מערת נמר

על המערה

מערת נמר היא מערה קרסטית טבעית קטנה ויפה בגליל המערבי, בחלקו התחתון של נחל נמר, סמוך לפארק אדמית של קק"ל ולקיבוץ אדמית. פתח המערה פונה לצפון־מערב ונמצא בתוך מצוק קטן, כמה עשרות מטרים מעל אפיק הנחל, על גדתו השמאלית. נחל נמר עצמו הוא נחל אכזב שאורכו כ-6 ק"מ; הוא יורד מרמת אדמית, עובר מתחת לכביש 899 ונשפך אל נחל בצת.

את התיאור המדעי המפורט ביותר של המערה פרסם עפר בר־יוסף בשנת 1965, במאמר שכותרתו "מערת־הנמר". לפי המחקר, המערה נוצרה בעיקר בתהליך של המסה (המסת הסלע במים) בסלע דולומיט טורוני לבן וגס־גרגר, שהסידוק הרב שלו הקל על ההמסה ועל התמוטטות גושים מהתקרה ומהקירות. מבנה המערה מוכתב על ידי מערכת של סדקים אנכיים (מישקים) בשני כיוונים עיקריים ועל ידי מישורי השכבות של הסלע, ולכן האולמות שלה כמעט מלבניים והמעברים ביניהם צרים ומשולשים בחתך.

הכניסה רחבה ונמוכה, ותקרתה ורצפתה מכוסות קרום קלציטי חלקלק. ממנה נכנסים לחדר מעבר שרצפתו זרועה גושי סלע שנפלו מהתקרה, ומשם יורדת ארובה תלולה, במדרגות סלע, אל האולם העיקרי – החלל הגדול במערה, שאורכו כ-9 מטרים ורוחבו 4 עד 7 מטרים. באולם זה עומדים עמודים שגובהם כ-4 מטרים וזקיפים שגובהם עד כשני מטרים, ומהתקרה יורדים נטיפים צינוריים ונטיפים "דמויי גזר". מהאולם הגדול מסתעפים חדרונים נוספים, אולם קטן יותר (כ-7 על 5 מטרים) ומעבר זחילה נמוך שיש בו שלולית מים קבועה.

מה שהופך את המערה למעניינת במיוחד הוא מגוון צורות ההשקעה שבה: נטיפי בדים היורדים בקפלים על הקירות, נטיפים מתפתלים, נטיפים "דמויי מצנח" המונחים זה על זה כקומות, נטיפים משוננים, נטיפי "פטריות" כדוריים ואפילו שלוליות זעירות מוקפות שוליים של קלציט. בדיקות שערך בר־יוסף הראו שהמשקעים עשויים קלציט. השכבות בתוך הזקיפים מעידות על גידול עונתי, ונטיפים שצמיחתם נפסקה מלמדים שתקופת השיא של היווצרות המערה כבר חלפה ושהיא התייבשה במידה מסוימת. בסיכום מחקרו הגדיר בר־יוסף את מערת נמר כדוגמה ל"קארסט ים־תיכוני דרומי", הדומה לקארסט בקירנאיקה (לוב) ובהרי האטלס.

המערה משמשת גם מקום מסתור לעטלפים, ולכן היא נכללת ברשימת המערות שהכניסה אליהן נאסרת בחורף, בתקופת תרדמת החורף של העטלפים. שם הנחל והמערה קשור לסיפורים על נמרים שחיו באזור בעבר; גרסאות הסיפור שונות זו מזו ואין להן תיעוד מוצק, אך השם נשאר. בסמוך, במרחק של כמה מאות מטרים, נמצאת מערת קשת – קשת סלע מרשימה שנותרה ממערה שקרסה – ושתיהן מתאימות לביקור באותו טיול.

איך מגיעים

מגיעים מכביש 899 (כביש הצפון), מזרחית לשלומי, ופונים צפונה לכביש 8993 העולה בפיתולים אל קיבוץ אדמית ואל פארק אדמית. בפארק יש חניונים של קק"ל, וממנו יוצאים גם אל מערת קשת. לצד הכביש, סמוך לנחל נמר, יש חניה קטנה שממנה יוצא שביל קצר המסומן בסימון ירוק אל פתח המערה, בירידה אל הערוץ. בתוך המערה המסלול מסומן בסימון לבן, ויש בו ירידה בסולמות ויתדות קבועים, זחילה במעברים נמוכים והגעה לאולם הנטיפים. ביקור במערה עצמה אורך כחצי שעה עד שעה. למי שרוצה להאריך, אפשר להמשיך במסלול לאורך נחל נמר, בצל צמחייה ים־תיכונית.

הכניסה למערה ולפארק חופשית. המערה סגורה למבקרים בחודשי החורף לשמירה על העטלפים, בערך מנובמבר ועד האביב. המקורות חלוקים לגבי מועד הפתיחה המדויק, ולכן כדאי לבדוק מול קק"ל או רשות הטבע והגנים לפני היציאה, ולכבד את השילוט במקום.

מה להכין לביקור

• פנס ראש לכל משתתף וסוללות רזרביות – המערה חשוכה לגמרי, ויש לשמור את הידיים פנויות לסולמות ולזחילה.
• נעליים סגורות עם סוליה טובה ובגדים שלא חבל ללכלך – הרצפה בוצית בחלקה ומכוסה קרום קלציטי חלקלק.
• מכנסיים ארוכים, ורצוי גם כפפות דקות, לזחילה במעברים הנמוכים.
• מים, כובע וקרם הגנה לקטע הפתוח שבדרך אל הפתח.
• עונה מתאימה: סוף האביב, הקיץ ותחילת הסתיו, כשהמערה פתוחה; בפנים קריר גם בימים חמים.
• זמן: כשעה למערה עצמה, ויותר אם משלבים את מערת קשת או את מסלול נחל נמר.
• ילדים: מתאים לילדים בעלי כושר גופני בסיסי, בליווי צמוד; פחות מתאים לפעוטות ולמי שסובל ממקומות צפופים.
• לא להיכנס לבד – עדיף להגיע בקבוצה ולהודיע למישהו על המסלול.

אזהרות ובטיחות

• הירידה בארובה ובסולמות והזחילה במעברים הצרים דורשות זהירות; קרום הקלציט והבוץ חלקלקים מאוד, במיוחד כשהמערה רטובה.
• שימו לב לראש – יש תקרות נמוכות וגושי סלע בולטים.
• אסור לגעת בנטיפים ובזקיפים ואסור לשבור אותם. השומן שבכפות הידיים פוגע בהם, וחלק מהנטיפים הצינוריים במערה כבר נשברו בידי מבקרים.
• אין להיכנס בתקופת הסגירה החורפית. גם בקיץ: אם נתקלים בעטלפים, לא מאירים עליהם ישירות, לא נוגעים בהם ושומרים על שקט.
• המצוק שבפתח המערה והמדרון אל הנחל תלולים – השגיחו על ילדים.
• אין להדליק אש או נרות בתוך המערה ואין להשאיר בה פסולת.
• האזור סמוך לגבול לבנון – הישארו בשבילים המסומנים והתעדכנו בהנחיות הביטחון לפני היציאה.