לכל משתתף וסוללות רזרביות – המערה ארוכה וחשוכה לחלוטין.
• נעלי הליכה עם סוליה טובה; השביל אל הפתח עובר במדרון תלול לרגלי מצוק.
• קסדה למי שנכנס אל המחילות הפנימיות והמפלס התחתון הצר.
• בגדים שלא אכפת ללכלך – הקרקעית מכוסה עפר וגואנו.
• מים בכמות מספקת; בקיץ חם בנחל, והעונות הנוחות הן החורף והאביב.
• מסכת אבק פשוטה עשויה להועיל באזורים שבהם הצטבר גואנו.

אזהרות ובטיחות

• האזור רגיש ביטחונית: אין להגיע ללא תיאום צבאי ואבטחה.
• בתוך המערה יש מעברים בין מפלסים ומחילות צרות – אין להיכנס לבד, ויש להשאיר בחוץ מישהו שיודע על הכניסה.
• הקרקעית אינה אחידה, ויש בה בורות של חפירות שוד ואבנים רופפות.
• במערה חיים עטלפים: לא להפריע להם, לא להאיר עליהם ישירות ולא לגעת בהם; הגואנו מעלה אבק.
• אין להדליק נרות או אש במערה – הם מלכלכים ופוגעים במערה ובבעלי החיים שבה.
• זהו אתר ארכאולוגי: אסור לחפור, לאסוף ממצאים או להשתמש בגלאי מתכות.
• אין להשאיר אשפה או לרסס כתובות על הקירות.